|
את המיצובישי אאוטלנדר PHEV ככל הנראה לא תרכוש המשפחה הישראלית הממוצעת, שתיאלץ לחסוך עבור התענוג שתי משכורות במשך 16 חודשי עבודה רצופים, ולוותר באותם חודשים גם על חשמל, מים ואוכל. מאחר שמדובר ברכב חשמלי־היברידי נטען, שמחירו מתקרב לרבע מיליון שקל, אין ספק כי זהו כלי רכב המיועד קודם כל למי שיכול להרשות אותו לעצמו.
על אף שהוא מתחרה בקבוצת רכבי הפנאי הקומפקטיים, המיצובישי אאוטלנדר גדול יותר ואחד הדברים שהפכו אותו לרב מכר היה דווקא גרסת שבעת המושבים שלו. מתכנניו של רכב הפנאי היפני זכו בתגובות צוננות על העיצוב הפרווה, ובכל זאת, הממדים הגדולים שלו מזכים אותו בנוכחות מכובדת על הכביש. גרסת ה־PHEV החשמלית־היברידית הנטענת, שאותה לקחנו לסיבוב, דומה מאוד מבחינה חיצונית לגרסה הרגילה, כך שלמעשה, במבט מבחוץ לא ניתן לדעת שמדובר בכלי רכב מיוחד. מצד שני, היות שמחירו גבוה משמעותית מגרסת הבסיס, והוא גם מצויד בחמישה מושבים בלבד, נדרש הדגם להצדיק את עצמו.
לא עוצרים בתחנה
רכב היברידי (בעברית: כלאיים) הוא כלי רכב שמשלב בין שתי מערכות הנעה שונות. לרוב מדובר בשילוב של מנוע בנזין עם מנוע חשמלי. יש מקרים שבהם משלבים לצד החשמלי גם מנוע דיזל. בכלי רכב היברידיים סטנדרטיים המנוע החשמלי ניזון מחשמל שמוסב מבלימה ומפעולת מנוע הבערה הפנימית.
המערכת, שמכונה VEHP (Plug-inHybrid Electric Vehicle), לוקחת את כל העניין הזה צעד אחד קדימה; מצד אחד מדובר בכלי רכב היברידי, כמקובל. מצד שני, יש לו ערכת סוללות גדולה ואפקטיבית יותר – היא נטענת עם כבל ממערכת החשמל וגם מאפשרת לרכב לנסוע מרחקים גדולים בהרבה על החשמל לבדו.
צילום: אסף בר-ישי
בהגדרתו, כלי רכב היברידי מיועד בעיקר לחיסכון בהוצאות דלק ולשמירה על הסביבה. אבל האם זוהי צריכת הדלק הנמוכה שעומדת בראשי מעיני רוכשי המיצובישי המדובר? התשובה, מן הסתם, אינה חד־משמעית. כמובן שיש רוכשים שמעוניינים בכלי רכב ידידותי לסביבה, ואולי אף כאלה שרואים חשיבות בהוצאות השוטפות הנמוכות יותר של הדלק. אבל נניח שהייתם יכולים לנסוע יומיום במכונית שלכם מבלי לעבור בתחנת הדלק – שווה, לא?
טיול קרוב לבית
בזכות מיצובישי אאוטלנדר PHEV תוכלו לומר לתחנות הדלק "שלום, ולא להתראות", אבל אך ורק אם אתם עונים על הפרופיל האופטימלי של הרכב. הדרישות: מגורים במרחק של פחות מ־40 ק"מ ממקום העבודה; מקום חנייה בבית ובעבודה, כולל אפשרות להתקין בכל אחת מהחניות עמוד טעינה. או לחילופין, כל שגרת יום שדורשת נסיעות שאינן עולות על 40 ק"מ ושסופן מעגלי – למשל, לפזר את הילדים בבית הספר או החוגים ולשוב להטעין בבית.
הדרישות המחמירות הללו נעוצות בעובדה שטווח הנסיעה החשמלי בלבד של ה־PHEV הזה הוא כ־35 ק"מ אמיתיים (ורשמית: 52 ק"מ). מי שינוע בטווח הזה יוכל להסתפק בטעינה חשמלית יומיומית שנמשכת כמה שעות, ולוותר כמעט לחלוטין על הצורך לבקר בתחנת דלק. היתרון המרכזי של כלי רכב שכזה על פני כלי רכב חשמלי לגמרי נעוץ בכך שאם מדי פעם בעליו מעוניינים לנסוע מעבר לטווח החשמלי המגביל, אין שום מניעה. ערכת הבערה הפנימית תשתה את הבנזין הדרוש ותסיע את כלי הרכב כמה שרק צריך.
מצד שני, אם קיים צורך יומיומי בנסיעות ארוכות, צריכת הדלק של כלי הרכב כבר אינה בולטת לטובה. בסביבה העירונית־פרברית מדובר בצריכה נאה של כלי רכב היברידי גדול (כ־13־12 ק"מ לליטר), אולם בסביבה בינעירונית אין למעשה הבדל בין צריכת הדלק של ה־PHEV לבין זו של אחיו לוגם הבנזין, שמחירו עם רמת אבזור נמוכה רק במעט הוא כ־20 אלף שקל פחות. יותר מזה: ליד ה־PHEV באולם התצוגה של מיצובישי מחכה גרסת הדיזל של הרכב, ברמת גימור דומה ובמחיר זהה, וצריכת הדלק שלה בכביש הבינעירוני נמוכה באופן דרמטי.
שומעים ציוץ
נסיעת המבחן במיצובישי אאוטלנדר PHEV חושפת טפח מהחיים בעתיד הקרוב. רגע לפני שיצאנו לדרך, ואחרי ששחררנו את הכבל מעמוד הטעינה היקר, הצצנו בלוח המחוונים ווידאנו שהסוללה מלאה. היציאה לדרך לא לוותה ברעשים הרגילים של טרטור מנוע קר וקולני. המכונית יצאה בדממה מהחנייה, מבלי להטריד את בני המשפחה או השכנים. גם ההשתרכות בין רמזורי ופקקי המטרופולין סיפקה לנו את הנוחות המיוחדת הזו, של נסיעה נטולת רעידות ורעשים. משקלה הכבד של ערכת הסוללות הפכה את הרכב לנעים ולנוח בדרך כלל, אם כי בפסי האטה ובפגמים משמעותיים אחרים בדרך היא דווקא יצרה טלטלה משמעותית, יותר מאשר בנסיעה באאוטלנדר הרגיל.
ביציאה לכבישים מפותלים הרריים מחוץ למטרופולין, לעומת זאת, לא מצאנו את היתרונות של המערכת ההיברידית הנטענת. מערכת הסוללות הכבדה, שהופכת את ה־PHEV לכלי רכב כבד במאות קילוגרמים מאחיו הסטנדרטיים יותר, הכבידה בתנועה ולא אפשרה להתמוגג מחוויית נהיגה מיוחדת. ובכל זאת, השיוט הנינוח על הכביש הבינעירוני בדרך חזרה היה נעים ושקט – בסביבה הבינעירונית המהירה, המשקל דווקא סיפק יציבות ונוחות.
מלבד היתרון החסכוני של כלי הרכב הנטען, אפשר לציין שלושה יתרונות בולטים נוספים. הראשון – עוצמה. אפשר לתפוס מערכת הנעה היברידית ככזו שבה כל מנוע מגבה את השני והופך את הנסיעה ליעילה יותר. אפשר לתפוס אותה גם ככזו שבה מסוגלים לא אחד, כי אם שלושה מנועים חזקים (ברכב הזה ישנם שני מנועים חשמליים) להאיץ את הרכב במקביל. התוצאה היא ביצועים מרשימים מאוד, הן בהאצות ממצב נייח והן בהאצות ביניים תוך כדי נסיעה מהירה.
היתרון השני הוא היות האאוטלנדר רכב פנאי. אז נכון, לא מדובר בחיית שטח מי יודע מה, והמערכת ההיברידית גם מורידה את מרווח הגחון במעט, יחסית לגרסת הבנזין. ובכל זאת, מנועי הרכב מחוברים לכל ארבעת הגלגלים, כפי שדורש השטח. באאוטלנדר ההיברידי הנטען יש גם כפתור שמוודא שהכוח יעבור לכל הגלגלים באופן רציף, בדיוק כשצריך לצלוח אזור בעל אחיזה בעייתית.
היתרון השלישי, המפתיע והבלתי שגרתי, שמתגלה בנסיעה עם כלי הרכב הזה בשטח, הוא השקט. מתי לאחרונה טיילתם במכונית, ובמקום לשמוע רעשי מנוע שמעתם את ציוץ הציפורים ואת משב הרוח? השקט החשמלי הזה ניכר לא רק בשטח, אלא גם בשאר הנסיעה, ובעיקר בסביבת הבית והרחובות השקטים שמסביבו. היציאה לדרך עם מיצובישי אאוטלנדר PHEV דוממת לגמרי: אין התנעות רועשות מוכרות ולא כניסה לחנייה עם טרטורי מנוע בסוף היום. השקט הזה מלווה גם בהיעדרן של הרעידות שכל כך התרגלנו אליהן; יצרני רכב משקיעים מיליונים על גבי מיליונים כדי לצמצם ככל האפשר את טרטור המנוע מלהגיע אל תא הנוסעים. עם המנוע החשמלי אין בכך כל צורך – זה פשוט חלק מהחבילה.
החיסרון המרכזי של השקט הזה נעוץ כמובן בעובדה שהולכי רגל מתקשים לשמוע כלי רכב חשמליים שמתקרבים אליהם. הפתרון של מיצובישי לעניין הוא רחש יזום (הניתן לביטול) שמתריע מפני התקרבות הרכב. אלא שגם התוספת הזו שקטה יחסית ואינה פותרת לחלוטין את העניין, אבל היא מעלה שאלה מעניינת – האם כלי רכב שקט בסביבה העירונית הוא דבר טוב או רע.
בטיחות בדרכים
הגרסה ההיברידית הנטענת של מיצובישי אאוטלנדר מגיעה ברמת האבזור הגבוהה ביותר של היצרן בישראל. רמת האבזור הזו כוללת רכיבים רבים לבטיחות ולפינוק, בהם מערכת בקרת שיוט אדפטיבית (מסתגלת), שיודעת גם לשמור על מרחק מכלי הרכב שלפניה ולהאט ולהאיץ את הרכב לפי הצורך. מערכת זו מאפשר לנהגים להזדחל להנאתם בפקקים, מבלי להשתמש ביד או ברגל, ויודעת גם למנוע תאונה, במידה שכלי הרכב התקרב באופן מסוכן לרכב אחר. מערכות בטיחות נוספות ברכב: שבע כריות אוויר ובקרת סטייה מנתיב.
בתחום הפינוק תמצאו במכונית אפליקציה מיוחדת שמאפשרת לשלוט מרחוק במצב טעינת הרכב וגם להפעיל מרחוק את המזגן, בטרם מגיעים אל הרכב: כניסה והתנעה ללא מפתח; תא מטען שנפתח ונסגר באופן חשמלי; ומערכת מולטימדיה, עם מסך מגע שנשלט גם מגלגל ההגה, המאפשרת חיבור בלוטות', AUX וגם USB.
צילום: אסף בר-ישי
אבל כמו בכל דבר אחר בחיים, למערכת ההיברידית יש, בכל זאת, גם מחירים. ראשית, כדי שיהיה מקום לכל ערכת הסוללות, ויתרו היצרנים על האפשרות להוביל שבעה נוסעים, בדומה לגרסאות האחרות של הרכב. גם גובהו של הגחון מעל לקרקע נמוך יותר בשל אותה סיבה, ואת הצורך בהתקנת עמוד הטעינה כבר הזכרנו. בעניין הזה נוסיף שמדובר בעסק של אלפי שקלים שהמדינה מחייבת, על אף שטכנית ניתן לטעון את הרכב גם באמצעות מתאם פשוט יחסית ממערכת החשמל הביתית. להערכתנו, המדינה מחייבת את עמדת הטעינה ה"מסודרת" כדי לשלוט בחשמל שמופנה לתחבורה – לא לוותר על ההכנסות האבודות מההפחתה בצריכת הדלק הנוזלי וגם לזכות באפשרות לשלוט בהיקף הקילומטרז' בדרכים.
עתיד ירוק יותר
מכוניות עם מערכת הנעה היברידית נטענת, כך מסתמן, צפויות להיות נפוצות הרבה יותר בשנים הקרובות. עם זאת, כיוון שנכון להיום מדובר בשלב חלוצי, המשמעות היא שמחיריהן של מערכות PHEV יקר יחסית למקבילותיהן, והן גם עדיין לא יעילות כפי שיהיו בשלבים מתקדמים יותר. סביר בהחלט להניח כי בעתיד יגדל באופן משמעותי טווח הנסיעה, משקל הרכב יקטן והחיסכון בנסיעה מחוץ לטווח החשמלי יהיה ניכר בהרבה.
כיום אין דגמי מכוניות היברידיים נטענים רבים מלבד האאוטלנדר PHEV. מכונית אחת היא הגרסה הנטענת של טויוטה פריוס (פריוס PHEV). אחרת היא מרצדס S500 הנטענת שעשויה להגיע אלינו בקרוב. שברולט וולט ואופל אמפרה הן שתי מכוניות בטכנולוגיה דומה שניסו, אך לא הצליחו בינתיים, להגיע לכאן. קונצרן BYD הסיני עשוי להביא בקרוב מכוניות לישראל, ביניהן גם כלי רכב חשמלי־היברידי נטען, בדומה לאאוטלנדר PHEV. יצרנים נוספים שפיתחו כלי רכב היברידיים נטענים שעשויים להגיע לישראל הם פורד, פולקסוואגן, ב.מ.וו, וולוו, הונדה, קדילאק ופורשה. אם כל אלה אכן יציגו את המתחרה שלהם על אהדת הקהל, נראה שאנחנו בפיתחה של תקופה חדשה, שקטה וידידותית יותר לעולם ולנהגים.
|
|
