|
החרמות, הסנקציות והעיצומים שמוטלים על החברות הישראליות מצד תנועות ופעילים בעולם משפיעים באופן מוגבל למדי על פרופיל האשראי הישראלי, אך הם פוגעים באופן ישיר במוטבים המיועדים, הפלסטינים. תנועות ה-BDS ("חרם, הימנעות מהשקעות, ועיצומים") כנגד ישראל כוללות אוניברסיטאות, קרנות פנסיה ומנהיגים של מספר זרמים נוצריים, אשר מתעלמים לחלוטין מהנתונים הכלכליים ופועלים פעמים רבות מתוך להט אנטי ישראלי עיוור -התנהגות העולה בקנה אחד עם העלייה המדאיגה באנטישמיות האלימה ברחבי אירופה.
"ההשפעה של תנועת ה-BDS היא יותר פסיכולוגית מאשר ממשית ועד כה לא הייתה לה השפעה ניכרת על המסחר והכלכלה הישראלית" מסבירה קריסטין לינדאו, אנליסטית בכירה לענייני ישראל במודי'ס, לפורבס. "עם זאת, הסנקציות מעלות את סיכון הפגיעה בכלכלה הפלסטינית, שהיא קטנה וענייה בהרבה מזו של ישראל, כפי שראינו במקרה של חברת סודהסטרים".
צילום: thinkstock
מקרה המבחן – "סודהסטרים"
בעוד המשק הישראלי הרחב מוגן מסנקציות וחרמים באפן יחסי, חברה אחת נפלה לכך קורבן והיא סודהסטרים, שבעקבות המתקפות עליה סגרה את המפעל שלה בגדה המערבית והעבירה אותו לדרום הארץ. בכך חתכה החברה מאות מקומות עבודה לפלסטינים, שעל פי הדיווחים השתכרו במפעל פי 5 יותר מהשכר הנפוץ בגדה.
מנכ"ל סודהסטרים, דניאל בירנבאום הכחיש כי מהלך העברת המפעל קשור לסנקציות, אם כי רווחי החברה צללו לאחר שהחלו תנועות החרם להתמקד ביצרנית הבועות המקומית. "זה לא קשור לפוליטיקה; אנחנו עוברים למתקן מודרני הגדול פי 3 מהמבנה הנוכחי" אמר בירנבאום. "אך אם זה היה תלוי בי היינו נשארים. הראינו לעולם כי ערבים ויהודים יכולים לעבוד יחד".
המספרים מדברים בעד עצמם: בישראל אוכלוסייה המונה 8.3 מיליון אנשים ותמ"ג של 291 מיליארד דולר. בשטחים הפלסטיניים אוכלוסייה בת 4.1 מיליון אנשים ותמ"ג של 11.3 מיליארד דולר בלבד. בשנת 2012 ייצאה ישראל לרשות הפלסטינית סחורה בשווי 4.3 מיליארד דולר, שהיוו כ-5% מהייצוא הישראלי ופחות מ-2% מהתמ"ג הישראלי, זאת על פי בנק ישראל. ואילו באותה השנה, הייצוא הפלסטיני לישראל היווה כ-81% מכלל הייצוא הפלסטיני, בעוד שעבור ישראל היה זה פחות מנקודת אחוז מהתוצר הישראלי. הרכישות הפלסטיניות מישראל היוו שני שליש מכלל היבוא הפלסטיני.
זרימת הסחר האי-סימטרית מוכיחה כי הפלסטינים צריכים את ישראל, מבחינה כלכלית. למרות זאת, תנועת ה-BDS פוגעת בקשרים הכלכליים שבין שני הצדדים, על אף הראיות החותכות המצביעות על כך שסחר בין העמים מפחית את שיעור פרוץ המלחמות באזור. פעילי התנועה רוצים למחוק את העודף המסחרי העצום שישראל מושיטה לפלסטינים ומציעים שום דבר במקומו.
קל לזרוק אבנים דיגיטליות המעונות בקליפורניה או האחוזה הבריטית היוקרתית. קשה להעסיק בשכר מכובד 110 אלף פלסטינים, כמו שישראל עושה או לבנות 16 פארקים תעשייתיים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, בהם 1,000 מתקנים בהם יהודים וערבים עובדים כתף אל כתף.
כרזה של קמפיין ה-BDS המציג תפוז ישראלי כנוטף דם וקורא להחרמת ישראל |צילום: ויקיפדיה
למרות רטוריקת הניצול בה משתמשים הפעילים מתנועת ה-BDS, בשנה שעברה אפילו העיתון הרשמי של הרשות הפלסטינית בירך את תנאי העבודה שמקבלים הפלסטינים אשר מועסקים ע"י ישראלים בגדה המערבית ובאותה נשימה, נזף בפלסטינים על כך שהם מעסקים את אחיהם תמורת שכר נמוך וללא הטבות.
החברים מאמריקה?
אנו נוהגים לתייג את הספרנים והאליטה הפרוטסטנטית החברתית כאנשים נעמי הליכות אשר מתאמצים להשביע רצונם של אחרים. אך מעשיהם של תנועת ה-BDS במלחמה המטעה הזו כנגד ישראל לא חמקה גם מאיגוד הספרנים האמריקאים, הכנסייה המאוחדת של ישו והכנסייה האפיסקופלית. בתוך כך, הכניסו גם את הבית הלבן והקונגרס הדמוקרטי וקבלו, נגד רצונם של הציבור האמריקאי, את הזלזול בביקורו הקרוב של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. וכך גדל הסיכוי לכך שבקרוב נצפה במשטר האיראני, שנדר לטיהור אתני כנגד היהודים, הופך לגרעיני, וכל זה בזמן שמזכיר המדינה, ג'ון קרי ממשיך להתלבט.
בתוך כך, ישראל הופכה פגיעה יותר ויותר וממשיכה לחזק מבחינה כלכלית את הפלסטינים ותנועת ה-BDS מלבה את העיניינים במקום להאיר את הדיאלוג הגלובלי סביב תהליך השלום. בעוד ישראל משקיעה משאבים רבים באזורים הפלסטיניים, שאר העולם לא טורח לעשות דבר.
נקודת האור היחידה מגיעה מחברי הקונגרס פיטר רוסקם וחואן ואראגאס שהציגו החודש את הצעת החוק הבאה: "The Israel Trade and Commercial Enhancement Act". הצעה זו תדרוש מארה"ב להרתיע את תנועות ה-BDS במדינות המבקשות הסכמי סחר עם ארה"ב. הצעת החוק יכולה לחול למשל על המשא ומתן המתקיים עם האיחוד האירופי, שם האנטישמיות ותנועות ה-BDS מתחזקות. הצעת החוק הזו הגיונית הן מוסרית והן כלכלית – והיא תגן על השגשוג המשותף של ישראל והפלסטינים.
|
