קריסת הרגולטורים: בשנה האחרונה התערער מעמדם של שומרי הסף

הרשות להגבלים עסקיים

הסיפור הקשה ביותר הוא קריסת סמכותה של הרשות להגבלים עסקיים. מנהל הרשות, פרופ' דיוויד גילה, נאלץ בשבוע שעבר לפרוש מתפקידו לאחר שהובס במאבקו מול חברות הגז והממשלה. הרשות להגבלים, שתפקידה להגן על הציבור מפני מונופולים, קרטלים והסכמים מסחריים מקפחים בין חברות לצרכנים, הייתה אחד המוסדות המקצועיים ביותר והחזקים במשק, אולם בסוף העשור הקודם ניכרה התרופפות במעמדה ובתפקודה.

פרופ' גילה היה אמור להשיב עטרה ליושנה, כשהוא נהנה מרוח גבית של המחאה החברתית ומהדרישה להגביל את כוחם של המונופולים ובעלי ההון. גילה הוא פרופסור מוערך למשפטים, מומחה בינלאומי להגבלים עסקיים. לא איש כמוהו ירכין ראש מול ברוני השררה והכסף.

גילה הצדיק את התקוות, בעיקר כשפעל לחיזוק מעמדה של הרשות והרחבת סמכויות האכיפה שלה. אבל כשנדרש לקבוע את הסדר הגז הטבעי במשק, הוא זגזג וכשל. בתחילה החליט לאשר את המבנה המונופוליסטי של שיווק הגז, הנובע מהעובדה ששני המאגרים העיקריים, "תמר" ו"לווייתן", נשלטו בידי קבוצת נובל־דלק. בדצמבר 2014 הפתיע והודיע שחזר בו מהאישור והחליט לפרק את המונופול. הוא שיתף פעולה עם צוות ממשלתי שפעל לגיבוש ההסדר החדש, אבל כשהצוות לא קיבל את הצעתו בטענה שאינה ישימה, פרש מהצוות.

התנגד למתכונת הנוכחית של מתווה הגז. דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים | צילום: יח"צ

בסופו של דבר סוכם מתווה שלא על דעת גילה, וכעת מנסה הממשלה להשלים את הליכי האישור תוך עקיפת הרשות וסמכותה. אם יושלם הליך האישור, יפעל כאן מונופול ענק ורב־עוצמה, שרשות ההגבלים הייתה אמורה למנוע את הקמתו או לפחות להסדיר את פעולתו. המשימה הראשונה של מנהל הרשות להגבלים עסקיים הבא תהיה לשקם את מעמדה ואת יוקרתה.

רשות החשמל

יש התולים את חיסול מעמדה העצמאי של רשות החשמל בפרשת מתווה הגז. זהו תיאור נוח של מצב מורכב בהרבה. רשות החשמל הוקמה בעיקר כדי לפקח על מחירי החשמל במשק. בהקשר זה היא מעורבת גם בפיקוח על מחירי התשומות של חברת החשמל, ואחראית לאישור הסכמים שעורכת החברה. על פי החוק אמורה הרשות לפעול ללא תלות בתכתיבי השרים הממונים. עצמאות זו נקבעה כדי שהשרים, הנתונים ללחצים פוליטיים, לא יוכלו לעוות את מחירי משק החשמל, לפגוע בכיס הצרכנים, או לחלופין ביציבותה הפיננסית של חברת החשמל.

אולם בחוק ההסדרים שאישרה הממשלה לאחרונה, הוחלט שרשות החשמל תאוחד עם מינהל החשמל – גוף במשרד האנרגיה המפקח על פעילות חברת החשמל – ותוכפף בכל החלטותיה, למעט קביעת מחיר החשמל, למדיניות שר האנרגיה. שר האנרגיה קיבל לידיו גם את הסמכות למנות את יו"ר הרשות. במהלך הדיון התקבלה החלטה מיוחדת שיו"ר רשות החשמל, אורית פרקש־הכהן, לא תכהן ברשות המאוחדת, ולמעשה תודח מתפקידה.

מקורביה של פרקש־הכהן מיהרו לטעון שהיא הודחה בעקבות התנגדותה למתווה הגז שגובש על ידי הממשלה. שר האנרגיה יובל שטייניץ הכחיש כמובן, אבל המחלוקת על מתווה הגז לא הצדיקה פירוק למעשה של רשות עצמאית והכפפתה לשר: מדובר בעימות מתמשך בין שרי האנרגיה לרשות. גם קודמה בתפקיד, אמנון שפירה, הודח ביוזמת השר הממונה עוזי לנדאו, שהתנגד ליוזמתו להפחתת מחירי החשמל והתייעלות חברת החשמל. פרקש־הכהן המשיכה את מדיניותו של שפירה, אבל לא נתקלה בהתנגדות מצד שטייניץ.

פרקש־הכהן לא הצטיינה בתפקידה. תחת ידיה חתמה חברת החשמל על הסכם מוזר לרכישת גז, המצמיד את מחירו למדד המחירים בארה"ב. היה זה הסכם שנוי במחלוקת שייקר בעקיפין את עלויות החשמל ומנע מישראל ליהנות מהירידה הדרמטית שחלה בשנה האחרונה במחירי האנרגיה. רשות החשמל בראשותה של פרקש־הכהן אחראית גם לפיגור הניכר של ישראל אחרי העולם המפותח בכל הקשור לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות.

החליט על פירוק רשות השידור, אך המהלך הוכשל. שר התקשורת לשעבר גלעד ארדן | צילום: מרק ישראל סלם

רשות השידור

רשות נוספת שרוסקה השנה הייתה כמובן רשות השידור. שר התקשורת בממשלה הקודמת, גלעד ארדן, החליט על מהלך של פירוק והרכבה ברשות: הרשות הישנה, המסואבת והמאובנת, אמורה הייתה להיסגר, ובמקומה הייתה אמורה לקום רשות חדשה, עצמאית, יעילה ומוגנת ממעורבות פוליטית. המהלך הוכשל על ידי לשכת ראש הממשלה. מינוי חברי המועצה החדשים והבלתי תלויים הוקפא.

רשות השידור הנוכחית מתפקדת בקושי תחת כונס הנכסים הרשמי, תלויה לחלוטין בחסדי ראש הממשלה ופקידי האוצר המזרימים לה כסף לשיעורין. ייתכן שלאחר שתשוב הכנסת מהפגרה תאושר החקיקה הנדרשת ותוקם רשות עצמאית. אבל לא נראה שזהו כיוון הרוח בלשכת שר התקשורת, הוא ראש הממשלה. הגוף הממשלתי הקודם שניהל כונס הנכסים הרשמי היה חברת אל־על, שיצאה מתחת לכנפי הכונס רק לאחר כעשור.

הפיקוח על הבנקים

רגולטור כושל נוסף שפרש השנה מתפקידו היה המפקח על הבנקים, דודו זקן. זקן זכה אומנם לפרישה מכובדת, ללא פיטורים ודרמות, אבל מוסד הפיקוח על הבנקים שבראשותו היה אי של שלווה ואפס מעשה בעולם סוער. הפיקוח שקע בתרדמה ארוכה כאשר בנק לאומי (ואולי גם בנקים ישראליים נוספים) הסתבך בעבירות חמורות של סיוע להלבנת כספים בחו"ל. בעוד שלאומי מפריש מאות מיליונים על חשבון בעלי המניות, שהם ברובם קרנות הפנסיה של עם ישראל, זכו מנהליו הבכירים לבונוסים שמנים על הניהול הכושל. המנכ"לית שסיבכה את הבנק והיו"ר שנרדם וספק אם מילא את תפקידו פרשו עשירים ומועשרים לפנסיה מפנקת, שספק אם היו ראויים לה, בעוד שזקן, האמור לפקח על השערורייה, משהה את תגובתו עד לאחר בריחת הסוסים לפנסיה.

זקן גם לא עשה כל פעולה משמעותית לטיפול בכשל התחרות בין הבנקים, ולריבית המופרזת שגובים הבנקים במגזרים מסוימים שבהם התחרות קטנה. הכשל הרגולטורי של בנק ישראל הוא הגורם העיקרי להחלטת שר האוצר משה כחלון להקים ועדה חיצונית בראשות דרור שטרום, האמורה לטפל בכשל התחרותיות במגזר הפיננסים. הוועדה צפויה להחליט על שורת מהלכים הנוגעים למתרחש בחצרו ועל גבול חצרו של הפיקוח על הבנקים. זוהי רק תחילתו של מאבק איתנים בין הממונה על שוק ההון באוצר, דורית סלינגר, לבין המפקחת על הבנקים חדוה בר. כהונתו הרופסת של זקן וההידרדרות הכללית במעמדו של בנק ישראל מכניסות את בר לעמדת נחיתות מול סלינגר הפעלתנית והיעילה.