המודל הישראלי: מה יש לנורווגיה ללמוד מאיתנו?

הברכה של גידול חד בהכנסות לוותה בנורווגיה בחשש מתופעה המכונה "המחלה ההולנדית". גידול בהכנסות מתעשיית הנפט מאיים על ענפי המשק האחרים: הכסף הזורם למשק גורם לעליית מחירים ולהתחזקות בלתי נשלטת של המטבע המקומי. כשהמטבע מתחזק, היבוא הופך זול ותחרותי, התעשיות המקומיות מתקשות לשרוד, תעשיות היצוא מקבלות תמורה דלה במונחי המטבע המקומי ומאבדות את כושר התחרות שלהן ברחבי העולם. התוצאה: התעשיות האחרות מתנוונות ומאבדות את חיוניותן, המשק כולו מתרכז סביב תעשיית הנפט הרווחית ותלוי בה לחלוטין.

האגדות סיפרו שהנורווגים גילו תרופה ל"מחלה" המאיימת על התעשייה שלהם: קרן מיוחדת שאליה הועברו כל רווחי המדינה מתגליות הנפט והגז העצומות. ההכנסות נשמרות לדורות הבאים, לימים שבהם ייגמרו עתודות הנפט והגז, ובינתיים תימנע הצפת המדינה בהכנסות נפט.

הרעיון היה נחמד, אבל המציאות חזקה בדרך כלל מחזיונות הכלכלנים. במשך תקופה מסוימת העסק עבד יפה. הכנסות הנפט הועברו לקרן ולא הפריעו לתעשייה הנורווגית החיונית ולענף הדיג החשוב להמשיך ולשגשג. אבל לא כל פירות ההצלחה של תעשיית האנרגיה הנורווגית נשמרים בקרן לדורות הבאים: הנורווגים החליטו למשוך מהקרן את התשואה על הכסף הנצבר בה, בשיעור של 4% מדי שנה. בעבר היו אלה סכומים קטנים יחסית שסייעו לנורווגיה לשמר ללא מאמץ את מעמדה כמדינת רווחה מתקדמת. אבל כשהפקת הנפט התרחבה, ומחיריו נסקו לשמיים, הצטברו בקרן סכומים אדירים. משיכה שנתית של 4% מהקרן הפכה לסכום עתק של עשרות מיליארדי דולרים.

סך הסכום הצבור ב"קרן העושר" של נורווגיה הוא כעת טריליון (אלף מיליארד) דולר. המשמעות: לרשות המדינה עומד סכום נוסף של 40 מיליארד דולר מדי שנה. סכום השווה למחצית התקציב השנתי של ישראל, שמספר תושביה גדול ב־50% מזה של נורווגיה, ונושאת בתקציב ביטחון גדול פי עשרה. כדאי לשים לב לכך שהנורווגים מצליחים לשמור בדרך כלל על תקציב מאוזן, בלי לחשב את ההכנסות מ"קרן העושר".

זרימת הכסף מ"קרן העושר" לתקציב הממשלה לא פחתה, ואולי אף גדלה, גם כאשר מחירי הנפט צנחו וההכנסות מיצוא הנפט צנחו ב־50%, שכן הכסף המועבר לממשלה הוא שיעור קבוע מהסכום הצבור בקרן, ללא קשר לזרימת הכסף הנכנס אליה.

צרות של עשירים

הכנסות הנפט ניכרות לטוב ולרע בכל פינה בנורווגיה, אחת מארבע המדינות העשירות בעולם במונחים של הכנסה לנפש. המדינה, שהיא בעלת חברת הנפט הגדולה סטאטאויל, מספקת לאזרחיה שירותים ותנאים סוציאליים חלומיים כמו חופשת לידה שוויונית למשך שנה שלמה, עם אפשרות הארכה לשלוש שנים בחצי משכורת, מספר בלתי מוגבל של ימי מחלה לכל אזרח, שירותי בריאות חינם, פנסיה ממלכתית לכל עובד ועוד.

ו"המחלה ההולנדית"? היא קיימת, ועוד איך. שער המטבע הגבוה מאפשר לנורווגיה לקיים תעשיות יצוא מצטיינות בודדות. אף שנורווגיה היא אחת המדינות היפות בתבל, טיול בנורווגיה יקר מבכל מדינה אחרת, והיא תלויה כמעט לחלוטין בהכנסות הנפט, המהוות 46% מהיצוא ו־27% מהכנסות המדינה.

מובן שכל זה לא אומר שרעיון "קרן העושר" היה מופרך. מצבה של המדינה היה בעייתי הרבה יותר אלמלא הוסטו ההכנסות לקרן והיו נכנסות ישירות לקופת המדינה. המשק ואזרחי המדינה היו טובעים בעושר מנוון, ונקלעים למצוקה ביום שבו היו אוזלות עתודות הנפט. מאידך, יוכלו אזרחי המדינה ליהנות מהכסף שנצבר בקרן למשך דורות רבים ולמעשה עד אינסוף, גם אם יתייבשו כל בארות הנפט והגז, אם ימשיכו למשוך רק את הריבית על סכומי העתק הצבורים.

אבל גם לעשירים יש צרות, ומדובר בצרות אמיתיות: ירידת מחירי הנפט גרמה לירידה חדה בפעילות הנפט ובהשקעות במדינה. 22 אלף עובדים, כ־10% מכוח העבודה בתעשייה, פוטרו, והנורווגים חוששים שהמספר יעלה ואף יוכפל. הכנסות המדינה ממסים קטנו, ולראשונה זה שנים צפוי להיות גירעון בתקציב המדינה (לפני העברות מ"קרן העושר").

אוסלו, השבוע. עיר נעימה המנסה למתג את עצמה כמרכז של חדשנות טכנולוגית | צילום: יח"צ

הייתה זו קריאת השכמה עבור נורווגיה, מפני שגם מדינה מערבית עשירה זקוקה לצמיחה כדי להבטיח מקומות עבודה ועתיד לדור הבא. היא זקוקה גם לכלכלה מגוונת כדי לספק הזדמנויות ואפשרויות לכישרונות מגוונים.

לנורווגיה ישנם כל הנתונים לחזור להיות מעצמה תעשייתית עולמית: מערכת חינוך מעולה ואוניברסיטאות טובות, שפע של צעירים מוכשרים ואינטליגנטים, אינסוף כסף להשקעות ולא מעט מפעלי תעשייה כבדה בתחומי העץ והנייר, כימיה, אלקטרוניקה ואפילו נשק מתקדם. אלא שכושר התחרות של הנורווגים בשווקים העולמיים נמוך בגלל שער המטבע, וגם מסיבות אחרות: נורווגיה היא אחת המדינות המובילות בעולם במדד חלוקת ההכנסות בין התושבים. זהו הישג חשוב המושג בין היתר באמצעות מיסוי גבוה, המרתיע לא מעט משקיעים זרים.

"היום אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להשתנות", אומר בכיר בממשלה הנורווגית, "אנחנו מסתכלים על המדינות השכנות, שחלקן עברו את המשבר הכלכלי בצורה קשה יותר, ורואים שהן עורכות רפורמות ומשתפרות. אסור לנו להישאר מאחור, ואנחנו בוחנים רפורמות בכל תחומי הממשל".

דרוש: הייטק

על מלאכת הרפורמות אמור לנצח מנכ"ל משרד האוצר הנורווגי, אמונד הולמסן. כשאני שואל אותו מהם לדעתו התחומים שאותם נורווגיה יכולה לפתח כדי לאזן את מקורות הכנסותיה, הוא עונה בזהירות: "אנחנו מאמינים שאין זה מתפקידה של המדינה להורות או לכוון את הסקטור העסקי. על אנשי העסקים לבחור את תחומי ההשקעות, ועל הממשלה לבחון מהי הדרך הנכונה לתמוך בפיתוח הכלכלי".

הנורווגים תולים כעת תקוות גדולות בפיתוח חברות הזנק שיחדשו את פני הכלכלה ויקטינו את התלות הגבוהה בתעשיית הנפט, שממילא צפויה להיעלם ביום מן הימים. אך חברות סטארט־אפ קטנות נראות כמו ניגוד מוחלט לתרבות העסקית הנורווגית. בנורווגיה יש סקטור ציבורי גדול המציע לעובדיו תנאים מפנקים וקביעות אינסופית, ולצדו חברות ענק, חלקן הגדול בבעלות ממשלתית. בחברות הגדולות, בעיקר בתחומי האנרגיה, הספנות והדיג, יש ועדי עובדים גדולים המעורבים בניהול ובשיפור תנאי העבודה.

שבוע החדשנות באוסלו. "אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להשתנות" | צילום: יח"צ

סיבות תרבותיות וכלכליות דחקו את נורווגיה לשולי תעשיית ההייטק העולמית, למרות מספרם הרב של מהנדסים וחברות טכנולוגיות גדולות. בשנים האחרונות עושה הממשלה מהלכים זהירים לעידוד הסטארט־אפים ולמשיכת חברות הייטק למדינה. היזמים הבינלאומיים, כמו אלה שסייעו להפוך את ישראל למעצמת הייטק, מהוססים. רבים מהם מדברים על תנאי העבודה המפליגים: בנורווגיה אסור על פי חוק להעסיק עובד למעלה משמונה שעות ביום, בתוספת חצי שעה לכל היותר.

"לא פעם אני רוצה לסגור עסקה גדולה אבל בשלוש וחצי אחר הצהריים המנכ"ל הולך להוציא את הילד מהגן והוא מבקש להתקשר מחר בבוקר", מספר ערד ינאי, יזם ישראלי המתגורר בנורווגיה ומתווך בעסקות בינלאומיות. יזמים זרים יתקשו להתמודד גם עם התופעה הנורווגית הייחודית המכונה "חופשת מחלה" – עובד זכאי לחופשה בלתי מוגבלת, עד להחלמתו. שלושה שבועות מהחופשה ממומנים על ידי המעסיק, והיתר על ידי המדינה. גם דיכאון מעבודה יכול להיחשב כאן מחלה המצדיקה חופשה ארוכה.

הנורווגים חושבים שהמגבלות החמורות על שעות העבודה היומיות הן דווקא יתרון, שעשוי למשוך יזמים ועובדים מוכשרים שעייפו משעות העבודה האינסופיות ומעדיפים לפתח חיי משפחה לצד קריירה מאתגרת.

אוסלו היא עיר נעימה ובינלאומית, המנסה למתג את עצמה כמרכז פורח של חדשנות טכנולוגית. יש כאן סצינה מתפתחת של מרכזי הייטק בסגנון שאפשר לראות בערים גדולות במערב, והמדינה מגששת אחר הדרכים הנכונות לסייע לתעשייה.

הפיטורים ההמוניים בתעשיית הנפט מעוררים באנשי ההייטק בנורווגיה תקוות. רבים מהמפוטרים הם מהנדסים מיומנים היכולים להפנות את כישוריהם ליזמות טכנולוגית חדשה. "תעשיית ההייטק יכולה היום להציע לעובדים ביטחון לא פחות מתעשיית הנפט", אומר יוהאן ברנד, מנהל ומייסד בחברת האינטרנט הנורווגית קאהוט, העוסקת במשחקים חינוכיים.