התשואה אפס: הבעייתיות של קופות הגמל וקרנות ההשתלמות

אם לחוסך הייתה ברירה, מוטב היה לו להפקיד את הכסף בקרן פנסיה חדשה, למשל. שם הייתה התשואה הממוצעת 3%, אבל תמורת התשואה המצוינת הזאת נדרשו החוסכים לשלם גם דמי ניהול משופרים, המסתכמים בממוצע ב־3.5%. החוסך הפשוט עשוי לגלוש מכאן למסקנה פשוטה: מי שמשלם דמי ניהול גבוהים זוכה לתשואה בהתאם (אם נתעלם לרגע מהעובדה שדמי הניהול מחסלים גם כאן את כל "הישגי" התשואה).

אבל גם כאן המסקנה מוטעית מאוד. התשואה המשופרת בקרנות הפנסיה לא הושגה בזכות גאונות פיננסית מיוחדת של המנהלים. אלה פחות או יותר אותם אנשים שמנהלים את קופות הגמל. הסיבה לתשואה העודפת היא "איגרות חוב מיועדות" בעלות תשואה גבוהה במיוחד של 4.75% בחודש, שמנפיקה הממשלה לקרנות. למעשה, זהו סבסוד התשואה לטובת הביטחון הפנסיוני של עמיתי החוסכים בקרנות.

המנהלים אינם אשמים בתשואה הנמוכה שהצליחו להשיג עבור החוסכים. קודם כל, מפני שחלק ממנהלי קרנות הפנסיה ואפילו קופות הגמל השיגו השנה תשואות יפות מאלה, שהגיעו ל־7% ויותר. אבל באופן כללי שוקי ההון דשדשו השנה, לאחר עליות חדות בשנים הקודמות. וכששערי המניות ואיגרות החוב אינם עולים, מתאפסות גם התשואות.

אבל עדיין אפשר היה לצפות ליותר, לפחות על פי ההבטחות שפיזרו אנשי האוצר ואגף שוק ההון לפני עשר שנים. עד אז נוהלו מרבית קופות הגמל הגדולות וקרנות הנאמנות על ידי הבנקים. היו אלה גופי השקעה ענקיים, שכבר החלו להתנוון, מכיוון שהציבור חדל להפקיד בהם כספים ועבר לאפיקים אטרקטיביים יותר. אולם במשרד האוצר החליטו שאפשר לנער מעט את הענף ואת שוק ההון בכללו. ועדה של פקידים ומומחים, בראשות רואה החשבון יוסי בכר, המליצה על הוצאת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים.

תחת כנפי הבנקים, הסבירו אנשי האוצר, פעלו מנהלי קופות הגמל בניגודי אינטרסים וללא תמריץ לתחרות. הלקוחות היו ממילא שבויים בידי הבנקים. השקעות קופות הגמל הותאמו לאינטרסים של הבנקים ולא לצורכי התשואה של החוסכים. בין המנהלים לא התנהלה תחרות אמיתית, ולכן התשואות היו נמוכות מהנדרש. חברי הוועדה מילאו את תפקידם והמליצו על ההפרדה, בצירוף דוח מפורט ומנומק לתפארת. הבנקים, שמחו על המהלך והזהירו מפני פגיעה בציבור החוסכים, נשמעו כקוזאקים נגזלים המנסים להציל עצמם ממשפט צדק.

זמן קצר לאחר ההפרדה, נראה היה שפקידי האוצר עשו טעות איומה שעלתה לחוסכים בקופות בנזקים של עשרות אחוזים משווי חסכונותיהם.

בכר. יותר משני מיליארד שקל נשרפו ב"תספורות" שערכו הטייקונים וחברות נדל"ן לחוסכים | צילום: סיון פרג'

במהלך שחוקיותו שנויה עד היום במחלוקת, מכרו הבנקים את ניהול קופות הגמל וקרנות הנאמנות במאות מיליוני שקלים. לפחות במקרה של קופות הגמל, יש גורמים בכירים בשוק ההון הטוענים עד היום שלבנקים לא הייתה כל זכות למכור את הניהול, שכן באופן חוקי הם קיבלו את ניהול הקופות מידי העמיתים־החוסכים. אם היה צורך להעביר את הניהול, היו הבנקים צריכים לפרוש מהניהול, ולאפשר לעמיתים לבחור את המנהלים החדשים. אם היו הבנקים מעבירים ללא תמורה את הניהול לגופים שהורשו לנהל מטעם האוצר, היה מצבם של עמיתי הקופות טוב יותר. אבל זה לא קרה.

הבנקים מכרו את קופות הגמל וקרנות ההשלמות לברוקרים, לחברות השקעה וביטוח שהיו צריכים לממן במהירות וביעילות את מאות מיליוני השקלים שהשקיעו ברכישה. לשם כך הם העלו את דמי הניהול בשיעורים שהגיעו לעתים לפי עשרה ויותר, וחתכו באחת את התשואות המגיעות לחוסכים. אנשי האוצר חייכו והרגיעו בידענות: כעת, כאשר ניגודי האינטרסים נעלמו והתחרות בעיצומה, יציגו גופי החיסכון לטווח ארוך תשואות משופרות שיחפו על ההפסדים כתוצאה מהעלייה בדמי הניהול.

אבל במקום שיפור בתשואות (הנמדד על פי הצלחת המנהלים "להכות" את מדדי הבורסה), קיבלו עמיתי הקופות תשואות בינוניות ומטה בממוצע. חלק מהגופים שרכשו את הקופות התגלו כחסרי ניסיון וחסרי אמצעים לספק שירות לקוחות ברמה הבסיסית, ונתק חמור נוצר בין החוסכים שנדרשו לשירותים כמו מעבר בין אפיקים, דיווח נאות או הסברים על חיובים שונים.

התחרות, שאומנם פרצה בין המנהלים, הביאה אחדים מהם ליטול סיכונים מופרזים במאמץ להגדיל את התשואה. כך נשרפו מאות מיליונים מכספי הפנסיות בהשקעות נדל"ן במזרח אירופה ובהרפתקאות פיננסיות. יותר משני מיליארד שקל נשרפו ב"תספורות" שערכו טייקונים וחברות נדל"ן לחוסכים בקרנות פנסיה והשתלמות.

מנהלי הקופות לא שילמו את המחיר. להפך: הם גבו אותו. שכרם זינק במאות אחוזים. הם קיבלו בונוסים ואופציות על "הצלחתם", שנגזרה במידה לא מבוטלת מסבסוד אוטומטי ממשלתי של התשואות. בשנים האחרונות התעשת משרד האוצר ופעל באמצעות תקנות וחקיקה להגבלה של גובה דמי הניהול על החסכונות הפנסיוניים והחסכונות לטווח ארוך. יוזמה ברוכה של אגף שוק ההון מאפשרת השוואה קלה ומהירה בין דמי הניהול שמשלמים הלקוחות.

במלאת עשר שנים לרפורמת בכר אפשר לומר כמעט בוודאות: שליטת הבנקים בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות למיניהן הייתה רעיון פגום, ומוטב היה ליצור הפרדה כלשהי בין הגופים הפיננסיים האדירים האלה.

אבל ההפרטה המהירה, שלא לוותה באמצעי פיקוח מתאימים, הייתה תרופה שנזקיה גדולים פי כמה מהמחלה עצמה. רוב הפקידים שהיו מעורבים ברפורמה התקדמו מאז יפה. יו"ר הוועדה, יוסי בכר, עומד היום בראש בנק דיסקונט, שהיה אחד הנפגעים העיקריים מהרפורמה, אבל עמיתי הקופות ישלמו את מחיר הטעות עד יומם האחרון.

לאתר מעריב