|
נגידה בהמתנה
שתי משימות עיקריות ניצבות בפני שר האוצר והנגידה בפתחה של 2016: הראשונה והדחופה היא הפחתת מחירי הדיור שהפכו למחולל יוקר המחיה. השנייה היא חזרתו של המשק למסלול צמיחה והפחתת האוברדרפט הלאומי.
האחראים לשתי משימות אלה הם שר האוצר ונגידת בנק ישראל. בשמונת החודשים שהוא בתפקיד סיפק כחלון את הסחורה בעניין הפחתת יוקר המחיה והגדלת ההכנסה הפנויה. מחירי המזון (בעיקר מוצרי החלב) ירדו, עלויות הייבוא הוזלו ועלויות החיסכון הפנסיוני התכווצו. במקביל פעל כחלון להגדלת ההכנסה הפנויה דרך החזרת קצבאות הילדים, העלאת שכר המינימום, שדרוג שכר חיילי החובה, טיפול בקצבאות לקשישים מחוסרי הכנסה והפחתת תעריפי התחבורה והמים.
אם לא די בכך, הסכם השכר האחרון במגזר הציבורי פינק את השכירים בתוספת נדיבה של 1.5% בשנה ובמענק של 2,000 שקל, שמחציתו הראשונה תשולם החודש. ואכן, ברוח ימים אלה הפך כחלון לסנטה קלאוס פיננסי. אבל המשימה המרכזית, הורדת מחירי הדיור, עדיין לא הושלמה. הדיור מהווה 25% מהמדד לצרכן, אך המחירים ממשיכים לעלות, וכחלון עצמו הודה שאין לו לוח זמנים מדויק לירידה. זוגות שכבר הצליחו לרכוש דירה (שעלותה בממוצע 144 משכורות חודשיות) מקצים כשליש מהכנסתם להחזר המשכנתה. כשמדובר בתשלום שכר דירה הפיגוע עוצמתי יותר, ומגיע לשעבוד של כמחצית מההכנסה הפנויה.
בשני כנסים שנערכו השבוע (דה מרקר וכלכליסט) טען כחלון שנראה את האור בקצה המנהרה אחרי שישווקו 70 אלף יחידות דיור בשיטת "מחיר למשתכן". קשה להאמין שזה יקרה במהלך 2016, אבל ייתכן שהמחירים יירדו גם ללא מחיר למשתכן.
כחלון עושה את כל הדברים הנכונים למעט דבר אחד: אין ביכולתו לשנות את המשתנה העיקרי המשפיע על המחיר – הריבית האפסית. כל עוד הריבית לא תעלה, ספק אם המחירים יירדו. שר האוצר נאלץ לשמוע השבוע שוב ושוב את המנטרה של פלוג, שהריבית תישאר ברמתה האפסית עד סוף 2016, ושהפתרון למשבר הדיור הוא בשחרור מואץ של קרקעות. ובכן, למעט הקרקע בירושלים שעליה נמצאים בנייני האוצר ובנק ישראל, כמעט כל קרקע פנויה נמצאת בהליכי שחרור. אלא שבבנק ישראל, שם מרבים להטיף מוסר, מתבטלים ולא עושים דבר בעניין. ובינתיים המשכנתאות ממשיכות להתנפח. לנגידה ידוע היטב שאחד מיעדי הבנק המרכזי, על פי חוק בנק ישראל, הוא צמצום פערים. מה זה פערים אם לא מה שנוצר כתוצאה ממחירי הדיור המטורפים? אלא שפלוג מעדיפה להתבצר במדיניות מוניטרית פסיבית וגם בכנס כלכליסט השבוע מנתה את כל יעדי בנק ישראל, לבד מצמצום פערים.
הריבית אומנם לא תרד (כי האין־פלציה נובעת לטענתה מירידת מחירי הסחורות והנפט ולא בגלל בעיית ביקוש מקומית), אך היא לא תעלה (כי המשק נמצא עדיין במיתון). לחיזוק טענותיה, הפחית השבוע בנק ישראל את תחזית הצמיחה ל־2016 ל־2.8%, בעוד שרק באמצע 2015 היא עמדה על 3.3%. בנק ישראל פספס לא רק את תחזיות הצמיחה, אלא גם כשל במשימתו זו השנה השנייה ברציפות להחזרת המשק ליעד האינפלציה הממשלתי של 1%-3%. 2016 תהיה שנת הכישלון השלישית, אבל שום דיון בנושא לא התקיים. לשר האוצר מומלץ שלא לסמוך בענייני יוקר המחיה על הנגידה, המצטיינת בדיבורים ובהטפות מוסר, אבל בפועל אינה עושה דבר.
האתגר השני של קובעי המדיניות הוא החזרת המשק למסלול צמיחה ובזה כחלון מצליח פחות. נתחיל בזה שהוא חייב להחליף דיסק ולהתחיל להתחשב בסקטור העסקי. לא כולם טייקונים ולא כולם חזירים. המשק אינו צומח בעיקר בגלל בעיית ייצוא והיעדר השקעות. לפי מכון היצוא, מכירות הסחורות לחו"ל ירדו ב־2015 ב־10% ל־57.5 מיליארד דולר. בהיעדר שר כלכלה/תעשייה חייב שר האוצר לקחת על עצמו את תיק הסיוע לצמיחת המגזר העסקי. בימים הקרובים יגישו התעשיינים לממשלה סדרת המלצות הכוללות את חזרת המשק לצמיחה והכפלתה עד 2020. כחלון חייב להיות קשוב לתעשיינים כאילו מדובר באחד ממוקדי הכוח הפוליטיים של כולנו, כי זה חשוב לכולנו.
גם מתווה הגז יכול לתרום לשיפור רמת ההשקעה, עם כל הכבוד להייטק. אז נכון שמדובר ב"מתנה משמיים", כפי שכחלון עצמו אמר, אבל שר האוצר חייב לקחת את המתנה ולמנף אותה ב־2016 כמקור השקעות ועסקאות יצוא גז. לצד אלה יש להיזהר שלא לפרוץ את
מסגרת הגירעון שהוא האוברדרפט הלאומי. נתוני הגירעון ב-2015-2016 (2.9%) חוטאים
לצורך בשקיפות, כי הגירעון האמיתי אמור היה לעמוד על 2% מהתוצר. יצירתיות חשבונאית בליווי צמוד של החשבת הכללית אפשרה לכחלון "להעמיס" על תקציב 2015 הוצאות שמקורן בתקציב 2016. זה כולל הקדמת הוצאות ביטחון של 2.5 מיליארד שקל, הקדמת תשלום מס הכנסה שלילי של 390 מיליון שקל והפחתת מע"מ במיליארד שקל.
ב־2015 נהנו מעודפי הכנסות של 9 מיליארד שקל וגביית המס מתקרבת ל־70 מיליארד שקל. ייתכן שהגבייה הייתה אף גבוהה יותר לו היו סוגרים עם נישומים על יותר הסדרי גילוי מרצון. ומה המשחק המקרו כלכלי של הנגידה, שהיא היועצת הכלכלית לממשלה? ככל
הידוע יש לה פגישות תקופתיות עם שר האוצר. אלא שכחלון טועה כשהוא אינו מחבק אותה אלא תוקף אותה פומבית. טוב יעשה אם ב־2016 הוא ירתום אותה ככל יכולתו לקידום משימות המשק. פלוג מסתפקת בינתיים במדיניות דפנסיבית הכוללת את הקפאת הריבית,
גיחה תקופתית לשוק המט"ח לקניית דולרים והטפות מוסר מחזוריות על הצורך הנכון כשלעצמו בצמצום הגירעון והעלאת מסים.
כחלון. אולי השנה יצליח להוריד את מחירי הדיור. צילום: מרק ישראל סלם
השנה של פימי
ישי דוידי, מנהל קרן ההשקעות פימי, הוא רץ למרחקים ארוכים בחיים האישיים ובעסקים. בעסקים הוא עושה את זה דרך פימי כבר 20 שנה. בחיים הוא משתתף כעת במרתון ניו יורק. שני האתגרים מצריכים מצוינות, נחישות, התמדה, כושר ניתוח ותחושת סיפוק עילאית. את ריצות המרתון נשאיר למדורי הספורט. לצורך בחינת הישגיו, המתבטאים במדיניות ההשקעות של הקרן, ניתלה באילנות גבוהים.חברות דירוג בינלאומיות כמו פרקין או
קיימברידג' מדרגות מדי שנה אלפי קרנות פרייבט אקוויטי בעולם. פימי מדורגת מדי שנה באחד מחמשת המקומות הראשונים ומכה את המדדים עם תשואות חלומיות של 25%-30% באמצעות חמש הקרנות שבניהולה הושקעו עד כה כמיליארד דולר, כסף |
