| צניחת מחירי הנפט מאז 2014 משפיעה, מטבע הדברים, על המדינות התלויות ביותר בייצוא הזהב השחור. שחקניות הבולטות בשוק הנפט במזרח התיכון, לפי סיקור ממוקד, הן כמובן סעודיה ואיראן בראש ובראשונה, ואחריהן מדינות, כמו קטאר, איחוד האמירויות וכוויית, שהפגיעה בהן מתונה יותר.
סעודיה, היצרנית הגדולה באופ"ק והשנייה בעולם, צברה רזרבות עצומות ב"תור הזהב" בשנים 2004-2014. רזרבות אלה הן המשענת הפיננסית שעליה יישענו הסעודים בעודם מנהלים שתי מלחמות נפט: הראשונה מול ארה"ב, היצרנית המובילה בעולם, שנשענת במידה לא מבוטלת על ייצור יקר של נפט מפצלי שמן, שהופך ללא כדאי כשמחיר החבית צולל מתחת ל־40 דולר. השנייה היא מול איראן, מדינה שדוחפת באופן מסורתי למחיר גבוה לחבית, משום שהיקף תפוקת הנפט שלה עומד כיום על כשליש מהייצור הסעודי. הסעודים בתורם מציפים את השוק העולמי עם רמות שיא של ייצור, כדי לחנוק את תעשיית פצלי השמן האמריקאית ואת הכלכלה האיראנית. מכה מסוימת למאמצים אלה היא הסרת הסנקציות ההדרגתית מאיראן, שתדחוף אותה להגדיל באופן משמעותי את ייצור הנפט, וישנם כבר לא מעט קונים פוטנציאלים הממתינים לכך, ובראשם סין והודו.
לפני שייגמר הכסף
מציאות של נפט זול לאורך שנים מכרסמת ביכולתן של סעודיה, איראן וכמובן רוסיה, שחקנית חדשה־ישנה באזור, להמשיך ולממן את הפרויקטים המגלומניים שלהן. כלומר מעורבותן במלחמה בסוריה, במתרחש בעיראק, בתימן ובמקומות אחרים תושפע באופן דרמטי. סעודיה תומכת כיום בשורה של ארגונים המשתייכים לאופוזיציה לאסד; במידה רבה היא מחזיקה בחיים את משטרו של א־סיסי במצרים; היא מנהלת מלחמה יקרה בתימן נגד החות'ים וכן מעורבת במתרחש בעיראק, בלבנון וברשות הפלסטינית. איראן, לעומתה, משקיעה משאבים לא מעטים בסיוע למשטר אסד, תומכת בחיזבאללה בלבנון, בחות'ים בתימן, בממשלה השיעית בבגדד ועוד.
המסקנה העולה מהצטמקות המשאבים ומכך שמדינות, כמו סעודיה ואיראן, יתקשו להמשיך ולממן את המלחמות השונות, היא הרצון של שחקניות אלה לדחוף להכרעות מהירות יותר בזירות השונות. פירוש הדבר הוא עלייה נוספת ברף האכזריות מצד אחד, ונכונות להגעה להסדרים מצד שני.
השנה היא גם שנת בחירות בארה"ב. בסיומן יגיע לקיצו עידן אובמה בפוליטיקה האמריקאית, ואולי אף יתחולל תהליך של חילופי דורות בהנהגה, לאור גילם הצעיר של חלק מהמועמדים. במערכת הבחירות הזו תתמקד המדיניות המזרח תיכונית של המועמדים השונים בשתי סוגיות עיקריות – היחס לאיראן על רקע הסכם הגרעין והמלחמה בדאע"ש. עם זאת, בבית הלבן עדיין יושב אובמה, ונראה שאין כמעט תסריט שיוביל אותו ליוזמות מלחמתיות או מדיניות דרמטיות במזרח התיכון. מדינות האזור כבר נוטות שלא להתחשב באמריקאים במערכת השיקולים שלהן, לא רק בשל המדיניות של אובמה, שנתפסת בעיני מדינות ערב כאסונית, אלא גם לאור העובדה שבעידן של עצמאות אנרגטית אמריקאית כמעט מוחלטת, ישנם פחות אינטרסים משותפים לארה"ב ולמדינות המפרץ. ארה"ב חלשה במציאות הנוכחית, פירושה זרז נוסף להגברת האלימות האזורית.
כתוצאה מהמאבק בטרור של דאע"ש, מחריפים שורה של עימותים | צילום: fotolia
סוף נשף המסכות
המאבק המורכב בדאע"ש הפך זה מכבר לסיסמה, שבשמה פועלים השחקנים באזור כדי לקדם את האינטרסים שלהם. האמריקאים התערבו לראשונה במלחמת האזרחים הסורית בשם המלחמה בדאע"ש. הם טוענים כי חיסלו אלפי מחבלים עד כה, אולם דאע"ש שומר על כוחו בסוריה, וכאשר הוא נוחל הפסדים, אלה על פי רוב מול הכורדים. הרוסים הלכו אחרי האמריקנים, ותחת אותו לוגו הם מפציצים בעצמם את ארגוני האופוזיציה לאסד. הטורקים פלשו לצפון עיראק כדי להיאבק ב־PKK, כשהם טוענים שהגיעו כדי לעזור לעיראק, חרף הכחשותיה של בגדד. האיראנים נאבקים בדאע"ש במסגרת השתלטותם על עיראק ואף נהנים מגיבוי מצד האמריקאים, שרואים בהם בני ברית. הסעודים הקימו קואליציה של 34 מדינות כדי להיאבק בדאע"ש. אולם בפועל נראה כי מטרת הקואליציה היא להיאבק באיראנים, שנואי נפשם.
כתוצאה מהמאבק בדאע"ש, מחריפים שורה של עימותים – בין הטורקים לכורדים, בין האיראנים לסעודים, בין האמריקאים לרוסים וכעת גם פקיסטן מאיימת להיכנס אל הקלחת. עד כה התאפיינה הלחימה בסוריה ובעיראק בעיקרון של "ישחקו הנערים לפנינו", כשהמעצמות השונות משתמשות בארגוני פרוקסי כדי שאלו יקיזו את עיקר הדם במאבק לשליטה אזורית. משמרות המהפכה האיראניים, הצבא הטורקי, הצבא הסעודי ומטוסי הקרב הרוסיים והאמריקאיים – כוחות אלה כמעט שלא הורגשו בשנות האביב הערבי עד לאחרונה. כעת עולה החשש כי הם יגיעו לכדי התנגשות אלה עם אלה. בצפון עיראק שוהה כוח טורקי משולב של שריון וחי"ר על תקן כוח מייעץ, כשבפועל הוא נאבק בכוחות ה־PKK. כוחות אלה מסתייעים בין היתר במשמרות המהפכה.
בגבול הסורי-טורקי כבר הופל מטוס קרב רוסי על ידי הטורקים, והחשש למקרה דומה קיים לאור העובדה שבשמי סוריה טסים, בין היתר, הרוסים, הטורקים, האמריקאים וגם ישראל. הצבא הסעודי מחזיק כוחות רבים בזירת תימן מול החות'ים, שנהנים מתמיכה איראנית, וסעודיה ואיראן עשויות להתנגש ביניהן בשורה של זירות נוספות. רק שהפעם, בניגוד לסיוע כספי בחימוש ארגוני טרור, במאבק הזה יושלכו לזירה כל האמצעים המתקדמים שנצברו לאורך השנים באמצעות כספי הנפט.
קאזוס בלי
התפתחות מעניינת, שמעניקה לנו רמז נוסף לעליית המדרגה הצפויה ב־2016, היא ההתחייבות המחודשת של פקיסטן לביטחונה הלאומי של סעודיה. זמן קצר לאחר שהחלה המלחמה בחות'ים בהובלת הסעודים, במרץ 2015, התחולל דיון פוליטי בפקיסטן באשר לעזרה המצופה מהם לטובת הסעודים. במשך שנים רבות השקיעו הסעודים מיליארדים רבים בפקיסטן, ובתור המעצמה הגרעינית היחידה בעולם הסוני, אמורה היתה זו להעניק מטרייה מול פצצה גרעינית שיעית. הדעה הרווחת בפקיסטן היתה שאל לה להתערב בלחימה בתימן, אולם סכנה איראנית למדינה שבה נמצאים שני המקומות המקודשים ביותר לאסלאם, מכה ומדינה, היא בהחלט עילה למלחמה.
הפקיסטנים שבו וחזרו על מחויבותם לביטחונה הלאומי של סעודיה לאור המתיחות הנוכחית עם איראן, והפוטנציאל הנפיץ ברור. איראן עצמה מצויה במערכת יחסים אסטרטגית עם יריבתה הגדולה של פקיסטן, הודו. מבחינת ההודים לאיראן יש תפקיד חשוב מאוד בייצובה של אפגניסטן לאחר הנסיגה האמריקאית, כולל מתן גישה לאפגנים לנמל ים חדיש שהולך ונבנה בצ'אבאחאר, ויאפשר למדינה נטולת הגישה לים אפשרות לייצא סחורות ולהשתקם כלכלית. הטאליבן, שזוכה לתמיכה פקיסטנית, הוא אויב מבחינת הודו ואיראן, שלה אינטרסים וקשרים היסטוריים עם אפגניסטן, וכן קרבה תרבותית ולשונית. מעורבותה האפשרית של פקיסטן בקלחת המזרח תיכונית תדרוש עמדה ברורה מצדם של ההודים.
ראש ממשלת פקיסטן, נוואז שריף, עם מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי
בחירתה של הודו
בתחילת ינואר ביצע אחד מארגוני הטרור הקשמיריים, ג'ייש א־מוחמד, פיגוע בבסיס חיל האוויר ההודי בפתנקוט, ולאחר קרב יריות ממושך התברר, ששבעה חיילים הודים ואזרח נהרגו. כוחות מיוחדים של הודו הצליחו לחסל את כל ששת המחבלים. לאחר הפיגוע אמר ראש הממשלה ההודי נרנדרה מודי, כי כעת מוטל על פקיסטן להוכיח שהיא פועלת נגד הטרור, אם היא מעוניינת להמשיך במאמצי הפיוס שבהם החלו מודי ועמיתו נוואז שריף, ראש ממשלת פקיסטן.
עד כה שמרה הודו על יחסים טובים הן עם איראן והן עם סעודיה. לצד היחסים הקרובים עם איראן שנסקרו לעיל, סעודיה ושאר מדינות המפרץ הן מקור תעסוקה חשוב עבור הודו, ומיליוני הודים חיים במפרץ ומועסקים בתעשיית הנפט ובענפים אחרים. הם שולחים עשרות מיליארדי דולרים חזרה הביתה, להודו, ובכך מהווים מקור חשוב לכלכלה ההודית. על רקע הוצאתו להורג של איש דת שיעי בכיר בסעודיה, הופיעו מספר רב של כתבות ומאמרים בעיתונות ההודית, הקוראים לבחינה מחודשת של יחסי הודו עם סעודיה. אחד העיתונים אף טען כי סעודיה מוציאה להורג יותר אנשים מדאע"ש, אמירה שלוותה במחאות נמרצות מצד הסעודים. אחת הביקורות החריפות על הסעודים היא שהם אחראים באמצעות כספם ואנשי הדת שלהם להקצנה הדתית בתת היבשת ההודית בכלל ובקרב האוכלוסייה ההודית המוסלמית בפרט.
הפגיעה בשוק הנפט הסעודי, ספק תעסוקה חשוב כאמור, תביא לפיטוריהם של הודים רבים, להחלשת הקשר בין הודו לסעודיה, ולבחירת ההודים בהתקרבות נוספת לאיראן.
הדילמה של חמאס
המאבק הסעודי־איראני מתחולל גם ברצועת עזה. לאחר שנים שבהן ישראל ומצרים מנהלות סגר אפקטיבי על חמאס ברצועה וחוסמות הזרמה של כספים מבחוץ, הוחלט בחמאס לנסות ולפרוץ את המצור הפיננסי. אולם הניסיון להשיב לרצועה סיוע חיצוני פיצל את חמאס. חמאס־עזה רואה במצרים תחת שלטון א־סיסי יריב אסטרטגי מר, לא פחות מאשר ישראל. חמאס זקוק לקשרים טובים עם הבדואים בסיני ועם התארגנויות הג'יהאד השונות בחצי האי, כדי להבריח סחורות לתוך הרצועה. עזה מצויה תחת מצור מצרי וסגר ישראלי, ואנשי החמאס מתקשים להכניס נשק ומימון לתוך הרצועה. הקשר הזה הוא כמובן לצנינים מבחינת המצרים, ולכן הם מסרבים להרפות מהלחץ על חמאס ומשמידים את מנהרותיו ללא הרף.
אחרי הדחת מוחמד מורסי מנשיאות מצרים, וביתר שאת לאחר מבצע צוק איתן בקיץ 2014, פעלו אנשי חמאס כדי לחזר אחרי האיראנים ולהבטיח תמיכה כספית. האיראנים מסייעים כיום גם לחמאס וגם לג'יהאד האסלאמי, אולם בהיקפים קטנים מבעבר. ח'אלד משעל היה מעורב בתחילה בניסיונות הפיוס, אולם מאוחר יותר הגיע למסקנה כי חמאס צריך לדבוק במדיניות ההתרחקות מהאיראנים ולהתקרב למדינות הסוניות, בניגוד לדעתו של חמאס־עזה. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שמשעל חי כיום בקטאר, והשפעתו תלויה במידה רבה באמיר הקטארי.
רוחאני. אם איראן תיצור איום ממשי על סעודיה, היא עלולה להתמודד עם פקיסטן | צילום: Flickr world Economic Forum
קטאר עצמה שינתה כיוון ב־2015 והחלה ליישר קו עם הסעודים בסוגיות שונות, כגון המלחמה בתימן. היא גם זו שדוחפת כעת את משעל להתפייס עם הסעודים והמצרים. משעל מבין שהסעודים הם היחידים שיכולים לשכנע את א-סיסי להקל על הלחץ בעזה, בשל היותם המממנים הראשיים של המשטר במצרים. הדרך להתפייסות עם מצרים וסעודיה עוברת, כמובן, בניתוק מוחלט של הקשרים עם תשתיות הטרור בסיני, ניתוק היחסים עם האיראנים ויחסים מוגבלים ביותר עם טורקיה. בשל כך, נוצר מאבק כוחות בין חמאס-עזה לחמאס־ חו"ל, אשר ילובה על ידי התחרות שנפתחה בין סעודיה לאיראן על לבם של העזתים.
"סוריה הקטנה"
גם הטורקים ביקשו דריסת רגל בעזה במסגרת הפיוס המוצע עם ישראל. א־סיסי כבר הודיע לישראל כי הוא מתנגד בצורה חריפה להסרת הסגר מהרצועה ולהענקת דריסת רגל טורקית.
מאבק הכוחות הזה בתוך חמאס, שהוא כאמור ראי למאבק הסעודי־איראני, ילווה את הפלסטינים בשנה הקרובה. לפי שעה נראה, כי למחנה הסעודי־מצרי יש יותר מה להציע מהאיראנים, מצב מועדף גם מבחינתה של ישראל.
זירה נוספת במזרח התיכון, שזוכה לסיקור מועט באופן יחסי, היא מלחמת האזרחים בלוב, שבבסיסה היא מלחמת שבטים, אולם כרגע פועלות בה שתי קואליציות גדולות. רוב שטחה של לוב, בעיקר במזרח ובדרום המדינה, נשלט על ידי הצבא הלובי והפרלמנט. הקואליציה הזו נתמכת על ידי מצרים ואיחוד האמירויות, בנות הברית של סעודיה. מולה עומדים האחים המוסלמים ששולטים במערב המדינה, כולל העיר טריפולי, ונתמכים על ידי קטאר, טורקיה וסודן. גם דאע"ש שולטים על אזור מסוים במדינה, וכן ישנם אזורים הנשלטים על ידי שבטים מקומיים. מלחמת האזרחים הלובית היא אחת מהסיבות העיקריות לשנאה המצרית לממשל ארדואן. בשבועות האחרונים מצטיירת תמונה שלפיה, שבטים שתמכו באחים המוסלמים מתקרבים לדאע"ש. פירוש הדבר הוא שדאע"ש מגדיל את כוחו בלוב ושמלחמת האזרחים במדינה, שמאז 2011 גבתה את חייהם של 50 אלף בני אדם לפחות, עומדת לעלות מדרגה מבחינת האלימות שתהפוך דומה יותר לזו המתרחשת בשנים האחרונות בסוריה.
2016, אם כן, מצטיירת כשנה אלימה יותר, שבה מדינות האזור עשויות למצוא עצמן, בחסות המאבקים הפנים־אסלאמיים, בהתנגשות ישירה של כוחותיהן ולא רק במאבק בארגוני טרור וגרילה שונים. המעורבות הבינלאומית הגוברת, יחד עם זאת, פותחת פתח להסדרים מדיניים ולשרטוט מחודש של הגבולות כשלב הבא.
|
|
