אף פעם לא מאוחר מדי: מפעל אמריקאי ראשון בקובה מאז המהפכה

ספר לי על הקשר האישי שלך לקובה.
נולדתי וגדלתי בקובה. הגעתי לארה"ב ב-1960 מיד לאחר המהפכה, והוריי באו בעקבותיי. כל המשפחה שלי בקובה כבר נפטרה, אבל יש לי חברים רבים שם ואני נוסע תכופות לשם מאז 2007.

איך חשבתם על הרעיון לבנות טרקטורים?
הבנתי את הצרכים של הכלכלה הקובנית. קובה מייבאת יותר מ-70% ממה שהאנשים אוכלים. הם עדיין משתמשים בשוורים כדי לעבד את האדמה. המוטיבציה שלנו היא באמת לעזור לחוואים הקובנים להיות פרודוקטיביים יותר.

אבל אתה וקלמונס מהנדסי תוכנה. איך למדתם לראשונה על ציוד שמיועד לחוות?
הוראס נולד וגדל בחווה באלבמה. הוא מומחה בחוואות ואני המומחה לקובה. שכרנו חברת הנדסה באלבמה שתעזור לנו לבחור עיצוב קיים שמתאים למה שרצינו לעשות. יש לנו טרקטור בקובה שהולך להיות מוצג ביריד חקלאות במרץ.

נשמע שהייתם מונעים פחות על ידי רווח ויותר על ידי רצון לעזור לכלכלה הקובנית וליחסים האמריקאים-קובנים.
כן, המוטיבציה שלנו היא באמת לסייע לחוואים קובנים להיות פרודוקטיביים. דרך מסחר אנחנו יכולים לקרב בין קובנים לאמריקאים.

מה המודל העסקי שלכם?
אנחנו משקיעים בקובה ומשקיעים מחדש כל רווח שאנחנו עושים. אנחנו מאמינים שנמכור 300 טרקטורים בשנה הראשונה ואז נקפוץ ל-5,000. ניצור ערך ונמכור את החברה.

אבל בקובה יש מחסור רציני ברוב המוצרים הבסיסיים. איך תשיגו את החלקים כדי לייצר טרקטורים?
נביא את הכל מארה"ב. המצב הנוכחי של אמברגו גורם לכך שאנחנו לא יכולים לקנות את החלקים כאן. אבל אני חושב שבמהלך שלוש השנים הבאות האמברגו יוסר ונהיה מסוגלים לקנות גם בקובה, אם לא מוקדם יותר.

המפעל שלכם יהיה באזור כלכלי מיוחד?
זה נקרא ZED (אזור מיוחד של מריאל). הוא נבנה מסביב לאחד הנמלים הגדולים ביותר של קובה והוא כולל כמה חלקים שמוקדשים להשקעות זרות. הם מעניקים הקלה במיסים כמו 10 שנים ללא תשלומי מס, ואף מנצלים את החוזים המסחריים שיש לקובה עם שאר אמריקה הלטינית, לשם נוכל לשלוח מוצרים ולספק תמחור טוב יותר לטרקטורים מאשר אלו שמיוצרים בארה"ב.

כמה אנשים מקומיים אתם מעסיקים?
נתחיל עם חמישה ונעלה ל-30 עד סוף השנה הראשונה ואז בוודאי נקפוץ ל-300.

טרקטור של CleBer. רוצים לקרב בין קובנים לאמריקאים דרך מסחר | צילום: CleBer

אתם רוצים למכור את הטרקטורים עבור 8,000-10,000 דולר. איך חוואים קובנים עם שוורים יוכלו להרשות זאת?
יש כמה דרכים. יש מימון מצד הממשלה הקובנית ומצד מדינות ספרד, צרפת והולנד. יש גם קובנים-אמריקאים שחיים בארה"ב, שיש להם קרובי משפחה וחברים שמנהלים חוות. אנחנו חושבים שהם ישמחו לתרום לקובנים. חוץ מאלו יש גם ארגונים לא ממשלתיים שעוזרים לחוואים קובנים, כמו קבוצות דתיות.

מהי ההשקעה ההתחלתית שלכם?
אנחנו צופים להשקעה בת 5 מיליון דולר שתעלה ל-10 מיליון דולר. מדובר בכסף פרטי. יש לנו כמה משקיעים אבל גם מכרנו כמה חברות.

מה הייתה החברה הראשונה שלכם?
עזבנו את IBM ב-1982 ופתחנו חברה משלנו כדי להתחרות בה. היא נקראה PSI (Post Software International) וישבנו בצפון קרולינה. היו לנו הכנסות של 30 מיליון דולר ומשרדים בדרום אמריקה, אירופה ואוסטרליה. החברה נרכשה על ידי Fujistu ב-1995. היו לנו 300 עובדים בארה"ב ו-400 בשאר העולם.

ואז פתחתם חברה שנייה.
Csoft. זו הייתה חברה שתמכה בקוראי כרטיסי אשראי במשאבות דלק. שילבנו אותם בתוך מכשירים בנקודות מכירה. ב-2005 מכרנו את זה ליצרנית משאבות דלק שעבורה פיתחנו את התוכנה. לחברה היו 12 מיליון דולר ו-60 עובדים.

מה עשיתם אחרי המכירה הזו?
נהנינו מהחיים ואז התחלתי לנסוע לקובה לגלות מה קורה שם. היו לנו עסקים אחרים בנד"לן ובבנייני משרדים.

מה מצאת כשהגעת לקובה?
התחלתי להיפגש עם אנשים והיו לי הרבה קשרים במחלקה הכלכלית באוניברסיטת הוואנה. גיליתי שמה שהממשלה הקובנית הציעה לעשות היה להתאים מחדש את הכלכלה. ב-2014, כאשר ההזדמנות למסחר הופיעה, החלטנו לעסוק בחוות וטרקטורים.

כמה קשה היה לקבל את אישור ממשלת ארה"ב?
בכל הכנות, זה היה יותר מעייף מאשר קשה. היינו צריכים לחכות שהחוקים ישתנו כך שההצעה שהגשנו נקברה תחת יישומים רגולטוריים במשך תשעת החודשים האחרונים.

התחריתם עם חברות אמריקאיות אחרות?
אנחנו מאמינים שאנחנו הולכים להתחרות עם הסינים והביילרוסים, שהם כרגע ספקי הטרקטורים של הממשלה הקובנית.

כיצד בחרתם את השמות לחברה שלכם, CleBer, ולמוצר שלכם, Oggun?
Cleber הוא מהשמות שלנו, קלמונס וברנתאל. Oggun הוא השם אל הברזל בדת הסנטרית. סנטריה היא הדת הפופולרית ביותר בקובה. זה ערבוב של אמונות אפריקאיות וקתוליות.

אתה מאמין בסנטריה?
לא, אני יהודי. אנחנו נקראים "יהובנים" (Jewbans).