|
עבור רובם הגדול של האמריקאים, כלכלת המדינה שלהם נמצאת בקיפאון מתמשך, גרוע בהרבה מזה של יפן. כשזה מגיע להכנסה ריאלית, משמעות הדבר היא שההכנסה מתאימה עצמה לאינפלציה.
90% מהאמריקאים מרוויחים בערך את אותה הכנסה ריאלית כיום כשם שהרוויחו בתחילת שנות ה-70, כך לפי מחקר שפורסם לאחרונה על-ידי The Levy Economic Institute.
שורשי הקיפאון הכלכלי של יפן, לעומת זאת, נעוצים בתחילת שנות ה-90.
הקיפאון הכלכלי לא הגיע אל יתרת 10 האחוזים של האוכלוסייה האמריקאית, אשר ראתה עלייה חדה בהכנסה הריאלית לאורך אותה התקופה.
הדברים היו שונים למדי בעשורים שקדמו לשנות ה-70, תקופה שנמתחת לאחור עד לסוף שנות ה-40, כאשר ההכנסה הריאלית של שתי קבוצות האוכלוסייה צמחה. בשנים אלו הקבוצה שמונה 90% מהאוכלוסייה הובילה על יתר ה-10% בסך הכולל של רווחי ההכנסה הריאלית שלה.
אם לנסח זאת בפשטות, עבור מרביתם המוחץ של האמריקאים, החלום על חיים טובים יותר אבד אי שם בתחילת שנות ה-70.
Fotolia :הארנק הולך ומתכווץ – מאז שנות ה-70 רוב האמריקאים מרוויחים פחות | צילום
מה יכול להסביר את השינוי הגדול הזה בהתפלגות ההכנסה הריאלית במשך ארבעת העשורים האחרונים?
המפתח להבנה הוא מסגרת הזמן של השינוי, אשר עולה בקנה אחד עם הפתיחות הגוברת של המשק האמריקאי לסחר בינלאומי והשקעות. כך, הגלובליזציה היא החשודה העיקרית שעולה על הדעת.
הכלכלה הפתוחה הציבה את היזמים והפועלים האמריקאים בתחרות עם עמיתיהם מעבר לים. עבור ה-10% העליונים באוכלוסייה, אלו עם הכישורים הנכונים, כלכלה פתוחה הייתה דבר טוב – מקור ליעילות והזדמנויות, שתורגם לשכר ריאלי גבוה יותר. עבור ה-90% התחתונים באוכלוסייה, אלו בעלי מעט הכישורים, או הכישורים הגרועים ביותר אם תרצו, פתיחותה של כלכלת ארצות הברית הייתה דבר רע – מקור לאובדן עבודה והפחתה בשכר.
אך ישנו מפתח נוסף להבנת הנתונים. השינוי בהתפלגות ההכנסה הפך לגרוע יותר בעקבות המיתון הגדול, מה שמרמז על החשודה השניה: המדיניות המוניטרית של שיעורי ריבית נמוכים במיוחד, שהעלתה מאוד את מחירי המניות ואגרות החוב. הדבר ייצר רווח משמעותי עבור ה-10% העליונים, שבמרבית המקרים הם מי שהחזיקו בבעלות על נכסים אלו.
על כן, אל לאיש להתפלא שאנשים רבים כלכך משתרכים אחרי דונלד טראמפ וברני סנדרס, שמאשימים כל אחד בתורו הן את הגלובליזציה והן את וול סטריט בכך שמנעו מהם את החלום לחיים טובים יותר.
|
