|
אין זה סוד שרשת הכבלים שמהווה את התשתית הפיזית לאינטרנט ברחבי העולם פגיעה פוטנציאלית למתקפות, לתאונות ולחבלות. ב-2008, מול חופי אלכסנדריה, מצרים, עוגן של ספינה פגע בשני כבלים תת-ימיים מרכזיים, FLAG ו-SeaMeWe-4. ההשלכות הורגשו בערב הסעודית, באיחוד האמירויות, בפקיסטן ובהודו, כש-60 מיליון בני אדם לא יכלו יותר להתחבר לאינטרנט.
התאונה דרבנה כמה מהמפעילים המרכזיים בעולם של רשתות טלקומוניקציה לחשוב על נתיבים אלטרנטיביים, ובמרוצת השנים שחלפו מאז נפרס מספר רב של כבלים נוספים, תת-ימיים ויבשתיים.
ועדיין, כל המערכת עדיין מאוד שברירית, וככל שהחברה המודרנית הולכת והופכת לתלויה בקישוריות לאינטרנט, הדבר הופך למדאיג יותר ויותר, הן מבחינת אנשי העסקים והן עבור הפוליטיקאים; עד כדי כך שמנהל ה-GHCQ לשעבר (המקבילה הבריטית של ה-NSA האמריקאית – הסוכנות לביטחון לאומי), רוברט הניגן, הזהיר לאחרונה מפני הסכנה שרוסיה תחתוך כבלים תת-ימיים מרכזיים שפרוסים במים עמוקים, על מנת לשבש את כלכלות המערב.
אבל לא הניגן, וגם לא אף מרגל אחר, בפועל או לשעבר, יוכלו לעשות משהו כדי להתמודד עם איום מסוג אחר שמרחף מעל לרשת: שינוי האקלים, או ליתר דיוק, אחת מההשפעות של שינוי האקלים: עליית מפלס מי הים.
אם לא נמהר, תשתיות ענק של האינטרנט יוצפו בקרוב | צילום: Shutterstock
לפי מחקר שהתפרסם לאחרונה ובוצע על ידי אוניברסיטת וינסקונסין-מדיסון ואוניברסיטת אורגון, עד לשנת 2033 יותר מ-4,000 מייל (כ-6,440 ק"מ) של תעלות סיבים אופטיים, הקבורות ברחבי ארצות הברית, תמצאנה מתחת למים, ולמעלה מ-1,100 מרכזי תעבורת תקשורת שאליהם מתנקזים הכבלים השונים יהיו מוקפים במים. סיאטל, מיאמי וניו יורק הן שלוש הערים שנמצאות בסיכון הגבוה ביותר לשיבושים ברשת האינטרנט.
החוקרים ניסו גם לכמת את מידת ההשפעה שתהיה לשיבושים על התשתיות של ספקיות השירותים האינדיבידואליות השונות ומצאו ש-CenturyLink, Inteliquent ו-AT&T הן ככל הנראה החברות שתושפענה במידה הכי גבוהה.
"הניתוח שלנו הוא שמרני יחסית, במובן הזה שהתבוננו על הנתונים הקבועים של עליית מפלס מי הים והצלבנו אותם עם מפת התשתיות, על מנת לקבל מושג לגבי רמות הסיכון", אומר החוקר המוביל של המחקר, רמקרישנן דוריירג'אן. "עליית מפלס מי הים יכולה להיגרם ממשתנים נוספים – צונאמי, הוריקן, רעידות אדמה באזורי מפגש של לוחות טקטוניים בקרבת החוף – וכולם יכולים להוסיף לחצים נוספים שעשויים להיות קטסטרופליים לתשתיות, שממילא נתונות כבר בסיכון".
כמובן שמי שנתונים בסכנה הם לא הכבלים התת-ימיים, שאמידים במים, אלא אלו שנמצאים בנקודות הנחיתה היבשתיות, שלא יכולים לספק את אותה רמת אמידות.
המחקר, שהעריך את רמת הסיכון אך ורק לתשתיות בארצות הברית, הוצג באמצע חודש יולי בכנס חוקרים של האיגוד למען מיכון ממוחשב, איגוד חוקרי האינטרנט והמוסד להנדסת חשמל ואלקטרוניקה. על מנת להגיע למסקנות שלהם, החוקרים השתמשו במפות של עליית גובה פני הים החזויה של המנהל הלאומי לימים ואטמוספירה בארצות הברית, וניתחו מולן את מפות הכבלים.
הם לא הציעו פתרונות או אמצעי מניעה, כי בכל מקרה חומרת הפגיעה קשה כעת לאומדן, אלא שאפו בעיקר לעורר תחושת בהילות, היות שנראה שהזמן אוזל מהר מהצפוי.
"מרבית הנזק שהולך להיגרם במאה השנים הקרובות יגרם ככל הנראה בשנים המוקדמות יותר מאשר במאוחרות", אומר חוקר בכיר נוסף מאחורי המחקר, פאול ברפורד (פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת וינסקונסין-מדיסון. דוריירג'אן, כעת באוניברסיטת אורגון, היה אחד מתלמידיו).
"כבלי הסיבים האופטיים המוטמנים, מרכזי נתונים, צמתי תעבורת מידע ונקודות מסוף מהווים למעשה מרכזי העצבים, העורקים והטבור של רשת המידע העולמית כולה. זה הפתיע אותנו. הציפייה הייתה שיהיו לנו כ-50 שנה להתכונן לרגעים האלה. אין לנו 50 שנה".
בעוד שהדו"ח של החוקרים, הנפרס על 7 עמודים, הוא קצר מכדי לתאר לעומק את ההשפעות הקונקרטיות של הפגיעוּת הזו על הגישה לאינטרנט ברחבי ארצות הברית, ניתן בכל זאת לראות רמזים קלים לכך אם נזכרים בהצפות שהתלוו להוריקנים סנדי וקטרינה, או לחלופין, בהפסקות הארוכות שגרם בשנה שעברה ההוריקן ירמה.
זה לא חייב להיות כל כך טרגי: אבל כמה בעיות חמורות כן עשויות להתעורר אם הרשויות לא ינקטו פעולה, היות ש-15 שנה מעכשיו הן לא זמן רב כלל.
|
|
