על מדע ואימה: מדוע רבים נמשכים כל כך לסרטים מפחידים?

"ליל כל הקדושים" חל בסוף החודש וברוח החג, שנחגג במקומות רבים בעולם המערבי, רבים מוצאים את עצמם צופים בסרטי אימה בזה אחר זה. עבור חובבי התחום אין ספק שמדובר באושר צרוף, ואילו אחרים, שאינם מתחברים בקלות לסרטים מפחידים, עלולים להרגיש את הבטן מתהפכת כתוצאה מצפייה בסרטים מהסוג הזה.

מה גורם לחלקנו לתור אחר סרטים מפחידים? האם זו רק העדפה סובייקטיבית של הז'אנר המבעית, או שאולי גם הביולוגיה משחקת כאן תפקיד?

מפתחים נחמה בזיכרון כיצד התמודדנו עם הפחד | צילום: Shutterstock

לסרטי אימה אכן יש מימד ביוכימי, ובאופן פרדוקסלי יש להם אפילו השפעה מעט חיובית – לפחות על אלה שנהנים מהחוויה. מחקרים מצאו שהחשיפה המכוונת למה שמפחיד אותנו יכולה לספק איזון ללחץ היומיומי. זו יכולה להיות גם דרך יעילה להפחית את החרדה ואף לחזק את המערכת החיסונית שלנו.

"לחץ חיובי"

אוסף תאוריות מציע הסברים לכך. אחת מהן היא מה שאנו מכנים "תורת הסביבה המבוקרת". על פי התאוריה, כאשר אנו צופים בסרטים מפחידים, אנו מפעילים בכוונה את תגובת "הילחם או ברח" בסביבה שבה אנו אלה ששולטים במשתנים. תאוריה זו דומה לחשיבה שמאחורי טיפול באמצעות חשיפה, שיטה פסיכולוגית בה משתמשים לעיתים בטיפול בפוביות. על פי התאוריה, ככל שאנו חווים גורמי חרדה באופן מבוקר, כך אנו מסוגלים להתמודד עם תגובת החרדה שלנו בשעת אמת.

אפשרות נוספת היא שסרטי אימה מטפחים "לחץ חיובי". למרות שהמתח גורם לבעיות רבות בחיינו, מחקרים הראו כי התקפי לחץ המגיעים לעיתים רחוקות דווקא מציעים יתרונות מסוימים, כגון חיזוק המערכת החיסונית מפני איומים גדולים יותר. מחקר קטן אף חקר את ההשפעות של צפייה בסרטי אימה על המערכת החיסונית ומצא קשר משמעותי.

יש הסוברים כי התוכן המפחיד של סרטי האימה הוא לא הדבר החשוב, כי אם יותר הזיכרונות הקשורים בצפייה בהם. רבים מאיתנו זוכרים בני כמה היינו, היכן צפינו בסרטים, ומי היו לידנו כאשר ראינו בפעם הראשונה את סרטי האימה. לדעת אותם חוקרים, אנו מפתחים לעצמנו איזו נחמה בזיכרון כיצד התמודדנו עם הפחד. מאחר שחוויות הזוועה האלה, הקשורות לסרטי האימה, נוטות ליצור שיחות רבות עם חברים לאורך זמן, הן מטיבות עם הקשרים החברתיים שלנו, קשרים שגם להם תפקיד חשוב באיזון החרדה.

כמו רכבת הרים

בקטגוריית ההשפעות קצרות הטווח, ראיות מצביעות על כך שצפייה בסרטי אימה מעלה את מצב הרוח, לפחות של אלה שאוהבים את חוויית הצפייה בסרטים מהסוג הזה. תאוריה זו בולטת בספר "זעקה: הרפתקאות מצמררות במדע הפחד" שנכתב על ידי חוקרת הפחד מרג'י קר. השורה התחתונה של התאוריה, שנראה כי הוכחה מדעית, היא שצפייה בסרטים מפחידים מציפה באופן זמני את מערכת העצבים עם קוקטייל של מוליכים עצביים והורמונים, מדופמין עד אדרנלין, היא גורמת לאופוריה מתונה ומעודדת מצב רוח. האפקט אינו שונה מהתחושה שאנשים רבים חשים כתוצאה מנסיעה ברכבת הרים.

חלק אחר של תגובה זו, אומרת קר, בא מתוך תחושה של הישג. כשאנו מצליחים לצפות באופן ממושך בתוכן המפחיד ביותר שיוצר הסרט יכול להציג לנו, אנו מרגישים כי השגנו מטרה כלשהי, ההרגשה הטובה עולה מתוך ידיעה שעשינו את זה.

חשיפה שיכולה לספק איזון ללחץ היומיומי | צילום: Shutterstock

אך יש לזכור כי כל היתרונות הללו מופיעים רק אם אנו מגיעים ב"ראש פתוח" לקראת החוויה. לעומת זאת, אלה שאינם מעוניינים לצפות בסרטים מפחידים, עלולים להשיג תוצאות שאינן חיוביות. זה לא אומר בהכרח שהם ירגישו עלייה מיידית ברמת החרדה, אבל עבור חלק מהצופים קיים פוטנציאל של שאריות חרדה שעלולות להתפרץ בהמשך.

אז אם אתם מחבבים סרטי אימה, אתם יכולים להרוויח מכך בכמה אופנים. אך אם ז'אנר הסרטים המפחידים הוא לא כוס התה שלכם אל דאגה, כי בקרוב עם חלוף "ליל כל הקדושים", תסתיים העונה החמה של סרטי האימה.