בוב דוגן יכול היה בקלות לפרוש בשנת 2015, לאחר שמכר את Pharmacyclics, חברת הביו־טק שלו שפיתחה טיפול לסרטן, ל־AbbVie. הוא היה בן 71 עם שווי של שלושה מיליארד דולר. הוא יכול היה לפרוש לביתו בקוסטה ריקה, עם ציור הקיר הענקי של גור יגואר ירוק עיניים, ולחיות את שארית חייו על החוף, גולש וקורא ספרים על סיינטולוגיה. אבל דוגן, כיום בן 76, דוחה את רעיון הפרישה. "זה טבוע בכל אדם, הרצון לחולל שינוי, לממש את יכולתו ומסוגלותו", הוא אומר. "זה לא קשור לגיל".
באפריל הפך דוגן למנכ"ל Summit Therapeutics, לאחר שרכש יותר מ־60% מהחברה הנסחרת בנאסד"ק תמורת כ־63 מיליון דולר. Summit, שנוסדה בשנת 2003 אך טרם רשמה הכנסות משמעותיות, מפתחת אנטיביוטיקה חדשה לזיהום השכיח אך הקטלני Clostridioides difficile) C. diff), שמקורו בצואה ומדבק לעיתים קרובות בבתי חולים ובבתי אבות. C. diff עצמו גורם לשלשול קיצוני ובמקרים חמורים לכשל באיברים ולמוות. כמעט רבע מיליון אמריקאים נדבקים בחיידק מדי שנה ו־13 אלף מתים ממנו.
להחזיר את ההוצאה
זה מאוד אצילי מצד דוגן לנסות לחולל שינוי, אבל זה גם מאוד קשה. איש אינו חולק על כך שאנטיביוטיקה היא אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של המאה ה־20. לפני שהתגלה הפניצילין בשנת 1928, מחלות זיהומיות היו גורם המוות העיקרי באמריקה, ותוחלת החיים היתה רק 58 שנים. אנטיביוטיקה שינתה הכל. עם טיפולים זולים וזמינים לכל דבר – החל בשחפת ועד דלקת ריאות, ילד שנולד בקליבלנד אתמול יכול לצפות לחיות כמעט 80 שנים.
אך ישנן כיום שתי בעיות עיקריות עם אנטיביוטיקה. ראשית, הכלכלה: יש כבר הרבה סוגי אנטיביוטיקה בשוק, כמעט כולן גרסאות גנריות זולות. אמוקסיצילין, למשל, יצאה לשוק בשנת 1973, והיא אחת האנטיביוטיקות הנפוצות ביותר בעולם. ללא פטנט במשך עשרות שנים, היא עולה כיום פחות מדולר לגלולה והיא יעילה ביותר. בהתחשב בכך שנדרשים כ־1.3 מיליארד דולר לפיתוח תרופה חדשה, כמעט אף אחד לא מנסה היום להכין אנטיביוטיקה חדשה. אין דרך קלה להחזיר את ההוצאה.
השקעה של 5,000 דולר
ויש גם בעיה מדעית. בקטריות יוצרות מוטציות ומתפתחות באופן מהיר. זה אומר שאותם פרטים שהצליחו לפתח עמידות לאנטיביוטיקה ספציפית ישרדו וימשיכו להתרבות ולשגשג. כדי לטפל בחולים שסובלים מזיהום חיידקי עמיד לאנטיביוטיקה מסוימת משתמשים בסוג אחר. לכן, כשסוף סוף מפותחת אנטיביוטיקה חדשה "רופאים משתמשים בה רק במקרים מאוד חמורים שמתפתחים בעקבות עמידות חיידקית", אומר סמיר דבני, מייסד Rx Securities, בנק השקעות לונדוני שמתמחה בעסקים מתחום מדעי החיים. "המשמעות של זה מבחינה מסחרית היא, שהאנטיביוטיקות האלה מונחות בארון ולא משתמשים בהן".
התוצאה: פיתוח אנטיביוטיקות לא משתלם בדרך כלל לחברות פארמה גדולות, והחברות הקטנות שעדיין מפתחות אותן נאבקות כדי לעשות זאת. שתיים מעמיתותיה של Summit, Achaogen (שבה מחזיק דוגן 15%) ו־Melinta Therapeutics הגישו בקשה לפשיטת רגל בשנה וחצי האחרונות. רק 25 אנטיביוטיקות חדשות אושרו במהלך 20 השנים האחרונות, רובן נגזרות של תרופות קיימות.
כל זה לא מרתיע את דוגן, סיינטולוג מחויב ובעל היסטוריה של השקעה באנדרדוגים (ואפילו עשיית רווח מזה). הוא החל להשקיע בתחילת שנות העשרים לחייו, בזמן שלמד מנהל עסקים באוניברסיטת UCLA. "התחלתי את קריירת ההשקעות שלי עם כ־5,000 דולר", הוא אומר, "ותוך שנה וחצי היו לי חצי מיליון דולר". אחת החברות הראשונות שבהן השקיע היתה Sunset Designs, יצרנית ערכות המחטים של Jiffy Stitchery, שנמכרה לענקית מוצרי הצריכה הבריטית Reckitt Benckiser Group תמורת 15 מיליון דולר באמצע שנות השמונים. בהמשך הגיעו השקעות ברשת מאפיות, חברת אתרנט ובית עסק שתכנן מכשירי ניתוח רובוטיים. בשנת 2008 הפך דוגן למנכ"ל ב־Pharmacyclics, חברת ביוטכנולוגיה עם שווי זעום.
לא רק טיפול, גם מניעה
ואז, סוף סוף, הצלחת מיליארד הדולר. תרופה של Pharmacyclics בשם Imbruvica התבררה כטיפול מוצלח לסרטן מסוג תאי B, כולל לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL), אחת הצורות הנפוצות ביותר של לוקמיה בקרב מבוגרים. זה הוביל ישירות לרכישה של AbbVie בסך 21 מיליארד דולר.
כמו ב־Pharmacyclics, גורלה של Summit טמון בתרופה אחת: רידיניזול, אנטיביוטיקה חדשה לטיפול ב־C. diff שנבדקת ראש בראש מול תקן הזהב הגנרי, וונקומיצין. בניסוי קליני שלב 2 שהתנהל לאחרונה, נמצא כי הרידיניזול עדיף לא רק על וונקומיצין בטיפול ב־C. diff, אלא גם מסוגל למנוע הישנות מחלה. אם Summit תוכל להוכיח כי רידיניזול לא רק מטפלת, אלא גם מונעת מחלות טוב יותר מהאפשרות הטובה ביותר כיום, ניתן יהיה לגבות מחיר פרימיום עובר התרופה מבתי חולים.
אלן קאר, אנליסט ביוטכנולוגיה בחברת Needham, חושב שאם יש לאנטיביוטיקה חדשה כלשהי סיכוי להצלחה, רידיניזול זו האחת. "קיימת בשוק הזדמנות אטרקטיבית למדי עבור C. diff", אומר קאר ומציין כי ככל הנראה המחיר לרדינילזול יהיה גבוה יותר מכיוון שמדובר בגלולה, ולא בתרופה לווריד, מה שאומר שניתן לרשום אותה גם לחולים מחוץ לבית חולים. אבל "אני לא חושב שזו תרופה של מיליארד דולר. אני חושב שזה יכול להיות כמה מאות מיליונים, אבל אני לא חושב שזה שובר קופות".
עבור דוגן, הכל מסתכם בחוכמה הפשוטה ביותר: "איך אתה יכול שלא לעשות כסף אם אתה מספק את מה שהמטופלים צריכים?".
צילומים: Cristian Peacock
