הסנקציות המערביות על רוסיה מהוות מכה קשה מאוד עבור כלכלה שגם כך רחוקה מלהיות במצב מזהיר. להלן רשימה של כמה מהסנקציות שהוטלו עד כה: ניתוק חלקי מה-SWIFT העולמי, החרמת חלק גדול מהבנקים הרוסיים, איסור טיסות מרוסיה לעשרות מדינות, חיסול אחזקות ברוסיה של חברות מערביות, הקפאת שירותים של חברות כמו אפל, גוגל, מייקרוסופט, ויזה, מאסטרקארד ופייפל והשעיה גורפת של רוסים מכל ענפי הספורט המובילים כמעט.
מניות רוסיות נזרקו מאינדקסים של רוב הבורסות המובילות במערב ותעודות סל רוסיות שממשיכות להיסחר בארה"ב מחקו כ-80% מהשווי שלהן מאז התחילה המלחמה. המכה שנחתה על רוסיה כואבת בסדר גודל היסטורי. שר האוצר הרוסי הודה כי הסנקציות הביאו להקפאה של כמעט חצי מעתודות המט"ח של רוסיה. לא לחינם כינה פוטין את הטלת הסנקציות הזו "הכרזת מלחמה". אפילו שוויץ, הניטרלית הנצחית, הצטרפה לסנקציות.
רוסיה אמנם הגיבה בסנקציות משלה נגד המערב, אך אלו חסרות השפעה כמעט. העובדה שלרוסיה אין נשק מתאים להילחם במלחמה הזו הופכת את הסנקציות נגדה למכאיבות עוד יותר. המשק הרוסי מוגבל מאוד באטרקטיביות שלו. פוטין הצליח לשקם בזמנו את הכלכלה הרוסית הודות להשתלטות מחדש על משאבי הטבע, אבל בכל הקשור לגיוון ופיתוח הכלכלה הוא נחל כישלון מוחלט.
למעט התעשייה הצבאית, שגם סביבה מוצבים כעת לא מעט סימני שאלה נוכח ביצועי הצבא באוקראינה, קשה להצביע על פיתוח או הישג רוסי שאפשר לבנות עליו. במשך דור שלם, מדינה שהמדע והמחקר שלה היו פעם עיקר גאוותה, לא הצליחה להדביק את הפער מהמערב או אפילו מסין, והיא נותרה הרחק מאחור.
האוניברסיטאות המובילות ברוסיה התדרדרו בשנים האחרונות בדירוג המוסדות האקדמיים בעולם. הממשל הרוסי נכשל לייצר תנאים שיעודדו חדשנות, מה שעולה ועוד יעלה לרוסים ביוקר. הרוסי הממוצע מייצר כחמישית ממה שמייצר הישראלי הממוצע, והפער הזה צפוי לגדול דרמטית בעקבות הסנקציות.
בצר לה, רוסיה נסמכת על שיתוף פעולה כלכלי עם בייג'ינג, אך התלות הגדולה בסין גם היא חדשה רעה מאוד עבור רוסיה. פוטין נהנה מכתף חמה של שי נשיא סין והוא אולי המנהיג הקרוב ביותר אליו, אבל אלו יחסי תלות בסיכון גבוה מאוד עבור רוסיה. מסך הברזל החדש שניצב בין רוסיה למערב ביטל עבור הרוסים כל אלטרנטיבה כלכלית משמעותית ליחסים עם סין ומותיר את פוטין נתון לחלוטין לחסדי שי. ביום שמפת האינטרסים של סין תשתנה, רוסיה עלולה למצוא עצמה מבודדת לחלוטין.
גם הצבא הרוסי מאכזב
בעוד תמונת המצב הכלכלית של רוסיה הייתה ברורה מראש, הרי שמצב הצבא הרוסי מעורר שאלות רבות. ההישגים בשטח מוגבלים ביחס לזמן שעבר ולהיקף הכוחות שהופעל. האכזבה ניכרת בעיקר לעיניים מערביות שהתרגלו ב-30 השנה האחרונות למבצעי הפצצה כירורגים ופוטוגניים שיוצרים אפקט מכריע גם על הכוחות שמנגד וגם על הצופים בבית. הצבא הרוסי רחוק מאוד מכך – כוחות רבים מתנהלים בצורה מבולבלת וככל הנראה ללא תוכנית, וחיל האוויר הרוסי, שעל הנייר אמור להיות בשלישיה המובילה בעולם, ממעט לפעול. האוקראינים, על אף נחיתות כמותית, מצליחים להוות יריב ראוי במקומות רבים.
נוכח ההצהרות התוקפניות של פוטין והלחץ הבינלאומי, סביר להניח כי לו יכלו הרוסים להשלים את המלאכה בזמן קצר יותר ולקבוע עובדות בשטח – הם היו עושים זאת. ההתקדמות האיטית והלא מרשימה, מעלה את האפשרות כי הצבא הרוסי פשוט לא מסוגל ליותר.
מתמונת המערכה שעולה עד כה, נראה כי הצבא הרוסי סובל מאותן בעיות שראינו ממנו גם ב-2008 בגיאורגיה – יכולות שליטה ובקרה פרימיטיביות וחוסר במודיעין מובילים לשימוש מוגבל מאוד בחיל האוויר ובאמצעים טכנולוגיים מתקדמים. גם התקפות סייבר, נשק חביב על הקרמלין בשנים האחרונות, כמעט ולא משפיעות בגלוי על המערכה.
תהא הסיבה אשר תהא, העובדה שפוטין לא מטיל למערכה את חיל האוויר במלוא עוצמתו, יוצר מצב שהמלחמה הגדולה ביותר שראתה אירופה מאז מלחמת העולם השנייה לא נראית שונה בהרבה מאיך שנראתה המלחמה הקודמת בשנות ה-40 של המאה הקודמת – הפצצות נגד מטרות צבאיות ואזרחיות כאחד, שמרככות את הדרך לטורי שריון ענקיים המתקדמים לאיטם מערבה.
הדיווחים על הפצצות רוסיות על ריכוזי אוכלוסייה, והתמונות של מיליוני פליטים אוקראיניים הנסים על נפשם משרתים אולי את הדימוי המרתיע של רוסיה, אבל עולים לה ביוקר מול המערב. הקרע העמוק ביחסים ימשיך לתת את אותותיו על הכלכלה הרוסית שנים ארוכות לאחר הפסקת האש.
טעות היסטורית?
נוכח הלחץ הבינלאומי, פוטין עושה כל שביכולתו על מנת לשמור על הזירה הפנימית יציבה. לצד יד קשה נגד כל סימן של מחאה, הנשיא הרוסי רגיש מאוד לפגיעה הכלכלית ברוסים ובפרט לפגיעה בפנסיות ובשכבות החלשות, מתוך חשש כי אלו יכולים להצית מחאה נרחבת נגד השלטון. מכיוון שכך, הוא הבטיח מוקדם יותר השבוע שיקום כלכלי מהיר והגדלה של כל הקצבאות. עם זאת, כלל לא ברור מאיפה יביא את הכסף לכך.
בשורה התחתונה, קשה להתנער מהמסקנה שפוטין ביצע שגיאה אסטרטגית קשה בהחלטתו לצאת למלחמה רחבה באוקראינה. הוא האמנם הצהיר לא פעם כי הצטרפותה של אוקראינה לברית נאט"ו אינה באה בחשבון מבחינת רוסיה, ונשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי כבר הצהיר כי הצטרפות אינה ריאלית יותר, אך נראה כי גם מהלך צבאי מוגבל יותר במזרח אוקראינה היה מעביר את המסר ומבסס אזור חיץ דה-פקטו בין הצדדים.
המצוקה הרוסית הגדולה ומנגד החזית המערבית האחידה, מעלות את האפשרות כי האירוע כולו הונדס מראש על ידי האמריקאים על מנת לשרת את האינטרסים שלהם ושל מדינות המערב מול רוסיה. במשך כמעט שני עשורים ברור לכל כי הצטרפות אוקראינה לברית נאט"ו לא תעבור בלי תגובה צבאית רוסית.
מכיוון שכך, מנהיגי המערב מנעו התקדמות בתהליך ההצטרפות מאז 2008. רק בשנה שעברה הסירו בברית נאט"ו, בעידוד אמריקאי, את ההתנגדות לצירוף אוקראינה והחלו לטעון באופן אקטיבי בעדה. מי שתמך במהלך שצפוי בסבירות גבוהה להביא להתנגשות צבאית, בוודאי הביא את האפשרות הזו בחשבון.
מהו האינטרס האמריקאי בהתנגשות צבאית עם רוסיה? בראש ובראשונה נראה כי האמריקאים מחפשים להגן על הסדר הליברלי בעולם ולקדם אותו ואת האינטרסים הכלכליים שלהם. העולם המערבי מהווה למעלה ממחצית מהכלכלה העולמית, ורמת המיסוד הגבוהה שלו מאפשרת הפעלת לחץ כלכלי אפקטיבי נגד אויב משותף.
פוטין, בהקשר הזה, נפל למלכודת שטמנו לו האמריקאים והסתבך במלחמה מורכבת שקשה לראות כיצד הוא יוצא ממנה כשידו על העליונה. מנגד, האמריקאים יוצאים מהסיבוב הזה מחוזקים ועם תאבון, אולי, ליישם את המודל החדש גם נגד סין.
