כשדניאל וולפסון יצאה ב־2011 לחופשת סקי בבולגריה, היא לא תיארה לעצמה איך תשפיע אותה חופשה על שארית חייה. שותפה לספסל הרכבל פתח מוקדם מדי את מעקה הבטיחות, היא נפלה מקצה הספסל וצנחה מגובה של שישה מטר.
“שברתי את העצם הכי גדולה ברגל ימין. לפני הניתוח שעברתי אמרו הרופאים שאהפוך לנכה, שאשאר עם צליעה משמעותית”, ממספרת וולפסון בראיון מיוחד לפורבס. היא עורכת דין במקצועה, בעלת משרד המתמחה בתחום המסחרי. “אני מבחינתי, כאישה דומיננטית בגיל 33, בדיוק בתחילת הקריירה שלי כעורכת דין, שרוצה לכבוש את העולם ולהצליח – זה היה המקום הכי נמוך, זה היה סוף העולם. זה משהו שלא יכולתי לקבל”.
“אני עוד אכבוש את האוורסט”, היא אמרה לרופאים. “זו הייתה מטאפורה בלבד. לא באמת ידעתי מה זה האוורסט, רק נזכרתי בשיעורי הגיאוגרפיה בבית הספר, שם למדתי שזה ההר הגבוה בעולם”.
תופרת הרים
ב־2014 היא החלה לחקור את תחום טיפוס ההרים, לקחה קורסים והחלה להתאמן. לדבריה, מדובר בתחום מאוד גברי, משהו ששמים לב אליו כשקונים ציוד (“אני קונה ציוד של גברים במידות Small, פשוט כי אין ציוד לנשים”). הטיפוסים הרבים שעשתה מאז, הכינו אותה למסע שיצאה אליו ב־2021, לכיבוש האוורסט.
“זה מסע שלוקח 60 יום, במהלכו עוצרים במחנות שונים בדרך לפסגה, מהם עולים ואז יורדים בחזרה למחנה – כדי שהגוף יתרגל לתנאים המשתנים. בעגה המקצועית זה נקרא ‘לתפור את ההר’. כשמגיעים לפסגה זו תחושה נהדרת, אני אישה נמוכה, בסך הכל בגובה 1.60 מטר, אבל הרגשתי הכי גבוהה שיש, כשכל ההרים נראים נמוכים ביחס לאוורסט”.
היא ממשיכה לטפס במסגרת אתגר שלקחה על עצמה לכיבוש 14 הפסגות הגבוהות בעולם. ימים ספורים לפני קיום הראיון היא חזרה מטיפוס להר להוטסה, הרביעי בגובהו בעולם.
במקביל לעבודתה היא מגוללת את סיפור חייה בהרצאות: “קיבלתי החלטה שאחשוף את הסיפור שלי, כולל על הקשיים בדרך. לכל חלום יש מחיר: עוזבים את המשפחה לזמן ארוך, נעדרים מהעבודה, מאוד קשה לתחזק זוגיות. הטיפוס הפך ליותר חזק ממני. הראיתי לכולם שזה אפשרי, והבנתי שאני יכולה לתת השראה לאנשים אחרים, ובפרט לנשים. לכל אדם יש את האוורסט שלו. אנשים מפחדים לחלום. צריך לדעת לחפש, למצוא אותו, לבנות תוכנית להגשים את החלום”.
