איש העסקים והמיליארדר, אילון מאסק, מתכנן לבנות עיירה חדשה עם למעלה מ-100 בתים מחוץ לאוסטין, טקסס, בסמיכות למשרדי החברות שלו SpaceX ו-The Boring Company. אך למרות ההכרזה הנלהבת, נראה כי הפיתוח של מאסק רק יתרום למשבר הדיור הנוכחי.
לפי דיווח של ה-The Wall Street Journal, מאסקמתכנן בניית "אוטופיה בטקסס" – פיתוח עירוני של 110 בתים פרטיים בבעלותו. למרות שלארצות הברית יש היסטוריה ארוכה של עיירות בשליטת תאגידים, התוכניות של מה שכמה מכנים "Muskville" עד כה נראות כמו פרבר קטן ורגיל.
מאסק עובד עם Lennar Construction, אחת מחברות בניית הבתים הגדולות במדינה, ומציע 110 בתים במחוז באסטרופ, טקסס. בצניעות האופיינית לו, היזם והמיליארדר מכנה את הפיתוח "פרויקט מדהים".
האם מנכ"לים פרטיים כמו מאסק יכולים להקים עיירות בשטחים בהם הממשלה לא תבנה? עד כה, ההצעה שלו נראית כמו פיתוח פרברי סטנדרטי, ללא התייחסות לבעיית עלויות הדיור עבור אנשים בעלי הכנסה נמוכה. לפי הג'ורנל, מאסק רכש 3500 דונם לפחות, וייתכן שינסה לבנות עיירה חדשה בשם "Snailbrook" (על שם הקמע של חברת כריית המנהרות שלו).
ענקי טכנולוגיה אחרים עשויים להיות שאפתניים יותר. למשל, הפיתוח "Downtown West" של גוגל בסן חוזה, קליפורניה. הפרויקט אושר ב-2021 ועתיד לכלול 4000 יחידות דיור (בבניינים גדולים יותר, לא בתים חד משפחתיים כמו "Muskville"). למרות שגוגל מאטה את בניית המשרדים בפרויקט מכיוון שהיא בוחנת מחדש את הצרכים שלה עבור שטחי משרדים, גורמים רשמיים בסן חוזה מקווים שבניית הדיור תימשך.
110 הבתים של מאסק נראים די קטנים בהשוואה להתערבויות ארגוניות קודמות בדיור ובבנייה בערים. הנרי פורד בנה את מתחם המפעל העצום שלו לרכבי "ריבר רוז'" בדירבורן, מחוץ לדטרויט. פורד תמך במועמד לראשות העיר שרצה למזג את העיר דירבורן עם "Fordson" הסמוכה, הגובלת בדטרויט, כדי להפוך לעיר גדולה יותר, חזקה יותר וניתנת לשליטה. בן דודו, קלייד פורד, הפך לראש העיר הראשון של העיר הגדולה והחדשה.
זו לא הייתה השתלטות ראויה להערצה. פורד שלט בעיתון המקומי, Dearborn Independent, שם הוא פרסם סדרת כתבות אנטישמיות על "היהודי הבינלאומי", כולל גרסה מפוברקת של "הפרוטוקולים של זקני ציון". דירבורן נודעה כ"עיר שקיעה", כלומר – אסור לראות בה אפרו-אמריקנים אחרי השקיעה. מאוחר יותר תושבי העיר בחרו שוב ושוב באורוויל ל. האברד הגזען לראשות העיר (36 שנים בתפקיד), שהעדיף "הפרדה מוחלטת" מכיוון ששילוב יוביל ל"גזעי תערובת".
לאפשר למנכ"לים ולחברות לשלוט בדיור ובערים, למרות שלא בהכרח יובילו לעומקים אליהם הגיעה דירבורן, הוא רעיון רע ואנטי-דמוקרטי. אמריקה מלאה ב"עיירות חברה" שנרקבו, הבנויות לעתים קרובות סביב תעשיות כמו פחם, עץ וחקלאות או מעסיק גדול יחיד. כאשר הכלכלה משתנה והמעסיק הדומיננטי מצמצם העסקה או עוזב, עיירות אלו רואות עלייה חדה ומתמשכת בעוני.
כמובן שדיירי הבתים ב"Muskville" לא יהיו עובדי מפעל עניים או כורי פחם נאבקים. עדיין לא ברור האם מאסק יסבסד דיור כדי לאפשר לעובדים הטכניים שלו להיכנס.
אבל 110 בתים לא יפתרו את משבר הדיור של האזור. במקום, סביר להניח שהאזור יעבור את מה שחוו מטרופולינים אמריקנים רבים – פרברים קטנים ונפרדים של בעלי בתים חד-משפחתיים עשירים, אזור כלכלי מפוצל ולא מתואם, סירוב לבנות דיור רב-משפחתי צפוף יותר והתאגדות נגד דיור משותף על ידי בעלי הנכסים האמידים, המתנגדים לפיתוח נוסף תוך שמירה על מחירי דיור מרקיעי שחקים.
"פרויקט מדהים" אמיתי ייקח על עצמו את הבעיות הללו. אבל פיתוח הדיור הקטן יחסית של מאסק, ואפילו שילובה של עיירת פרברים אחת נוספת רק יתרמו למשבר הדיור העירוני המתמשך.
