לפני שש שנים וחצי הכריזו מייסד Meta, מארק צוקרברג, ואשתו, ד"ר פריסיליה צ'אן, כי הם מתחייבים לתרום 3 מיליארד דולר לצורכי מחקר מדעי, במהלך עשור. 600 מיליון דולר, הם אמרו, יוקצו להקמת מרכז מחקר ביו־רפואי בסן פרנסיסקו, בשיתוף פעולה עם חוקרים מאוניברסיטאות קליפורניה בסן פרנסיסקו, ברקלי וסטנפורד. עד לסוף שנת 2021 הם כבר התחייבו להשקיע במדע 3.4 מיליארד נוספים.
בתחילת חודש מרץ הכריז הזוג על הקמת מרכז מחקר שני שייפתח בשיקגו ויזכה במימון של 250 מיליון דולר על פני עשור – גם הוא מתקציב יוזמת צ'אן־צוקרברג. במרכז המחקר בשיקגו יפעלו יחדיו נציגים מאוניברסיטאות נורת'ווסטרן, שיקאגו ואילינוי באורבנה־שמפיין כדי להבין לעומק את תפקודן של הרקמות האנושיות, תוך שימוש בחיישנים זעירים פרי פיתוחם.
בראיון בלעדי, שנערך שבועות ספורים לפני תאריך הלידה המשוער של בתם השלישית, ישבו השניים עם פורבס לשיחה על המרכז החדש. הם גם סיפרו על המטרות השאפתניות שלהם לרפא, או לכל הפחות להצליח לנהל, את כל המחלות באשר הן, והסבירו מה היתרונות בתמיכה הכלכלית שלהם במחקר המדעי, בהשוואה למודל המסורתי.
בבסיס תמיכתם הכלכלית בפיתוח המדע עומדת האמונה על פיה ניתן יהיה, באמצעות כלים טובים יותר והבנה עמוקה של הביולוגיה האנושית, להאיץ את מציאת המזור לכל המחלות, או למנוע אותן כליל. "אם מסתכלים על ההיסטוריה של המדע, למרבית התגליות הגדולות קדמו כלים חדשים להתבוננות בדברים. לא רק בביולוגיה. גם עם הטלסקופים ועם מאיצי החלקיקים", מסביר צוקרברג.
אחוזי התרגשות
מעבדת המחקר הראשונה, Biohub, הוקמה ב־2016 בסן פרנסיסקו ומתמקדת ביצירת מערכות שמאתרות מחלות מידבקות ומגיבות אליהן, לצד ניסיון להעמיק את הידע בכל הנוגע לאופן הפעולה של תאים אנושיים בריאים וחולים. שישה חודשים לאחר שמחלת הקורונה היכתה בארה"ב, הוציאו המרכז ואוניברסיטת סן פרנסיסקו מחקר שאישר כי בדיקות הקורונה המהירות BinaxNow הינן מהימנות. את המחקר הוביל הנשיא המשותף של מעבדת המחקר, פרופ' ג'ו דה ריזי, מומחה למחלות מידבקות. פרסום המחקר עודד אימוץ נרחב של הבדיקות המהירות, טוען דה ריזי.
כיום חברים בצוותו של דה ריזי שוקדים על פיתוח בדיקה מהירה, זולה ומדויקת יותר לאבחון מלריה – מחלה שהורגת ברחבי העולם יותר מ־600 אלף איש בשנה, רובם ילדים. הבדיקה מתבצעת באמצעות שימוש במיקרוסקופ המצויד באור אולטרה־סגול ויכולת למידת מכונה. המיקרוסקופ מאתר את המלריה בדגימת הדם של הנבדקים, מסביר פול לבל, מהנדס במרכז המחקר וגם האיש שפיתח את המכשיר. אחדים מאבות־הטיפוס שבנה משתתפים כיום בניסוי במרפאה באוגנדה, אותה מנהל צוות מאוניברסיטת קליפורניה.
חוקרים מ־Biohub, בהובלת סטפן קווייק, פרופסור להנדסת ביוטכנולוגיה בסטנפורד וראש יוזמת צ'אן־צוקרברג, הצטרפו לקבוצה שהרכיבה טיוטה ראשונה של "אטלס התאים האנושים", הכולל בתוכו כמעט 500 אלף תאים מ־24 איברים שונים. האטלס הזה "מספר לנו מה עושים התאים השונים בגוף במצב בריאותי תקין, ולעיתים במצבי מחלה", מסבירה צ'אן. "זה מתאפשר רק אם מקבצים יחד קהילה גדולה, ועושים מאמצים משותפים מרוכזים […] כדי לבנות משאב מקיף כזה". קווייק מציין שעל כל אחד מדפי המחקר באטלס הזה חתומים לא פחות מ־160 מחברים. הפרויקט כולו ממומן על ידי יוזמת צ'אן־צוקרברג.
ההצלחה המהירה של מרכז המחקר הראשון שלהם עודדה את צ'אן ואת צוקרברג להתרחב ולהכפיל את היקפה התקציבי של היוזמה. מיליארד דולר מתוכה, כך קבעו, יוקצה לרשת Biohub. "ידענו שנרצה לפתוח מרכזים נוספים", אומרת צ'אן. "השאלה הייתה מה ואיפה". לקראת פתיחתו של ה־Biohub השני הוגשו 58 הצעות של שיתופי פעולה בין אוניברסיטאות מכל רחבי ארה"ב. בסיוע ועדה צמצמו השניים את הרשימה לשמונה הצעות מובילות. "בכל אחת מהן", אומרת צ'אן, "היה משהו שאנחנו נרגשים לממן ולהיות חלק ממנו". בסופו של דבר נבחרה ההצעה של שיקגו.
בראש המרכז בשיקגו עומדת שאנה קלי, פרופסור לכימיה ולהנדסה ביו־רפואית מנורת'ווסטרן, שתחום התמחותה הוא חיישנים טכנולוגיים. קלי ייסדה במשותף ארבע חברות המבוססות על טכנולוגיות שהן תוצר ישיר של המחקר שלה. על פי דיווחים, אחת מהן, Geneohm Sciences, נרכשה על ידי חברת הטכנולוגיה הרפואית Becton Dickinson ב־2006, תמורת 230 מיליון דולר. המומחיות שלה בחיישנים קשורה קשר הדוק בעבודה פורצת הדרך שהזוג מקווה שתוגשם במרכז המחקר בשיקגו.
"הרעיון הוא לקחת רקמות אדם ולהטמיע בתוכן אלפי חיישנים כדי ליצור אופן מדידה חדש לחלוטין", אומרת קלי בשיחת זום משיקגו. את הניסוי יערכו בדגימות קטנות של רקמת אדם שייאספו באישור מטופלים במהלך הליכים כירורגיים. בשלב הבא, אומרת קלי, נבחן "מה קורה עם התאים והרקמות. נתבונן בהם מתקשרים זה עם זה כדי להבין מה קורה כשרקמה רגילה הופכת למודלקת". המטרה היא לנסות להבין את תהליך הדלקת ואיך הוא מניע את המחלה. יותר מ־50% ממקרי המוות מיוחסים למחלות עם איזשהו סוג של דלקת, אומרת קלי. הניסויים הראשונים יחלו ברקמות עור.
כל אחת משלוש האוניברסיטאות תורמת את המומחיות שלה ל־Biohub: נורת'ווסטרן חזקה בחיישנים, אוניברסיטת שיקגו מצטיינת בדלקות ובחיישנים קוונטיים והחוקרים מאוניברסיטת אילינוי באורבנה־שמפיין תורמים את יכולתם ליצור מכשור זעיר. "קשה לתאר במילים עד כמה האנשים כאן מתרגשים מזה שנהיה Biobub. מזה שתהיה לנו ההזדמנות לנסות לפתור את הבעיות הכל כך חשובות האלה", מדגישה קלי. "זו הזדמנות של פעם בחיים. זו ההזדמנות לייצר מכשיר שחלמנו לעשות, לאחר שהמגבלות הוסרו והיצירתיות יכולה פשוט לזרום".
ביטחון כלכלי
בשונה ממרכזי מחקר אקדמיים טיפוסיים, הנשענים על מענקים ממוסדות בריאות לאומיים, המרכזים של צ'אן וצוקרברג חוברים לאוניברסיטאות, תוך שיתוף פעולה מדעי חוצה דיסציפלינות, ומאפשרים להם להתמודד עם השאלות הגדולות הלא פתורות מתוך ביטחון שיש להן במימון המתפרס לפחות על פני עשור. זה פוטר את החוקרים מהתמודדות עם המאמץ האדיר שיש להשקיע כדי לקבל מימון.
יותר מכך: אף אחד לא מבטיח שהדברים החדשניים שהחוקרים עתידים לעשות ב־Biohub היו זוכים בסופו של דבר למימון מסוכנות המכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב (NIH). "כדי לקבל מימון מ־NIH צריך לאגור הרבה מאוד ידע מקדים. צריך רעיון שכולם מסכימים לגביו", מסבירה קלי. "זה לא קורה לעיתים קרובות, במיוחד לא עם רעיונות מוזרים ומחוץ לקופסה שיש להם הפוטנציאל להיות מהפכניים".
צ'אן למדה רפואה באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו ועבדה כרופאת ילדים לפני שהקימה במשותף עם בעלה את היוזמה. לדבריה, הפילנתרופיה המדעית שלהם צנועה באופן יחסי. "מימון מדעי הוא תחום ענק וה־NIH היא השחקנית הראשית – היא מממנת מיליארדים על גבי מיליארדים בכל שנה", היא אומרת. "אנחנו תמיד נהיה קטנטנים, בכל הפילנתרופיה שלנו. אנחנו מחפשים את הנישה שהכי מתאימה למה שיש לנו להציע".
שאיפות גדולות
ב־2016 הכריז הפאוור קאפל לראשונה על כוונתו לרפא, לנהל ולמנוע את כל המחלות עד לסוף המאה. המטרות שלהם לא השתנו מאז, אבל המסר שלהם הוא מעט יותר מתון. "בעיקר, אנחנו מאמינים שזה אפשרי, ובאופן כללי אני פשוט מאמין שזה טוב לכוון גבוה", מסביר צוקרברג מדוע בחרו ביעדים כאלה. ואז הוא ממהר להרחיב: "חשוב להבהיר, אנחנו לא חושבים שאנחנו אלה שנעשה את זה. המטרה היא לבנות את הכלים שיאיצו את התפתחות התחום כולו". ההבהרה במקומה, ועדיין – גם זה, אתגר רציני.
מרכזי המחקר הם רק חלק אחד מהפעילות הפילנתרופית של צ'אן וצוקרברג בתחום המדע. בספטמבר האחרון נכחו השניים בהשקת מכון קמפנר ללימודי בינה טבעית ומלאכותית באוניברסיטת הרווארד, הקרוי על שם אמו של צוקרברג, קארן קמפנר צוקרברג. הזוג התחייב להזרים למוסד 500 מיליון דולר ב־15 השנים הקרובות.
מאוחר יותר השנה, יפתחו השניים את מכון צ'אן צוקרברג להדמיה ביולוגית מתקדמת ברדווד סיטי, קליפורניה. גם במוסד זה התחייבו לתמוך בעשור הקרוב בסכומים הנעים בין 600 ל־900 מיליון דולר. סביר בהחלט להניח גם כי יקימו בהמשך Biohub נוספים. למעשה, הקמת מרכזים נוספים מוגדרת כחלק מתפקידו של קווייק כראש יוזמת צ'אן־צוקרברג. קווייק סירב להגיד כמה מרכזים נוספים כאלה מתוכננים.
יוזמת צ'אן־צוקרברג תומכת בעיקר במדע, אבל לא רק. היא עוסקת גם בתחום החינוך ובכל הקשור לתמיכה בקהילות אזור המפרץ של סן פרנסיסקו, עם תוכניות שמתמקדות בדיור בר־השגה ובהומלסים.
בדצמבר 2015, לרגל לידת בתם הבכורה, התחייבו צ'אן וצוקרברג לתרום 99% ממניות פייסבוק (כיום Meta) שבידיהם במהלך חייהם כדי "לקדם את הפוטנציאל האנושי ולעודד שוויון באמצעות יוזמות פילנתרופיות פומביות ופעילויות נוספות לטובת הכלל". בזמנו, היו שוות מניות אלה כ־45 מיליארד דולר. שוויה של מניית Meta טיפס מאז ב־65%, נתון שהופך את שווי ההתחייבות לכ־74 מיליארד דולר, 3.9 מיליארד דולר מתוכה כבר מומש.
איך משלבים השניים את תפקידם כמנכ"לים־שותפים ביוזמת צ'אן־צוקרברג בשגרת חייהם? עבור צ'אן מדובר כרגע במשרה מלאה, על אף שהיא דואגת לשמור על כשירותה כרופאה ואף מתנדבת מדי פעם בכובעה זה. המטרה שלה, לדבריה, היא לבחון "איך אפשר לעשות את מה שאנחנו עושים טוב יותר, במובנים של מערכות הכישורים שלנו. איך אנחנו, באופן קבוע וחוזר על עצמו, יכולים להשתפר בפתרון הבעיות שאנחנו עובדים עליהן".
הלו"ז של צוקרברג, המכהן כמנכ"ל Meta, עמוס למדי. בשנה שעברה הוא נאלץ להתמודד עם צניחה בהכנסות ממודעות ולפטר 11 אלף עובדים. ובכל זאת הוא מוצא את הזמן גם ליוזמה המשותפת: "אני משקיע בזה הרבה זמן, אבל זה ככל הנראה בהיקף דומה לכל יתר הארגונים הגדולים האחרים שאני מפקח עליהם […] כמו וואטסאפ או אינסטגרם".
מרגשת ככל שתהיה היוזמה, יש משהו אחד שצ'אן וצוקרברג לא ציינו בחזון שלהם לרפא את העולם – וזה המורכבויות של אספקת הטיפולים שהם עתידים לגלות. מגפת הקורונה הדגישה ביתר שאת את הפערים הגדולים בתחום הבריאות. "אנשים נוטים לחשוב שהחלק הקשה הוא 0הבסיס של המדע. לצערי, אין הערכה למה שצריך לקרות לאחר מכן", אומר ד"ר וואפה אל־סאדר, פרופ' לאפידמיולוגיה ורפואה בבית הספר מיילמן לבריאות הציבור באוניברסיטת קולומביה.
"בין אם זאת טכנולוגיה, בדיקה או תרופה, צריך להבין מי זקוק לה, איך יוכלו לקבל אותה, איך יוכלו לשלם עליה, עד כמה ניתן לבטוח בה. יש כל כך הרבה צעדים שונים בדרך".
ד"ר גארי דיזייר, רופא־מדען ויו"ר מחלקת רפואה פנימית בבית הספר לרפואה בייל, מציין את חלקם המוגבל של הטיפולים הרפואיים בכל הקשור במחלות מרכזיות כמו סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב. על פי מומחים בתחום בריאות הציבור, השפעתו של הטיפול התרופתי מהווה רק כ־20% מהגורמים שיקבעו את מהלך המחלה.
"התעמלות ואכילה נכונה, לצד הימנעות מעשיית דברים שמזיקים לבריאות – שלושת הדברים האלה הם הגורמים המשפיעים ביותר על התוצאה הסופית במחלות כרוניות. ההשפעה של התרופות היא למעשה די מוגבלת", טוען דיזייר. נוסף על כך הוא מציין כי אנשים שונים מגיבים באופן שונה לאותו הטיפול התרופתי, בהתבסס על המיקוד שלהם. "זה קשור להכנסה, לחינוך, לסביבה שבה הם חיים – עד כמה היא מזוהמת או לא", הוא מסביר. "אפשר להתקדם משמעותית (בצמצום תחלואה) אם נפטרים מהעוני ומאכילים אנשים".
ג'ף מק'גרגור, הדובר של יוזמת צ'אן־צוקרברג, מסביר שהמטרה של המאמצים המדעיים היא לתמוך במדע ובטכנולוגיות שיאפשרו לרפא, למנוע ולנהל את כל המחלות – אך החלק האחרון, לדבריו, מקוצץ לעתים קרובות. "אנחנו לא בהכרח מומחים בבריאות עולמית", הוא אומר. "הפוקוס שלנו באקוסיסטם הרחב הוא על מדע וטכנולוגיה בסיסיים".