חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
Forbes Israel Logo

היי בנטורל: הכירו את מיליארדר ניירות הגלגול שלא מעשן מריחואנה

דון לוין, שווה לפחות 1.7 מיליארד דולר, לפני הערכות | צילום: איתן פינס עבור פורבס
דון לוין, שווה לפחות 1.7 מיליארד דולר, לפני הערכות | צילום: איתן פינס עבור פורבס
דון לוין בנה אימפריה מאסיבית במהלך 50 השנים האחרונות עם מותגים כמו OCB, זיג-זג ו-E-Z Wider. לא רע בכלל עבור אדם שלא מעשן - או אף יודע איך לגלגל סיגריות

האדם שמוכר הכי הרבה ניירות גלגול בעולם הוא בדיוק מי שאתם חושבים שהוא, וגם – ממש לא. כן, הוא הסתובב עם האנטר ס. תומפסון (עיתונאי וסופר אמריקני שהתפרסם כממציא סגנון הכתיבה "עיתונות גונזו"), התארח באחוזת פלייבוי, איבד את רכבו בעודו בהשפעת סמים, וסוכנים פדרליים פשטו על המחסנים שלו. הוא גם התמודד על מכרז עבור קניית קבוצת השיקגו קאבס מול המיליארדר מארק קיובן והפיק קומץ סרטים, כולל סרט האימה של סטיבן קינג מ-1986 "מקסימום אוברדרייב". ולמרות שהוא הבעלים של מותגים איקוניים המוכרים על ידי מעשנים ברחבי העולם – כמו E-Z Wider, Zig-Zag, OCB ו-JOB – הוא לא מעשן גראס. או אפילו יודע איך לגלגל ג'וינט.

"הייתי הבחור שמעשן מריחואנה וזוחל לפינה, להזיל ריר", מספר דון לוין, המייסד בן ה-72 של D.R.L. Enterprises, שבבעלותה Republic Brands, על השימוש שלו בקנאביס. "הייתי בתרדמת. זה הרג אותי. הייתי האדם המוזר בחבורה". למרבה המזל עבור לוין, מיליוני משתמשי קנאביס אחרים כן יודעים איך לגלגל. בנוסף למותגי נייר גלגול, לוין מחזיק גם במפעלים שהופכים קנבוס, עץ, במבוק ואורז לנייר ובמפעל הייצור שהופך את הנייר לחפיסות – כל אלה הפכו אותו למיליארדר.

פורבס מעריך שלוין, המחזיק ב-100% מ-Republic באמצעות D.R.L. Enterprises, יחד עם אשתו ובנו, שווה לפחות 1.7 מיליארד דולר. ולמרות היותו חבר במועדון עשר הספרות – יש לו שני בתים (אחד בפיניקס, השני בהיילנד פארק, אילינוי), מטוס פרטי וקבוצת הוקי קרח של שיקגו בליגת ה-NHL – לוין טס במידה רבה מתחת לרדאר עד עכשיו.

ריפבליק מייצרת יותר מ-1.2 מיליארד חפיסות של נייר גלגול בשנה, שלדברי לוין, תוך כדי מתמטיקה מחשבתית מהירה, מתרגמת ל-3.7 מיליון מיילים של נייר. אחד המותגים המפורסמים ביותר שלו, E-Z Wider, נוצר על ידי המיליארדר לשעבר בוב סטילר – שהמשיך לבנות את Green Mountain Coffee ו-Keurig – וברטון רובין. סטילר נזכר שכאשר מכר את החברה לריזלה ב-1981 תמורת 6.2 מיליון דולר, היא ייצרה מספיק נייר כדי להקיף את כדור הארץ תשע פעמים. המפעלים של לוין מייצרים כעת מספיק נייר גלגול כדי לעטוף את כדור הארץ 150 פעמים בשנה.

"אנחנו היצרן הגדול ביותר של ניירות גלגול בעולם", אומר לוין מביתו בשכונת בילטמור בפיניקס, כשלמרגלותיו הפודל העצבני שאימץ, קלוד. "אנחנו כל שרשרת האספקה".

לוין, שבדרך כלל לובש חולצות גולף (למרות שהוא לא משחק) ונועל נעלי ספורט, גדל רחוק מהמקום שבו הוא נמצא כעת – שותה כוס יין לבן במסעדה עטורת הפרסים של ג'יימס בירד במרכז סקוטסדייל, רק כמה דקות מביתו, בשווי 4.5 מיליון דולר. הוא גדל בשכונת אלבני פארק בשיקגו בשנות ה-50, לאב סוחר במכוניות משומשות. כשלווין היה בן 14, הסוכנות של אביו הסתבכה, והמשפחה נאלצה לעבור. "איבדנו הכל", אומר לוין. "הייתי עשיר. הייתי עני. עדיף להיות עשיר".

בתחילת שנות ה-70, חבר ילדות בשם שלדון מילר סיפר ללוין על חנות בשם "אדמ'ס אפל" ברוג'רס פארק בשיקגו שעומדת למכירה. "חשבתי שזה היה בוטיק, הם מכרו ג'ינסים מתרחבים בסגנון פעמון ומוזיקה בריטית כמו ג'ת'רו טאל", אומר לוין. הם קנו את החנות, הידועה בשלט הפסיכדלי שלה, ואת כל המלאי שלה – מלבד קופסת נעליים מלאה בניירות גלגול. "מעולם לא ראיתי ניירות גלגול ולא רציתי בהם", משחזר לוין. תוך שלושה ימים הוא הבין שרוב הלקוחות הגיעו כדי לרכוש ניירות. "התקשרתי לבעלים הקודם וקניתי את הקופסה", מספר לוין. "הבנתי שקנינו חנות למוצרי עישון".

כדי לחדש את מלאי הנייר הגלגול שלהם, לוין נאלץ לשלוח כסף למפיץ בניו יורק וכמה חודשים לאחר מכן הם קיבלו משלוח חדש של נייר מתוצרת ספרד. הוא גילה שהמפיץ אוסף כסף מקמעונאים שונים, מבצע הזמנה ומוכר אותם תמורת רווח גדול יותר. "חשבתי שגם אני יכול לעשות את זה ולכן עליתי על מטוס", הוא אומר. "הבעיה הייתה שהייתי צריך לקנות הרבה, הרבה יותר ממה שיכולתי למכור מחנות של 75 מ"ר". מילר ולוין התפצלו בסופו של דבר בשנת 1971 ולוין יצא לדרך לבדו – חברת ההפצה אדמ'ס אפל הוקמה. עד מהרה הוא ביצע הזמנות גדולות של ניירות גלגול ולאחר מכן הסתובב ברחבי ארצות הברית ומכר אותן לחנויות עישון.

עלון של אדמס אפל משנת 1976 עם "הקטלוג השלם והפשוט ביותר בעסק", לפי לוין | צילום: אדמס אפל

עד סוף שנות ה-70, לוין הגיע להכנסות שנתיות של 10 מיליון דולר (שווה ערך לכ-50 מיליון דולר כיום), על פי כתבה של הניו יורק טיימס משנת 1978. עד אז החלה הממשלה הפדרלית לאכוף חוקים נגד אביזרי עישון, שכוונו לבאנגים ומריחואנה אבל לא לנייר גלגול, ולוין ראה את חבריו ועמיתיו לענף בצד הלא נכון של החוק. "אדם שהכרתי קיבל 104 חודשי מאסר", הוא אומר. "אמרתי: 'בסדר, אני בחוץ'. והפסקנו למכור הכל חוץ מנייר גלגול". הוא נפטר מכל המלאי שלו וכמה שבועות לאחר מכן פשטה על המחסן שלו בשיקגו הלשכה לאלכוהול, טבק ונשק חם ומשטרת אילינוי, אבל הסוכנים לא מצאו דבר מלבד ניירות גלגול.

בשנות ה-80, וינסנט בולורה, יורש צעיר של הון בייצור נייר והבעלים של ניירות גלגול Odet-Cascadec-Bollore, הידועה יותר בשם OCB, קנה את זיג-זג ואת JOB. מאוחר יותר, תחת מנהל מפעל חדש, תכננו העובדים לשבות, אז לוין נסע לצרפת, סיפר לבולורה איך הוא מפשל בעסק והאיץ בו למכור לו את החברה. בסופו של דבר השניים הסתדרו, אבל איש העסקים הצרפתי הסביר איך ה-B ב-OCB מייצג את בולורה – משפחתו הקימה את החברה ב-1822, והוא לעולם לא ימכור. "אבל, אם אי פעם אעשה זאת," אמר בולורה, "אני אמכור ללוין".

עד שנת 2000, בולורה, שיהפוך בעצמו למיליארדר כמה שנים מאוחר יותר, החליט להסיט את כיוון החברה מנייר לפלסטיק – והיה מוכן למכור את החברה ללוין. "חשבתי שדון הוא האדם הנכון ביותר להשתלט על העסק והוא הוכיח את זה", אומר בולורה בן ה-71.

במקום לקנות בסיטונאות, שלט לוין כעת בייצור הנייר, בייצור החוברות ובחלוקה. "ללא בולורה, הייתי מוכר עפרונות", אומר לוין. "קניתי את מה שבולורה עשה. זה לא שאני חכם – אני פשוט מספיק חכם כדי להמשיך את מה שהוא עשה".

"אני פשוט מספיק חכם כדי להמשיך את זה" דון לוין | צילום: איתן פינס עבור פורבס

בעוד שיש לו קשרי עבודה עם רבים ממתחריו, רובם מחשיבים את לוין כ"אגרסיבי" ומוכן להילחם. רפובליק תבעה חברות אחרות בשוק על סכסוכי חוזים, סימנים מסחריים ותשלום, כולל המותג הבכיר Bambú. בארבע השנים האחרונות בלבד, החברה שלו הגישה כמעט 150 תביעות משפטיות.

אולי הריב הארוך ביותר של לוין הוא עם ג'וש קסלמן, ש-HBI International שלו יצר את המותג המגה-פופולרי Raw. שני הגברים תובעים זה את החברות של זה כבר כמעט עשור, והיריבות ביניהם חוזרת 20 שנה אחורה. לוין לא הגיב על שום התדיינות מתמשכת. לוין גם ממעיט בהצלחתו שלו בחצי המאה האחרונה. "אני בהחלט לא מלך ניירות הגלגול", הוא אומר. "זו הייתה עבודה רבה של הרבה אנשים ולקחת את הקרדיט יהיה שגוי ומעליב".

אבל אחרי כמה עשורים שבהם עמד בראש האימפריה של מה שהיא כיום 1.7 מיליארד דולר, לוין חושב על יורשו, ועל מורשתו בתעשייה. בנו, רוברט, עורך דין בשנות השלושים שלו, כנראה לא ישתלט על העסק. "הוא לא יזם", אומר לוין. הוא מוסיף שהוא לא ימכור את החברה לקרן השקעות פרטית כי הם יפטרו את רוב עובדיה כדי להגדיל רווחים. "אני אמות והחברה הזו תנוהל על ידי הנהלה חיצונית לפני שאמכור אותה למישהו שיפרק אותה", הוא אומר.

דבר אחד שלוין לא מנסה לתרץ הוא המסע הפרוע שסיפקה לו תעשיית נייר הגלגול. "המקום שבו אני נמצא היום הוא לא היכן שציפיתי להיות", הוא אומר. "חשבתי שאמכור מכוניות בשדרה המערבית בשיקגו".

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן