לא משנה באילו עסקים אתם מבקרים בארצות הברית, סביר להניח שיצפו מכם להשאיר לעובדים טיפ. יחד עם זאת, תרבות הטיפים המשתנה במהירות מעלה תהיות לגבי ההוגנות והיעילות שלה. גם אצלנו בישראל המצב לא שונה – תרבות הטיפים נהוגה אצל נותני השירות, שרובם משתכרים מתשרי הלקוחות בלבד.
סקר שנערך לאחרונה על ידי Bankrate מצא של-66% מהאמריקנים יש דעה שלילית על מתן טיפ לנותני שירות. כ-30% מהמשיבים חושבים שתרבות הטיפים "יוצאת משליטה", כאשר יותר עסקים מעודדים לקוחות לתת טיפים בדלפקיהם מאי פעם. 41% ממשיבי הסקר חושבים שעסקים צריכים לשלם לעובדים שלהם יותר מאשר להסתמך על תגמול הלקוחות.
מתן טיפ הוא דרך להראות הערכה לשירות שנעשה ולעבודה טובה, ומנקודת מבט אלטרואיסטית, התגמול מספק משאבים פיננסיים נחוצים כדי להשלים שכר שעתי זעום. לעתים קרובות קיים בלבול סביב ספקי השירות המצפים לטיפ, ועולות שאלות לגבי הסיבה שעובדים מסוימים מקבלים תגמול, בעוד שאחרים לא. לקוחות נותרים תוהים מדוע הם נושאים בנטל התשר, במקום שבעלי העסקים ישלמו לצוות שלהם בצורה הוגנת יותר.
למרות השקפתם השלילית על תרבות הטיפים, האמריקאים הם בין הנותנים הטובים בעולם. הסטנדרטים המקובלים הם תשר בסביבות 20%-15% מהחשבון. הישראלים לא הרבה אחריהם ברשימה, כאשר אחוזי הטיפ המקובל מהחשבון הם 20-10. רוב העובדים בתעשיית השירות מקבלים שכר נמוך משכר המינימום – הנמוך מלכתחילה – ומסתמכים על טיפים כדי לשפר את השכר שלהם.
אחת הסיבות לכך שמתן טיפים הפך לנושא שיחה מרכזי היא בגלל "טיפפלציה" – העלייה המהירה במסעדות, חנויות, חנויות, סופרמרקטים, בתי קפה, שדות תעופה ושירותים רבים אחרים המיישמים מערכות תשלומים דיגיטליות שמניעות לקוחות לבחור את שיעור התשר – הכלול אוטומטית – ולפעמים עולה על 30%, מה שיוצר אינטראקציה לא נוחה עם תחושת לחץ.
גם מגפת הקורונה תרמה לטיפפלציה, מכיוון שאנשים רבים העניקו טיפ נדיב יותר כדי לתמוך בעובדי תעשיית השירותים שנאבקו כלכלית. העובדים בחזית ארזו את המצרכים שלנו וסיפקו ארוחות לבתינו באמצעות אפליקציות, ומגמה זו נמשכת עד היום.
למה יש צורך לתת טיפ?
מתן טיפים הפך להיות כה מושרש בתרבות שלנו, עד שלקוחות מרגישים מחויבים לתת טיפ, גם כאשר השירות הוא מינימלי, או שלא הצריך עבודה. יש ציפייה לתגמול כספי ללא קשר לאיכות השירות. במקומות רבים בארה"ב, שכר המינימום לעובדים המקבלים תשרים נמוך משכר המינימום הסטנדרטי. המשמעות היא שחברות יכולות לשלם פחות לעובדים שלהן באופן חוקי ולהסתמך על טיפים כדי להשלים את החסר. זה יוצר סביבה בה עובדים תלויים מאוד בטיפים כדי להרוויח שכר ראוי למחייה.
מתן טיפ יכול להוביל לפערי הכנסה בין עובדים, שכן אלו בענפי שירות מסוימים, כמו מסעדות, עשויים לקבל יותר טיפים מאחרים, כמו עובדי מזון מהיר. צוות המלצרים עשוי להרוויח יותר בטיפים מאשר עובדי המטבח והניקיון. זה יכול לתרום לחלוקת הכנסה לא שוויונית בכוח העבודה.
הסתמכות על טיפים כדי לסיים את החודש עלולה להוביל למצוקה רגשית עבור העובדים, שכן הכנסתם אינה ניתנת לחיזוי. זה יכול ליצור חרדה כלכלית וחוסר ביטחון תעסוקתי.
הצד החיובי של מתן טיפ:
- מהעובדים עשויים להפיק תועלת מההזדמנות להרוויח יותר משכר קבוע סטנדרטי, במיוחד בענפים בהם הטיפים הם נדיבים.
- לקוחות יכולים לתגמל שירות מעולה או להביע הכרת תודה באמצעות מתן תשר.
החסרונות:
- עובדים שלא מקבלים מספיק טיפים עלולים להתקשות לכלכל עצמם, מה שיוביל לחוסר ביטחון כלכלי.
- לקוחות עשויים לחוש בנטל מהציפייה החברתית לתת טיפ ולחשב תגמולים מתאימים.
- עובדים ללא תשר עשויים להרוויח פחות מעמיתיהם שקיבלו תשר, גם אם תחומי האחריות שלהם בעבודה דומים.
- מתן טיפ יכול להנציח אי שוויון בהכנסות וליצור הסתמכות על נדיבות הלקוחות במקום פיצוי הוגן למעסיק.
איך העסקים מרוויחים?
עבור חברות ועסקים, הסתמכות על טיפים יכולה להפחית את עלויות העבודה, שכן תגמול מקזז את השכר הנמוך המשולם לעובדים. זה יכול להיות מושך במיוחד עבור עסקים עם שולי רווח נמוכים. הטיפול בסוגיית תרבות התשר כרוכה בדיונים רחבים יותר על דיני עבודה, שכר מינימום ותגמול הוגן לכל העובדים. יש הטוענים שעסקים צריכים לשלם לעובדים שלהם שכר בר-מחיה מבלי להסתמך על טיפים, וליצור הכנסה יציבה והוגנת יותר לעובדים. בחלק מהמקומות הוקמו תנועות להעלאת שכר המינימום. בקצה השני של הקשת נשמעו קריאות לבטל כליל את שכר המינימום לעובדים עם טיפ.
