תפיסת העולם האקטיביסטית מנחה את שרי גולן בעולם האומנות שבו היא פעילה שנים, וגם כשנקלעה לפרשת עבירות המין של אלון קסטיאל, היא נאבקה עד הסוף • כעת היא מבטיחה ליישם את השקפת עולמה כאוצרת הראשית של מוזיאוני רמת גן
בחודש מרץ השנה מונתה שרי גולן לתפקיד האוצרת הראשית של מוזיאוני רמת גן. גולן, פעילה בסצנת האומנות־חברה־קהילה, שימשה כאוצרת ומנהלת אומנותית של גלריה רוזנפלד, ויזמה את מעברה מרחוב דיזינגוף לדרום תל אביב. צעד שנחשב חלוצי בזמנו לגלריה מבוססת, שתרם להתפתחות של דרום העיר כאזור של גלריות לאומנות. היא אצרה יותר מ־60 תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בארץ וברחבי העולם.
אקטיביזם חברתי־תרבותי וגישה רב־תחומית הם בין היסודות המרכזיים בגישתה. "אני שואפת ליישם את השקפת עולמי ביחס לתפקידו של המוזיאון כגורם משמעותי בקהילה ובחברה, כמרחב נגיש, פתוח, מכיל, רבגוני ורב־קולי. מרחב המהווה במה לאומניות ולאומנים מבוססים לצד אומנים בתחילת דרכם, ולכאלה שטרם קיבלו הכרה וחשיפה", היא אומרת.
“אני מתכננת להפנות מבט לנושאים ולסוגיות שטרם קיבלו הכרה ממסדית וחשיפה במוזיאונים או כאלה שקיבלו התייחסות מועטה, מתוך רצון לשנות את השיח התרבותי־חברתי ולהשפיע על התודעה הקולקטיבית וההיסטורית, ביחס לנושאים, תופעות ולסוגיות חברתיות ותרבותיות".
שמה של גולן עלה בשנת 2016 בפרשה שבה הורשע אלון קסטיאל בעבירות מין. היא הייתה בין המתלוננות הראשונות, ניהלה מאבק בפנים גלויות והובילה מהלכים תקדימיים למען זכויות נפגעי ונפגעות תקיפה מינית, ביניהם "חוק החיסיון" – המכונה גם "חוק שרי גולן". החוק ביטל את החובה לחשוף הליכי טיפול נפשיים שעוברות מתלוננות ומתלוננים. בעקבות פעילותה יחד עם שאר הנפגעות, הורשע קסטיאל ונידון לארבע שנים. היא אף העידה בפני ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר בעקבות הכוונה לקצר את עונש המאסר של קסטיאל. על תרומתה יוצאת הדופן, קיבלה גולן את אות המאבק באלימות מינית מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.
חיבורים בינתחומיים
גולן – אוצרת, מרצה ופעילה חברתית – רואה את תפקידה כמי שאחראית על תיווך האומנות לקהלים רחבים ומייצרת חיבורים בינתחומיים. היא מתכננת לפעול בקרב קהילות שפחות מחוברות למוזיאונים ואומנות. כאוצרת ראשית היא שואפת לשנות את התפיסה על מקומה של האומנות, ולהפוך את הקהילה לשותפה.
ב־2014 היא יסדה את המשולש לאומנות – גלריה לאומנות ובית מדרש לאומניות ואומנים. היא הקימה בה מערך הכשרות ייחודי ("כל מה שלא לימדו אתכם בבית ספר לאומנות"), שלימד אומניות ואומנים להתמודד עם החיים שאחרי לימודי האומנות: איך לתמחר עבודות, כיצד לפנות לגלריות, אוצרים ואספנים ושאר נושאים שלא מלמדים באקדמיה. הקורס היה כל כך מוצלח, שהוא התארח גם במוסדות האקדמיים עצמם.
היא מרצה בנושאי קידום ופיתוח קריירה לאומנים ואומניות, לימדה והרצתה ב"מדרשה לאומנות" במכללת בית ברל, במשכן לאומנות עין חרוד, במוזיאון וילפריד, בסטודיו משלך בירושלים, ובתא תרבות. במסגרת פעילותה החברתית, הקימה גולן וניהלה את עמותת "פעילה״ לחיבור בין אומנות וקהילה ועבדה בארגון Creative Time בניו־יורק במסגרת כנס בינלאומי בנושא אומנות ושינוי חברתי.
בחודש מאי השיקה את "סלון במוזיאון: אומנות, מרחב, שיח", פרויקט שזכה לשבחים רבים ושיקף את החזון שלה ביחס לחיבור בין תפקידו של המוזיאון כחלל אומנותי־תרבותי, לבין תפקידו כמרחב חברתי. הסלון כלל שישה מתחמי ישיבה, במה ואזורי התכנסות בהם נערכו מפגשי שיח ואירועים רב־תחומיים על רקע יצירות מאוסף המוזיאון.
