כמעט חודש וחצי שישראל במלחמה. וכמעט כל אחד מאתנו שרוי במתח או חרדה ברמה כזו או אחרת. אם בימים של שגרה אנו חווים מנעד גדול של רגשות, כולל רגשות שליליים, בתקופה זו הרגשות בעוצמה גדולה וממושכת, ולעיתים קשים מנשוא.
יש שתופעות של חרדה ומתחים יכולות לגרור ירידה בתיאבון וצריכה מצומצמת של אוכל, ויש שהתגובה הפוכה, והחרדות והלחצים מעודדים אכילה של מזונות שונים ובכמויות גדולות יחסית.
לא בהכרח דבר רע
על מנת להדוף תחושות קשות כמו כעס, דאגה, עצבות, תסכול ומתח, אנחנו מנסים פעמים רבות להסיט תחושות אלה לפעולה אחרת, מנחמת ומרגיעה כמו אכילה. אכילה, ובמיוחד אכילה של מזון עתיר בסוכר ושומן, מביאה אחריה רוגע. גם פעולת האכילה עצמה, העיסוק באוכל – חיתוך, קילוף, בישול או אפיה – ובהמשך האכילה שמערבת את כל החושים היא בפני עצמה בריחה מהרגש הנוכחי לעיסוק אחר.
השימוש באוכל ככלי לוויסות הרגשות, בעיקר תחושות שליליות, נרכש לעתים כבר מילדות. למשל, כשהורים מציעים לילדיהם הצעירים משהו מתוק כפיצוי על מכה כואבת או למתבגרים שחוו כאב לב בגלל אהבה נכזבת, או כישלון בטסט ראשון בנהיגה.
חשוב להדגיש, אין זה בהכרח דבר רע. לאוכל, מעבר להזנה, לאספקת אנרגיה ורכיבים חיוניים לגוף, יש עוד תפקידים חשובים נוספים. אוכל מחבר בין אנשים, הוא מעביר תחושה של בית. האוכל הוא חלק חשוב מהמסורת, מהדת ומהתרבות של קהילות שונות. והוא אכן מפנק ולעיתים גם מנחם, אך כאשר לאורך שנים, אם השימוש באוכל כפתרון לקושי או מצוקה משתרש, קשה לשנות את ההרגל.
וכך יוצא, שכאשר מופיע רגש (לרוב שלילי אך יכול להיות גם רגש חיובי שקשה לווסת) תהיה פנייה אוטומטית לאוכל. לפעמים, בלי לשים לב תפתח הדלת של המקרר, המגירה עם שקיות החטיפים או קופסת העוגיות שעומדת על השיש.
האם יש בעיה בשימוש באוכל כמנחם?
כל עוד השימוש באוכל כמנחם אינו פוגע בנו בריאותית ונפשית או מפריע לנו אין בכך בעיה. הבעיה מתחילה, כשאין איזון, והאוכל הופך להיות הכלי היחידי/ המרכזי לניחום. אז האוכל כפתרון לבעיה רגשית יכול אף להעצים אותה בגלל הכעס והאכזבה מעצמנו שבחרנו באכילה (או ברחנו לאכילה מיותרת).
אם השימוש באוכל פוגע בנו, הצעד הראשון בהתמודדות עם התופעה הוא להיות מודעים לה. רעב רגשי יכול להיות חזק. כתוצאה מכך, קל לטעות בו כרעב פיזי. אפשר ללמוד להבחין מתי האוכל הוא מוצא למצוקה רגשית, ולסגל דפוסי התנהגות שמסייעים להתמודד עם אכילה רגשית. זו מיומנות שנרכשת עם הזמן ודורשת סבלנות.
איך נזהה אכילה רגשית?
ניתן לזהות אם האכילה היא דרך להתמודדות עם רעב רגשי או רעב פיזי. הנה מספר דרכים שיסייעו לבחון את המניע לאכילה.
- רעב הדרגתי או פתאומי: רעב פיזי מתפתח לאט ובהדרגה. רעב רגשי, לעומת זאת, מגיע "בדחיפות", כאן עכשיו ומייד – ודורש סיפוק מיידי.
- פירות וירקות או שוקולד ובורקס: כאשר רעבים מבחינה פיזית, כמעט כל דבר נשמע טוב וטעים, גם מזונות שפחות אוהבים או פופולריים. אבל ברעב רגשי יש תשוקה למזונות מתוקים ו/או שומניים המספקים דחף מיידי. אתם מרגישים שאתם צריכים שוקולד או בורקס – ושום דבר אחר לא "יעשה את העבודה".
- מודעות למה וכמה אוכלים: רעב רגשי מוביל לעתים קרובות לאכילה לא מודעת. לפני ששמים לב, השקית המרשרשת או קופסת הגלידה כבר ריקות… ולא תמיד אפילו נהנים מהן. באכילה בגלל רעב פיזי, בדרך כלל מודעים יותר למה שאוכלים.
- "בטן מקרקרת" או לב שבור: הרגשת הרעב הפיזי מגיעה מהבטן, בעוד שרעב רגשי מגיע מהלב שמוביל אותנו לטעמים, ריחות ומרקמים מסויימים.
אפשר לזהות את האכילה הרגשית גם בדיעבד. זה לא צריך לתסכל, אלא לתרום להעלאת המודעות ולסייע להתמודדות בפעם הבאה.
- חוסר סיפוק: אכילה אחרי רעב פיזי גורמת להרגשת מלאות ושובע. אכילה בגלל רעב רגשי אינה מספקת, גם כשיש תחושת מלאות. הרצון להמשיך ולאכול קיים, גם אם הרצון והאכילה גוררים הרגשת אי נוחות.
- סיפוק או נקיפות מצפון: אכילה אחרי רעב פיזי מרגיעה ומשמחת, בעוד שלאחר רעב רגשי, מבינים לעיתים, שהאכילה היתה מ"סיבות לא נכונות". יש תחושת אשמה, חרטה, בושה, תסכול וחוסר אונים.
אכילה רגשית מאפיינת אנשים רבים, והמצבים הרגשיים אליהם נקלענו בשבועות האחרונים קשים ולא מוכרים לנו. ייתכן שלא מייד נצליח להתמודד עם האכילה הרגשית, אך בפעם הבאה יש סיכוי שיהיה קל יותר ונצליח יותר, במיוחד אם נכין עצמנו לקראתה
איך להתמודד ולצמצם אכילה רגשית?
- להמתין: לנסות להשתהות עם הרגש. להבין מה אנחנו מרגישים ולמה. לאפשר לעצמנו להיות עצובים או כאובים מבלי לחפש פתרון. בנתיים למצוא פעולות מרגיעות כמו מקלחת מהירה או אמבטיה ממושכת, הליכה עם הכלב, האזנה למוסיקה או צפייה בפרק או שניים של סדרת טלוויזיה. פעולות כאלה יכולות לסייע לעבור את הדחף לאכילה מבלי לאכול ואולי גם לווסת את הרגש הקשה.
- לנהל יומן אכילה: לציין מה אוכלים ואת מצב הרוח באותה עת (חרדה, עצב, תסכול, כעס). לעיתים, די בזיהוי הסיבה לאכילה הרגשית כדי לצמצם אותה ואף למנוע אותה.
- קבלה וסליחה: ואם כן אכלנו, ולא הצלחנו לעצור מבעוד מועד, חשוב ללמוד לסלוח לעצמנו. כך היינו עושים אם היה מדובר בחבר טוב, שהיה מספר לנו, כי "חיסל את כל חבילת העוגיות, והוא מרגיש נורא". אין טעם להכות על חטא ולגרור אשמה וכעס.
- פנייה לעזרה מקצועית: דרך נוספת להתמודדות עם אכילה רגשית היא ליווי והדרכה של תזונאית, פסיכולוגית או גם וגם.
אכילה רגשית מאפיינת אנשים רבים, והמצבים הרגשיים אליהם נקלענו בשבועות האחרונים קשים ולא מוכרים לנו. תגובה לתקופה זו שמתבטאת באכילה היא אנושית, ואף נתמכת בהסברים אבולוציוניים ופיזיולוגיים. ייתכן שלא מייד נצליח (ולא תמיד צריך להצליח מייד) להתמודד עם האכילה הרגשית, אך בפעם הבאה יש סיכוי שיהיה קל יותר ונצליח יותר, במיוחד אם נכין עצמנו לקראתה.
נאוה רוזנפלד ושלומית דיליאון הן דיאטניות קליניות
