מירב מופז היא מדענית נתונים בקבוצת החינוך של מיקרוסופט ישראל מחקר ופיתוח, ובמסגרת עבודתה היא מפתחת מוצרים מבוססי AI ללמידה מתקדמת ומותאמת אישית. בשנה האחרונה הובילה מספר פיתוחים בתחום החינוך, המשלבים מודלי שפה (כמו GPT) במוצרים להוראת קריאה, לשיפור חוויית הלמידה של תלמידים ולהקל על עבודת המורים. בנוסף לעבודה השוטפת מופז מרצה באוניברסיטת תל אביב, מקיימת סדנאות והדרכות מקצועיות בנושא בינה מלאכותית ויועצת לסטארט־אפים.
"העבודה והעשייה הנוכחית שלי מהווה הגשמת חלום", אומרת מירב. "היא מחברת חשיבה ריאלית יחד עם מעורבות חברתית וחינוכית. אני משלבת ידע טכנולוגי עם צרכים חינוכיים שעולים מהשטח כדי ליצור טכנולוגיות חינוך שיסייעו לצוותי חינוך ותלמידים ברחבי העולם ללמוד בצורה מותאמת אישית, רגישה ויעילה יותר. השילוב בין טכנולוגיה לעשייה חברתית הוביל את הבחירות שעשיתי בחיים. העשייה שלי מקדמת נושאים משמעותיים שחשובים לי ומייצרים אימפקט חיובי על העולם".
מופז למדה תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול ושילבה לימודים ממדעי הרוח. משם המשיכה למסלול ישיר לדוקטורט. במהלך התואר השני והשלישי היא הובילה מחקר, המשתמש בכלים מתקדמים של למידת מכונה כדי לשפר מדדי בריאות ואיכות חיים ולסייע באבחון מחלות מדבקות, באמצעות שימוש בנתונים מטלפונים ושעונים חכמים. לימים, היא עשתה שימוש בטכנולוגיה לאחר אירועי 7 באוקטובר.
"עבדתי על מאמר שבו ניתחתי נתונים משעונים וטלפונים חכמים של קרוב ל־5,000 איש", היא מספרת. "במחקר הראיתי איך אפשר להשתמש בנתונים האלה כדי ללמוד על האפקט הנפשי שהיה לאירועי 7 באוקטובר. גילינו ממצאים חשובים, המעידים על ההשפעה השלילית של חשיפה לתקשורת ולרשתות חברתיות על המצב הנפשי. בנוסף, הדגמנו את הפוטנציאל של ניטור רציף לטובת אבחון מוקדם של פוסט-טראומה והענקת טיפול למי שזקוק לו".
המחקר של מירב התפרסם במאמרים בכתבי עת בינלאומיים מובילים כמו Nature, Lancet Respiratory Medicine ועוד, והיא הציגה אותו במספר כנסים כמו הכינוס השנתי לאיכות ברפואה, Women in Data Science ו־AI Week.
התמודדות מעצבת
ספרי על משבר שנאלצת להתמודד איתו.
"כשהייתי בת 16 אובחנתי עם סוכרת נעורים. באופן פרדוקסלי, מאז שהייתי ילדה קטנה היה לי פחד גדול ממחטים, ולכן, ברגע הראשון שבו אובחנתי כל מה שהטריד אותי זה איך אני, שכמעט מתעלפת לפני חיסון, אצליח להתמודד עם דקירות רבות מדי יום. הפחד מדקירה היה כה גדול, שביקשתי שישאירו לי את האינפוזיה בווריד כדי לחסוך את הדקירה של הבדיקה הנוספת למחרת.
"אבל לאחר מספר שעות שאותן הקדשתי כדי ללמוד על המחלה ועל הפתרונות השונים לאיזון שלה, הכנסתי לעצמי לראש שבסך הכל מדובר בעוד פעולה שמתווספת לפעילויות שאני עושה באופן טבעי כמו לנשום, לשתות ולאכול.
"מהר מאוד הבנתי שמדובר בהזדמנות ללמוד על הגוף שלי, לקבל מוטיבציה להיות יותר פעילה, לאכול בצורה מאוזנת יותר ולמצוא את הדרך להיות רגועה גם בתקופות לחוצות. בדיעבד הבנתי שההתמודדות עם המחלה היוותה חלק משמעותי בעיצוב הבחירות שלי לעסוק בניתוח נתונים ובפרט בנתונים רפואיים. ההתמודדות עיצבה אותי כאדם בעל חשיבה חיובית ויכולת גבוהה של צמיחה מתוך אתגרים, תוך התמקדות בהזדמנויות שהם יכולים לייצר עבורי".
