"מהר מאוד הבנו באותה שבת שחורה שקרה אסון גדול”, מתארת ד״ר אלכסנדרה פלאבשיץ, מנהלת שיקום נפגעי ראש בבית החולים שיבא תל השומר. “בתשע בבוקר התחלתי לאסוף את האנשים שלי. יש לי 90 אנשי צוות, ולא ידעתי איפה כולם – חלק היו בחופש והיה צורך לעשות סדר. זה היה לא פשוט. רבים הוקפצו למילואים, ונשים, שבני זוגם גויסו למילואים, נשארו בבית עם הילדים.
“למחרת התברר, כי בתה של אחות ותיקה אצלנו במחלקה הוגדרה כנעדרת. לאחר מספר ימים התברר כי הבת נרצחה באתר המסיבה בנובה. זה היה נורא, מאוד קשה. עדיין קשה. חלק מהצוות שלי בעצמו בטראומה, אבל אני מאוד גאה בצוות, כי כל המחלקה התגייסה ועזרה למרות כל הקשיים.
שיקום מדהים
“החייל הראשון, שנכנס אליי למחלקה, היה לוחם בסיירת מטכ”ל. הוא הגיע עם פגיעה מאוד קשה והצלחנו לשקם אותו בצורה מדהימה. הוא מדבר ועומד על הרגליים. אמנם יש לו עוד דרך ארוכה – אבל הוא חי, והוא איתנו. הוא עומד להשתחרר בשבוע הקרוב.
“בתה של אחות ותיקה אצלנו במחלקה נרצחה באתר המסיבה בנובה. זה היה נורא, מאוד קשה. עדיין קשה. חלק מהצוות שלי בעצמו בטראומה“
“יש כאן רגעים שמבחינה רגשית הם מאוד קשים. במחלקות אקוטיות כולם נלחמים על החיים, ומתפללים שהבן אדם ישרוד, אבל אצלנו זה קצת שונה. אתה צריך לומר להם את האמת. הם שורדים, אבל לפעמים החיים שהכירו, לא יחזרו. אתה לא תהיה מה שהיית לפני הפציעה. צריך להפנים את זה, וזה מאוד מאוד קשה. הדבר הפשוט ביותר, של ניהול סדר יום, נפגע לחלוטין. יש כאן מטופלים שהחלומות שלהם נהרסו, שתכננו להקים משפחה, להיות ספורטאים – דברים שהם לא יוכלו לעשות יותר בצורה שהם רצו וקיוו.
ד”ר פלאבשיץ בעלת ניסיון של 23 שנים בתחום, אך גם אותה באופן אישי האירוע טלטל. “זה לא משהו שראיתי בעבר. השאלות של האנשים עדיין תופסות אותי לא מוכנה. מטופלת שלי, שנפצעה בבסיס כיסופים, עברה תהליך מדהים. אמא שלה שאלה אותי אם היא תהיה ‘בסדר’. המשפחות עוברות יחד עם המטופלים את כל התהליך, ולעיתים ההתמודדות שלהן אפילו קשה יותר, כי הם רואים הכל מהצד.
"האתגר הכי גדול"
“עד היום שחררתי 31 מטופלים, ויש לי עוד 19 מאושפזים – חיילים או אנשי מילואים שנפגעו בזמן המלחמה, גם מעזה וגם מהצפון. בנוסף ישנם מטופלים נוספים שלא קשורים למלחמה. זה אולי התפקיד הכי קשה שעשיתי עד עכשיו, אבל יש בו סיפוק אדיר וזו הגאווה שלי ושל הצוות שלי.
“אני חושבת שהאתגר הכי הגדול שלי היה ועודנו לגייס כל הזמן את הצוות, כי הם באמת עובדים קשה, ובמקביל מתמודדים כל אחד עם הבעיות האישיות שלו והטראומה שלו, אבל בסוף, כולם באמת התגייסו ונתנו מעצמם יותר מ־100%. נתנו הכל”.
