מאז מלחמת העולם השנייה, הוביל המערב בראשות ארה"ב מאמץ עקבי לנסח אמנות בינלאומיות שהגדירו מסגרת מוסרית ומשפטית לחוקי המלחמה. הרעיון המקורי להקמת מוסדות בינלאומיים שיגדירו חוקים למלחמות ויבואו חשבון עם מי שמפר אותם היה מסקנה הגיונית מזוועות מלחמות העולם.
אבל מה שהחל כחזון בו העולם כולו מנהל מלחמות רק תחת מסגרת נורמטיבית שמגנה על חיי אדם ומצמצמת את הסבל האנושי, הפך מזמן לפארסה לא רק בכל הנוגע לשמירה על חיי אדם, אלא גם בשמירה על הגוש המערבי כמשקל נגד לכוחות העוינים אותו.
המערב הוביל לניסוח אמנות בינלאומיות מרשימות, אבל גם במערב הכללים היו תמיד גמישים. בעוד העמדה המוסרית היתה ועודנה מקור לגאווה לרבים, בהרבה מאד מקרים היא לא יותר ממס שפתיים. פעם אחר פעם בוחרים מנהיגי המערב להתעלם מהפרות של דיני המלחמה כשנוח להם – למשל בביקורת הסמלית על הפרת זכויות אדם סיטונית בסין מחשש לפגיעה בקשרי המסחר עם בייג'ינג, או בהימנעות מהתערבות משמעותית במלחמת האזרחים בסוריה לאחר שאסד עשה שימוש בנשק כימי. ובעוד האמריקנים אכן מחילים על עצמם כללים נוקשים יותר מאלה של אויביהם, גם ארה"ב לא באמת דקדקה כשהיא עצמה נלחמה בוייטנאם, בעיראק או באפגניסטן. אז על מי כן חלים הכללים?
באופן אירוני, ארה"ב אוכפת את הכללים בעיקר על מי שהיא יכולה – בנות בריתה. על הדרך, היא לא אחת מפקירה את בעלי בריתה עד לכדי דחיקתן לגוש שמנגד. בעודו מחפש הסכמים והסדרים עם שלטון האימה האיראני – זה שתולה מתנגדי משטר ולהט"בים ממנופים במרכז טהרן – הקפיד אובמה לגנות את ההפיכה הצבאית במצרים שסילקה מהשלטון את האחים המוסלמים, אויבי המערב. ממשל ביידן החרים את סעודיה בגלל רצח עיתונאי מתנגד משטר. בעולם מושלם, מדובר בערכים נשגבים. בעולם האמיתי, מדובר בכסילות אסטרטגית מהמעלה הראשונה, שמפקירה את בני הברית החשובים ביותר ודוחקת אותם לזרועות רוסיה וסין.
לישראל אין אופציה לברית מלבד האמריקאים, מה שהופך את הלחצים עליה לקלים במיוחד. צה"ל, כפי שנאמר לא אחת, הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם בעיקר בגלל שהוא היחיד שמשתתף בתחרות הזאת. עוד לפני 7 באוקטובר חלו על ישראל מיני כללים והמצאות שלא נראו בשום מקום בעולם – מ"הקש בגג" ועד סיכון חיילים בשביל להגן על אזרחי האויב. כל ירי נבחן בקפידה, כל חריגה מזמינה גינוי בינלאומי. מן העבר השני, רוסיה, איראן וסין לא נותנות לאמנות בינלאומיות להפריע להן, בלשון המעטה.
כעת, המלחמה ניצבת בפתחן של ארה"ב ובנות בריתה, בין אם ירצו בכך ובין אם לאו. מדינות הציר החדש הולכות ומתחזקות ואילו ארה"ב ממשיכה לדבר בשפה יפה מול אויבים שלא חולקים את אותם ערכים. אם המערב ימשיך להאמין שההגנה הטובה ביותר היא עמידה על עקרונות מוסריים מול אויבים חסרי רחמים שלא מצייתים לאותם חוקים, הוא עלול למצוא את עצמו מוכה ומובס. כדי לנצח במאבק שנכפה עליו, המערב חייב למצוא את הדרך לאזן בין השאיפה האידילית שלו לבין המציאות.
