אובדנה בטרם עת של בתה טל ממחלת הסרטן, הוביל את זוהר יעקובסון, סוכנת השחקנים האומנים מהמובילות בישראל, להקמת מיזמים אשר שינו את תרבות הטיפול במחלה בקרב צעירים.
יעקובסון היא דמות בולטת בתחום התרבות זה שנים. היא מייצגת את השמות המובילים בתעשיית הבידור, ביניהם יהודה לוי, רן דנקר, שירה האס, אורנה בנאי, צופית גרנט, עלמה זק ורבים אחרים. אבל לצד הטיפול בכוכבי התרבות הזוהרים של ישראל, יעקובסון היא יזמת חברתית.
החיים ניווטו את משפחת יעקובסון למסע בלתי צפוי, בעקבות מחלת הסרטן של הבת טל. במהלך המסע המאתגר בין בתי החולים, גילתה המשפחה, כי הטיפול הרפואי בבתי החולים לוקה בחסר בכל הקשור לרפואה משלימה שתעמוד לצד הטיפולים הקונבנציונליים עבור חולי סרטן. טל, שלמדה רפואה סינית וסברה שיש צורך בשילובו, שאפה לשנות את תרבות הטיפול. לאחר מותה, הגשימו הוריה את חזונה והקימו את "מרכז טל", שמציע רפואה אינטגרטיבית המשלבת טיפולים כמו דיקור, יוגה שיקומית ומיינדפולנס כחלק בלתי נפרד מהטיפול הקונבנציונלי.
יעקובסון זיהתה את מצוקתה הרגשית של טל, שהרגישה בודדה בעת התמודדות עם המחלה. לצורך כך, הקימה גם את קהילת "חלאסרטן" המיועדת לצעירים שחלו בסרטן. כיום מונה הקהילה יותר מ־30 אלף חולים ומחלימים מהמחלה. הקהילה מספקת תמיכה לצעירים בגילאי 18־44, ומתמקדת בצרכים הייחודיים של צעירים המתמודדים עם המחלה.
“חלאסרטן" מספקת מרחב בו צעירים יכולים לשתף, לתמוך ולהיות חלק מתהליך ריפוי משותף, כשהם מתמודדים עם האתגרים הייחודיים לגילם: החיים שמתהפכים ברגע ומשנים תוכניות, והסרטן שתופס אותם בשיא חייהם מבחינת קריירה, זוגיות ומשפחה.
השנה שלי
“בשנה הזאת שמבחינתי התחילה ב־7 באוקטובר התמקדנו בשני דברים. בשלושת החודשים הראשונים של המלחמה המשרד עבד כל היום רק על התנדבויות. היינו 24 שעות ביממה בהתנדבויות בהופעות, בבתי חולים, בבייביסיטר לילדי מפונים – מקומיקאים ועד זמרים – כולם ללא יוצא מן הכלל. לא היה מישהו שישב בבית, כולם התנדבו והתגייסו לעזור, לתת תקווה, לחבק, לעטוף ולעשות מה שהם יכולים.
“במקביל גילינו שגם בדרום וגם בצפון יש הרבה מאוד חולי סרטן שהיו זקוקים לעזרה. צריך להבין שגם בתקופה הזאת הסרטן לא הלך, והוא עדיין פה. עזרנו למערכת להמשיך לפעול, ולתת מענה לצרכים הייחודיים של חולי הסרטן והמחלימים בזמן מלחמה.
“אני מאמינה שבתקופות כאלה צריך להפעיל את המנועים הרבה יותר חזק. צריך להרים ראש, לבחור בחיים, בתקווה ובאופטימיות ולהיות בעשייה מוגברת. אנחנו צריכים להיות מאוד ממוקדים במה שיש לנו כאן בארץ, ואסור לנו לאבד אותם. אנחנו צריכים להפעיל את כל הכוחות יחד, להמשיך ליצור ולהביא תקווה – להבין שאנחנו לא הולכים לשום מקום. אנחנו נשארים כאן כולם".
