פרופ' סראב אבו־רביעה קווידר מביטה על הדרך שעשתה בתערובת של דאגה ותקווה. היא עצמה נולדה בבאר שבע למשפחתו של הרופא הבדואי הראשון בארץ ועשתה – אף היא – היסטוריה, כאשר היתה בדואית הראשונה בישראל שקיבלה תואר פרופסורה. היום, היא משמשת כפרופסור במחלקה לחינוך וסגנית נשיא לגיוון והכלה באוניברסיטת בן־גוריון.
מסעה האקדמי מייצג את השינויים והאתגרים שעוברת החברה הבדואית בישראל. "כשאני למדתי, היינו רק שמונה סטודנטיות בדואיות מהדרום", היא מספרת. "אבל אני הגעתי ממשפחה משכילה. אבא שלי רופא, ואמא שלי הייתה מפקחת. הייתה לי את כל התמיכה והסיוע הנדרשים להגיע ללימודים".
למרות הרקע המשפחתי התומך נתקלה אבו־רביעה קווידר באתגרים משלה. בתיכון, היא הייתה הבדואית היחידה בין 400 תלמידים יהודים. "לא היו לי חסמים לימודיים או של שפה אבל הרגשתי וחוויתי גזענות", היא מספרת. חוויות אלו עיצבו את מסלול הקריירה שלה. כיום, מחקריה מתמקדים בשיח הפמיניסטי בחברה הבדואית ובמתן במה לקולותיהן של נשים בדואיות מהנגב.
"קריירה אקדמית הוא תהליך מאוד ארוך. נשים, ובפרט נשים מקבוצות מיעוט, נתקלות בכמה חסמים", היא מסבירה. אבו־רביעה קווידר מדגישה את האתגרים הייחודיים שעומדים בפני נשים בדואיות בדרכן לאקדמיה. "אם אני מסתכלת על החברה הבדואית בנגב, אני רואה ישובים וכפרים שלא מוכרים על ידי המדינה, ובהם חסרות תשתיות, אין מורים והם בעצם מופלים לרעה. כך שככל שעולים בתארים האקדמיים, הקושי הוא גדול יותר".
צמצום פערים
לדבריה, אחד האתגרים המרכזיים הוא השפה. "עברית הפכה להיות חסם בפני צעירים בחברה הערבית – מה שגורם לחוסר פעולה. הם לא יוצאים לשוק העבודה, הם לא חלק מהחברה. כשיש לך שפה, היא מייצרת אזרחות פעילה, שהיא חיובית".
בתפקידה כסגנית נשיא באוניברסיטת בן גוריון פועלת אבו־רביעה קווידר לשינוי המצב.
"נעשים הרבה מאמצים לצמצום פערים בקרב אתיופים, חרדים וערבים," היא מתארת. "אנחנו מקיימים תוכניות של חיבור בין סטודנטים יהודים לערבים באוניברסיטה כדי שנתחיל להתייחס אחד לשני לא כאויבים אלא כאזרחים שותפים פעילים. כדי לשנות, יש לייצר מציאות שיש בה שוויון והכלה".
השנה שלי
פרופסור סראב אבו־רביעה קווידר מגדירה את השנה האחרונה כמאתגרת במיוחד. "ראינו איך התייחסו במרחב הציבורי לאזרחים ערבים – מייד גינו. חוסר היכולת להבין למה אנחנו מזדהים עם אנשים שהם אינם מעורבים בעזה.
"את פתאום מגלה כמה אנחנו לא יודעים זה על זה, וכמה יש צורך לייצר איזושהי אמפתיה. השיח הציבורי המתסיס מייצר חוסר תקשורת ורווי בדעות קדומות. קל מאוד למקם אדם לפי דעות קדומות ולהניח הנחות שהן שגויות", אומרת אבו־רביעה קווידר. "קריסת ערכי הדמוקרטיה, משטור חופש הביטוי והאלימות המשטרתית הגוברת הייתה מבחינתי שבר באמון".
למרות האתגרים אבו־רביעה קווידר נשארת אופטימית. "המטרה היא למצות את עצמי. אני לא מביטה על תפקיד כלשהו כעיקר. העיקר הוא להיות מסופקת ולמצות את הפוטנציאל המחקרי שלי".
