בשבילי הריפוי: המקום שמחזיר אור לתוך הצללים

אילנה קוורטין | צילום: ליפז בר אל
אילנה קוורטין | צילום: ליפז בר אל
בשעה שמדינת ישראל ממשיכה להתמודד עם משברים עמוקים, ישנם אנשים שחייהם מתרכזים ביצירת מענה למציאות המורכבת. ד"ר אילנה קוורטין, עורכת דין, דוקטור למגדר ואקטיביסטית חברתית, מובילה את חוות מרפא רשפון – מרכז ייחודי לטיפול בטראומה באמצעות גוף-נפש

בין שבילי עפר ונופי טבע עוצרי נשימה, ממוקמת חוות מרפא רשפון, מרכז לטיפול בטראומה באמצעות גוף-נפש. מאז הקמתה משמשת החווה בית חם לנפגעים מהמלחמה, טרגדיות אישיות או אתגרי החיים. "החווה היא צורך שנכנס בוואקום", מספרת ד"ר אילנה קוורטין, מנהלת החווה, "מדינה במלחמה, אבל יותר מזה – מדינה שחווה את בריאות הנפש בצורה מאוד מאוד מפורקת".

קוורטין, עורכת דין ודוקטור למגדר עם רקע עשיר באקטיביזם חברתי, מצאה את עצמה מובילה את חוות המרפא לאחר אירועי 7 באוקטובר. "היה לי ברור שאני מתעלת את כל ארגז הכלים שלי לכיוון של שיקום המדינה שאני כל כך אוהבת, עבור הילדים והנכדים ועבור הקהילה שלי", היא מספרת בתשוקה על המשימה שניצבה בפניה.

"הטראומה נרשמת בגוף"

עוד לפני 7 באוקטובר לא עמדה מערכת הבריאות בכמות הפניות שהופנו אליה בנוגע לקבלת טיפול נפשי. לאחר שפרצה המלחמה היא כבר הגיעה לכדי קריסה. מכאן נוצר הצורך להקים את חוות מרפא רשפון – מקום שייתן מענה להתמודדות עם טראומות דרך שילוב של גוף, נפש וטבע.

ריפוי באמצעות גוף ונפש | צילום: שרון אברהם

החווה פונה לאוכלוסיות מגוונות: לוחמים, צוותי רפואה, משפחות שכולות, שורדי המסיבות ותושבי עוטף עזה – כל מי שנפגע ישירות או בעקיפין מהאירועים הקשים של התקופה האחרונה. אופן הטיפול בחווה נשען על הבנה עמוקה של גוף ונפש. "הטראומה נרשמת בגוף, אז גם מהגוף צריך לשחרר אותה", מסבירה קוורטין. "חוות מרפא עוסקת בריפוי באמצעות גוף-נפש של חוויות טראומטיות מהמלחמה, אבל זה יכול להתרחב לכל החוויות הטראומטיות שאנחנו מכירים".

החווה מציעה מגוון רחב של שיטות טיפול, הכוללות יוגה מודעת טראומה, עיסויים, רפלקסולוגיה, טיפולי מגע, ריפוי בצלילים, דיקור, הומיאופתיה, נטורופתיה, וכן טיפולים נוספים רבים. "אנחנו משתמשים באמצעים שקוראים להם אלטרנטיביים, אבל זה בעצם אמצעים שאנחנו מכירים אותם מימים ימימה", אומרת קוורטין. "בלי ההשלמה הזאת, אנחנו בעצם לא נוכל להתמודד עם האתגר העצום הזה שהמדינה שלנו כנראה תצטרך להתמודד איתו בעשורים הקרובים".

הכוח של הטבע והקהילה

אחד המרכיבים שמייחדים את החווה הוא האווירה שהיא מייצרת. "המקום עצמו, הטבע, החיבור – רק הכניסה לתוכו גורמת לכל מבקר או מבקרת לנשום ולהיזכר בפוטנציאל הגלום בתוך האדם", מסבירה קוורטין. "בסוף, הריפוי נמצא בתוכנו, זה לא משהו שמישהו יכול לעשות לו מניפולציה מבחוץ".

כמו כן, בחווה שמים דגש על תחושת הקהילה והשיתופיות. הטיפולים מתקיימים לרוב בקבוצות, מתוך הבנה שהקשר האנושי מסייע לתהליך ההחלמה. "העובדה שאנחנו עושים את זה בקבוצות ובצורה קהילתית מאפשרת לאנשים להתחיל משהו אצלנו, אבל להמשיך אותו אחר כך בחיים שלהם", מוסיפה קוורטין.

כניסה אל תוך הטבע | צילום: אפי יוספי

בעיני ד"ר קוורטין, כל מטופל שמגיע לחווה הוא כבר סיפור הצלחה. חוות מרפא רשמה עד היום הישגים מרשימים: מעל 16 אלף מטופלים ויותר מ-140 מטפלים שמתמחים בשיטות שונות, תוך שילוב בין well-being ל-wellness, בין ריפוי לטיפול. "זה באמת שילוב שהוא אחר", מסבירה קוורטין.

השפעת החווה ניכרת לא רק במספרים, אלא בעיקר בשינוי שהיא מצליחה ליצור בחייהם של אנשים, באמצעות החשיפה לשיטות שונות שלא הכירו ובעזרת הכלים שהם רוכשים במהלך הטיפולים. "אנשים שמצליחים פתאום לישון ברצף או להחזיר תחושה בגוף לחלק שבו איבדו תחושה – אלו רגעים שמביאים אור לעיניים שלהם", משתפת קוורטין. מבחינתה, השילוב הזה הוא המפתח ליצירת שינוי עמוק בחייהם של המטופלים ובחברה כולה.

לצד ההצלחות, חוות מרפא מתמודדת גם עם אתגרים משמעותיים, בין היתר בכל הקשור להכרה במודל הטיפול הלא קונבנציונלי שהיא מציעה. "אנחנו לא משתמשים בחומרים או בתרופות, זה בטבע ובטבעי", מסבירה קוורטין. "מספיק לדבר עם האנשים שמגיעים ולשמוע את החוויות שלהם כדי להבין את האימפקט".

עם זאת, הקושי טמון בכך שטיפולים כאלה, שאינם חלק מהרפואה הקונבנציונלית, נתקלים לעיתים בספקנות. "מה שאנחנו ראינו מהיום הראשון של המלחמה זה שהיה מאוד מאוד קשה לבטא במילים את החוויה הטראומטית", אומרת קוורטין. "ברגע שאנחנו לא יודעים לדבר את החוויה ולאוורר אותה, חייבים למצוא דרכים אחרות לשחרר את הטראומה".

אתגר נוסף ומשמעותי הוא המימון. "כמעט שאין תמיכה ממוסדת מהמדינה", מדגישה קוורטין. החווה נשענת בעיקר על תרומות, בעיקר מקהילות יהודיות בחו"ל, בעוד התמיכה ממוסדות המדינה נותרת מוגבלת ומגיעה לעיתים רחוקות בצורת יוזמות נקודתיות או מכרזים זמניים.

לדבריה, המצב מחייב שינוי יסודי. התקצוב של מענה מסוג זה צריך להיות חלק בלתי נפרד מתקציב המדינה, כדי להבטיח יציבות ולאפשר את הרחבת הפעילות. כיום, המאבק המתמיד לגיוס כספים מקשה על תפקוד החווה ומעמיד בסיכון את האפשרות להעניק טיפול למי שזקוקים לו ביותר.

לא רק בחירום

האתגרים לא עוצרים את ד"ר קוורטין ואת החווה מלהמשיך את פעילותם ולהגשים את חזונם. התכלית היא להביא לשינוי עמוק בשיח הישראלי על טראומה וריפוי. "החזון הוא שזה יהיה חלק מהשגרה", היא אומרת. "לא משהו שיתעורר פתאום בחירום, אלא משהו שאנחנו נדע לדבר אותו ולהתייחס אליו ביום יום".

יותר מ-16 אלף מטופלים | צילום: אפי יוספי

קוורטין שואפת להפוך את ההתמודדות עם טראומה והריפוי לנורמה במוסדות ובארגונים, כך שתזכה להכרה ותהפוך לחלק בלתי נפרד מהשיח. היא מדברת על הטמעת סדנאות, השתלמויות מקצועיות, ותוכניות לימוד שמכירות בחשיבות של טיפול נפשי שגרתי. "זה צריך להיות שגרתי וקבוע, עבור כל ארגון, עבור כל משרד, עבור כל מקצוע", היא מוסיפה, מתוך אמונה עמוקה בצורך להנחיל שינוי מתמשך ולא נקודתי.

בנוסף, היא מבקשת להרחיב את מעגלי ההשפעה של חוות מרפא באמצעות שילוב אוכלוסיות נוספות, כמו משפחות המילואים, ובעיקר נשות המילואימניקים, שאינן מצליחות לפנות זמן לטפל בעצמן. לצד זאת, קוורטין חותרת לתת מענה גם לילדים במערכת החינוך, שחווים נשירה סמויה, קשיי שינה וחרדות שהולכים ומתגברים. היא רואה במענה זה לא רק פתרון מידי, אלא השקעה ארוכת טווח שתחלחל עמוק לחברה הישראלית ותניח יסודות לחוסן עתידי. "זה לא רק לעזור לאנשים ברגע המשבר, אלא להכניס את זה כחלק מחיי היום-יום של כולנו".

חיבור בין עולמות

עם כניסתה לתפקיד מנכ"לית עמותת פטריציו פאולטי, במקומו של רן אורן, מייסד העמותה, ד"ר קוורטין פועלת להעמקת החיבור בין פרויקט נערי האור לבין חוות המרפא. פרויקט נערי האור, הפועל כבר קרוב ל-20 שנה, מתמקד בשיקום תעסוקתי וחינוכי של נוער בסיכון דרך ייצור נרות וקרמיקה, לצד תוכנית חינוכית מובנית.

"הניסיון של פרויקט נערי האור מהווה תשתית לפעילותנו בעולם הריפוי והטראומה", היא מסבירה. בימים אלו מובילה קוורטין יוזמות חדשות, כמו תוכנית ,Light Up המשלבת את שורדי הנובה וצעירים מעוטף עזה בעבודה בייצור נרות וקרמיקה, תוך ליווי טיפולי ותעסוקתי. "החיבור בין פרויקט נערי האור לבין חוות מרפא מעצים את כל אחד מהצדדים ומחזק את היכולת שלנו להעניק כלים לצמיחה מתוך משבר".

קוורטין רואה בעשייתה כיום סגירת מעגל משמעותית. "אני מסתכלת על הילדה שהייתי, שעלתה לארץ בגיל שש אחרי מאבק ארוך של הוריי שהיו מסורבי עלייה ברוסיה, ואומרת לה – זה היה שווה", היא אומרת.

עם השנים למדה שיש לה יותר כוחות ממה שחשבה, פיתחה ארגז כלים עשיר, והבינה שכוחה לשנות טמון בחברה האזרחית. "לעשות היום את הדבר הזה של שיקום וריפוי, זו באמת סגירת מעגל או חלום שהתגשם. מול כל הקשיים של לעלות למדינה חדשה, ללמוד שפה ולהתמודד, אני אומרת שזה היה שווה – זה הוביל אותי למה שאני עושה היום".

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן