ציידי הממותות: החברה שמחזירה לחיים בעלי חיים שנכחדו – וכבר שווה מיליארדים

היזם הסדרתי בן לאם והגנטיקאי מהרווארד ג’ורג’ צ’רץ’ הקימו את Colossal Biosciences בשנת 2021 במטרה להחזיר לחיים את הממותה הצמרית. הרעיון הזה הוא שילוב של טירוף וגאונות, אבל אם יצליחו במשימתם, יהיו לכך השלכות ממשיות על הסביבה, על שינויי האקלים ואפילו על תחום הבריאות שלנו, בני האדם. 

הגיוס האחרון של החברה – 200 מיליון דולר לפי שווי של 10.2 מיליארד דולר, בהובלת TWG Global – הפכה את המנכ”ל לאם למיליארדר, עם שווי של 3.7 מיליארד דולר לפי הערכת פורבס. צ’רץ’, שהחל לעבוד על הקונספט במעבדה שלו שנים לפני שהרעיון הפך לחברה, אינו מחזיק במניות בקולוסל.

“העובדה שאני לא מיליארדר מעניינת כמעט כמו העובדה שבן הוא כן”, אומר צ’רץ’, “אם היה לי מיליארד דולר, הייתי פשוט מוציא אותו על מה שאנחנו עושים בחברה”. 

צ’רץ’, בן 70 הידוע ברעיונותיו הפרועים, עוסק בריצוף הגנום של הממותה הצמרית הפרהיסטורית עוד משנת 2008. “הייתי חלק מהדור שקרא את ‘פארק היורה’”, הוא מסביר, וכמו רבים אחרים, פיתח כילד חיבה מיוחדת לבעלי חיים גדולים ופרוותיים שנכחדו. אך בניגוד לרובנו, הוא הפך למומחה ריצוף גנומי. ב־1984 פיתח את שיטת הריצוף הגנומי הראשונה, שהובילה לריצוף הגנום הראשון של הפתוגן האנושי H. pylori (שעלול לגרום לכיבי קיבה). הוא גם היה שותף־מייסד בכ־50 חברות ביוטק. 

חלומות הממותה של צ’רץ’ החלו במעבדה שלו, בלי שחשב להפוך את העניין לעסק. הרעיון נראה כל כך תלוש, שהוא אפילו לא הציג אותו למשקיעים. “הייתי כל כך בטוח שאף אחד לא ישים על זה כסף, שאפילו לא שאלתי”, הוא מספר. לאחר הרצאה שלו בשנת 2013, קיבל 100 אלף דולר מפיטר תיל, סכום שלא התקרב בכלל למימון המחקר שלו. “לא היה לנו כסף, חיינו על הנשמות. ואז הגיע בן, ועזר מאד עם הגיוסים”. 

לאם, בן 43, ייסד, או היה שותף בייסוד, של חמש חברות, שכולן בסופו של דבר נרכשו. אחת מהן היא Hypergiant, חברת תוכנה לקבלת החלטות מבוססת בינה מלאכותית שנרכשה על ידי קרן ההון  של ג’וש קושנר, Thrive Capital, בשנת 2023 תמורת סכום שלא נחשף. (הרוב המכריע של שוויו נובע מקולוסל). 

עוד בימיו ב־Hypergiant, בשנת 2019, יצר לאם קשר עם צ’רץ’, לאחר שקרא מאמר על עבודתו על הממותה הצמרית. השניים נפגשו במעבדה של צ’רץ’ בהרווארד, ולבסוף השיקו את קולוסל בספטמבר 2021, עם מימון ראשוני של 15 מיליון דולר. 

“שחרור אורגניזמים מהונדסים גנטית לסביבה… מה כבר יכול להשתבש?", אומר קרל פלסה, פרופסור למדעי כדור הארץ באוניברסיטת אריזונה. “שחרור מין שלכאורה מותאם לקור כשאנחנו מתמודדים עם שינוי אקלים, וכשבית הגידול שהם משחררים אותו אליו הולך נעלם… אני חושש שיש כאן בעיה אתית"

הממותות הצמריות (שמשקלן נע לפי ההערכות בין שישה לשמונה טון) חשובות מכיוון שמאמינים שהן תרמו לשימור המרעה הצפוני על ידי רעייה ורמיסת עצים, האטת הפשרת הפרמפרוסט ועזרה בשמירת פחמן אורגני מאוחסן עמוק מתחת לפני השטח – גורם חשוב במניעת אסון אקלימי. קולוסל מקווה ליצור פרט צעיר של ממותה צמרית עד שנת 2028.

עבודת ה”דה־אקסטינקשן” (ביטול הכחדה) החלה בחפירת שרידי ממותות צמריות מהפרמפרוסט הארקטי (קפאת העד), וריצוף הגנום של היצור הפרהיסטורי כדי לגלות את ההבדלים בינו לבין קרובו החי ביותר, הפיל האסיאתי. צ’רץ’ וחוקריו יצרו כלים מיוחדים לחיפוש, הבנה והשוואת גנומים במטרה להחיות מחדש את הענק בעל החטים מתקופת הקרח. החברה משתמשת בטכניקות הנדסה גנטית שיובילו בעצם ליצור כלאיים של ממותה־פיל שיכולה לעמוד בקור. 

אבל זו אינה החיה הנכחדת היחידה שהחברה מתעניינת בה – הדודו והנמר הטסמני גם כן על הכוונת. לאם אמר כי הוא לא חושב שהממותה תהיה החיה הראשונה שתחזור מהכחדה, ובכך רמז כי החברה קרובה יותר להחייאת הדודו (שנכחד ב־1681) או הנמר הטסמני (שהוכרז רשמית כנכחד בשנת 1982), אם כי סירב לפרט מי מהן צפויה להיות הראשונה. 

"כסף חדש"

כדי להגשים את חזונה גייסה קולוסל סך כולל של 435 מיליון דולר ממשקיעים מובילים, כולל Breyer Capital ו־Draper Associates, וכן TWG Global, חברת ההשקעות של המיליארדרים מארק וולטר ותומס טאל. בעוד שאין לה עדיין הכנסות ממאמצי הדה־אקסטינקשן, כבר יצאו ממנה שני סטארט־אפים נוספים – פלטפורמת ביולוגיה חישובית Form Bio (בשנת 2022) וחברת המיחזור הביולוגי Breaking (2024). 

העובדה שלחברה אין הכנסות אבל נהנית משווי מסחרר של 10.2 מיליארד דולר מלמדת על אמונת המשקיעים בפוטנציאל העתידי של המדע דמוי “פארק היורה” הזה ולא על העסק הקיים. “קולוסל היא החברה המובילה העובדת בצומת של בינה מלאכותית, ביולוגיה חישובית והנדסה גנטית הן עבור דה־אקסטינקשן והן עבור שימור מינים”, אמר וולטר, שהוא גם מנכ”ל Guggenheim Partners. 

“הרבה שואלים אם לא היה עדיף להשקיע את הכסף שהושקע בקולוסל בגישות מסורתיות של שימור מינים”, אומרת בת’ שפירו, המדענית הראשית של קולוסל, “ואכן, גישות מסורתיות לשימור צריכות לקבל את ההשקעה שקולוסל קיבלה. אבל הכסף שהושקע בחברה הוא כסף חדש, מאנשים חדשים, שמושקע ברעיונות חדשים, בתחום שזקוק לכך נואשות”. 

לאם, שמדבר בקצב מהיר, מלא ברעיונות כיצד להפוך את העיסוק המדעי של החברה לעסק משמעותי, כולל הכנסות מממשלות שרוצות להחזיר מינים נכחדים או למנוע את הכחדתם של מינים בסכנה. ממשלות משקיעות במאמצי שימור, אך תקצוב מדע חדשני, ואולי שנוי במחלוקת, שכזה יהיה דבר חדש.  

לדברי לאם, קולוסל כבר נמצאת “בשיחות מעמיקות” עם שתי ממשלות, אחת מהן מדינת אי, על חוזי מגוון ביולוגי, אך עוד אין לה הסכמים חתומים. “זה די מגניב, כי המרדף אחר דה־אקסטינקשן יוצר טכנולוגיה שאנחנו יכולים למנף כספית”, אומר לאם, “החזרת בעלי חיים לבתי הגידול שלהם יוצרת פוטנציאל לתזרים באשראי פחמן, אשראי טבע ומסי תיירות”. אשראי מגוון ביולוגי או אשראי טבע מיועדים לעודד הגנה ושיקום של סביבות טבעיות, באופן דומה לאופן שבו אשראי פחמן ניסה להפחית פליטות פחמן. קולוסל יכולה בפוטנציה ליצור זרמי הכנסה משווקים מתהווים אלה, ואולי אפילו לקבל חלק ממסי התיירות מהמדינות שהיא עובדת איתן. 

אחת הממשלות שקולוסל משוחחת עימה מתמקדת בהצלת מין שנמצא על סף הכחדה ונוטה להיות זכרי. המחסור בנקבות, כמו גם מחזורי הרבייה העונתיים שלהן, גורמים לצוואר בקבוק במגוון הגנטי ולבעיית תזמון. המאמץ הממשלתי לשימור המין עשוי לקחת 25 שנה ולעלות 350 מיליון דולר, והמין עלול עדיין להיכחד, מסביר לאם. 

במקום זאת, קולוסל יכולה “פשוט” להנדס גנטית נקבות ולגרום להן להתרבות באופן רציף במקום עונתי. בכך תקצר החברה את התהליך, אבל מצד שני מתעוררים חששות אתיים. “אפילו אם נגבה מהם 100 מיליון דולר, התוצאות תהיה הצלת המין מהכחדה, וחיסכון של 20 שנה ומאות מיליוני דולרים”, אומר לאם.

"מה כבר יכול להשתבש?"

על פי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN), כ־46,300 מינים – 28% מכלל המינים שתועדו – נמצאים בסכנת הכחדה. אובדן המגוון הביולוגי הזה מזיק לכדור הארץ ומשבש מערכות אקולוגיות שלמות. 

לאם וצ’רץ’ מזכירים בדבריהם את השינוי בפארק ילוסטון לאחר שזאבים הוחזרו לשם בשנת 1995. מושבות הבונים חזרו, הערבות צמחו טוב יותר וציפורי שיר פרחו. “זו היתה תזכורת מדהימה על איך מין אחד יכול לעשות את ההבדל”, אומר צ’רץ’. זה נכון במיוחד לגבי מינים שהם “מיני מפתח” בשמירה על האיזון בסביבות חשובות, שבתורן שומרות על כדור הארץ באיזון. ופילים (כולל קרוביהם העתיקים, כמו הממותה הצמרית) הם “מיני מפתח בכל סביבה שבה היו אי פעם, בין אם בסוואנה באפריקה או ביער הגשם באסיה”, אמר. 

עבודת ה"דה־אקסטינקשן" (ביטול הכחדה) החלה בחפירת שרידי ממותות צמריות מהפרמפרוסט הארקטי, וריצוף הגנום של היצור הפרהיסטורי. החברה משתמשת בטכניקות הנדסה גנטית שיובילו ליצור כלאיים של ממותה־פיל
שיכולה לעמוד בקור

אבל שינוי גנטי של יצורים ושחרורם לטבע כדי לטפל במגוון הביולוגי או למנוע שינויי אקלים היא גישה שנויה במחלוקת. “אני חושב שהחזרת הממותה אינה מומלצת. זה מהלך לא מחושב, תרגיל פרסומי כדי למשוך השקעות בחברה שלהם”, אמר קרל פלסה, פרופסור למדעי כדור הארץ באוניברסיטת אריזונה. 

“שחרור אורגניזמים מהונדסים גנטית לסביבה… מה כבר יכול להשתבש?”, הוא מוסיף, “ושחרור מין שלכאורה מותאם לקור כשאנחנו מתמודדים עם שינוי אקלים, וכשבית הגידול שהם משחררים אותו אליו הולך נעלם… אני חושש שיש כאן בעיה אתית”.

בעוד שפירו מסכימה שיש סיכונים בשינוי מינים והחדרתם לבתי גידול, צריך, לדבריה, למצוא פתרונות לאתגרי התקופה. “הבעיה שאנו מתמודדים איתה היא שבתי גידול ברחבי העולם משתנים בקצב מהיר יותר ממה שהאבולוציה יכולה להדביק”, היא אומרת, “להגיד שזה מסוכן מדי לבחון את השפעת הטכנולוגיה הזאת ומה היא יכולה לעשות לא ישרת אותנו”.  

קולוסל התקדמה מאד מימיה הראשונים, ויצרה גנומים לכל אחד משלושת המינים. בממותה, היא ביצעה עריכה גנטית מרובה ביותר מ־20 אתרים הקשורים להסתגלות לקור, אחת התכונות העיקריות שהיא רוצה להחיות. בנמר הטסמני היא עובדת על גידול עוברים ברחם מלאכותי. המטרה בפילים, היא גם כן להאיץ את הרבייה שלהם ברחמים מלאכותיים, דבר לא פשוט בהינתן גודלם ותקופת היריון שלהם. 

העבודה של קולוסל עשויה בסופו להועיל גם בתחום הבריאות האנושית. אם רחמים מלאכותיים יוכלו לשמש בהצלחה להחזיר יצורים נכחדים, למשל, הם עשויים להיות שימושיים בהפריה חוץ־גופית אנושית. “אם נוכל לטפח עוברים לזמן ארוך יותר, החלק הזה לבדו בעבודה שלנו יכול להיות ‘גיים צ’יינג’ר’ בשוק ההפריה החוץ גופית ((IVF,” אמר לאם. כבר כעת, סטארט־אפ הנובע ממחקרו של צ’רץ’, Gameto, עובד על הפיכת ה־IVF לפחות פולשני וזול יותר על־ידי הבשלת ביציות מחוץ לגוף האישה. “טכנית, זה לא קשור לקולוסל, אבל זה בהחלט קשור להתעניינות שלנו ביצירת ביציות פיל”, אומר צ’רץ’ (המשמש כיועץ לחברה). 

בטווח הרחוק יותר, לאם רואה את הפוטנציאל ב”כספות ביולוגיות”, שפועלות כמו ספרייה של סוגי רקמות של יצורים שנכחדו או נמצאים בסכנת הכחדה, שחוקרים יוכלו להסתמך עליהם. זאת, לצד חוזים ממשלתיים להחייאת מינים נכחדים או הצלת מינים בסכנה. 

הוא מצביע על ההתקדמות המדעית של החברה, שגרמה לדחיקת הסקפטים שתהו כמה זמן עשוי לקחת הדה־אקסטינקשן או אם זה בכלל אפשרי. “כרגע”, אומר לאם, “אנחנו מתמקדים במדע. כי אם זה לא יעבוד מדעית – כל הדיון הזה לא רלוונטי”.