נועה פופלינגר

עוד כילדה קטנה בנתניה, נועה פופלינגר הייתה צופה באדיקות בשידורי ספורט ונרדמת כמעט כל לילה מול מסך הטלוויזיה, כשברקע ׳חדשות הספורט׳ ו׳יציע העיתונות׳ – תוכניות הדגל של ערוץ הספורט. היום היא מככבת באותן תוכניות, מלהטטת בהצלחה בין תפקידה כעיתונאית ספורט מובילה, שדרנית קווים והמגישה המרכזית של אחת מרצועות שידור הספורט הוותיקות והיוקרתיות בשידור הישראלי.

״אני חולה כדורגל מגיל קטן. גדלתי במגרשים״, היא מעידה על עצמה ומספרת על ימי שבת לצד אביה ב׳קופסה׳ – איצטדיונה הביתי של הקבוצה האהודה, מכבי נתניה. ״עמרי בן הרוש כבש את השער האחרון שם. ניצחנו 3-2 את בני סכנין בדקה ה-92״, היא שולפת בדיוק פנומנלי כשנשאלת על זיכרון מיוחד מאותן שנים.

היום, בגיל 28 בלבד, פופלינגר כבר הפכה לאחת הדמויות הבולטות בתקשורת הספורט. היא מגישת ׳אולפן היורוליג׳, חברת צוות המנחים של ׳חמש באוויר׳, כתבת נבחרת ישראל בכדורסל ושדרית קווים בליגת העל בכדורסל ובכדורגל. ״תמיד ידעתי שאני רוצה להגיע לערוץ הספורט. זה היה החלום שלי״, היא משתפת בהתרגשות.

אבל הדרך להתגשמות החלום לא היתה קלה ובטח לא קצרה. כמו סיפור סינדרלה הלקוח מאותם מגרשי כדורגל חבוטים בהם בילתה בילדותה –  הקריירה של פופלינגר התחילה הכי למטה שיש וכנגד כל הסיכויים. בניגוד למסלול המוכר בתחום, דרכה לעמדת מפתח בתקשורת לא נסללה אחרי שירות נוצץ בגלי צה״ל או בדובר צה״ל. היא גם לא השלימה תואר באוניברסיטה יוקרתית.

״סיימתי שירות מלא בחיל האוויר וכמה חודשים אחרי השחרור, פשוט נכנסתי לערוץ והגשתי קורות חיים – בלי טיול אחרי צבא ובלי כלום״, היא נזכרת. ״עשיתי ממש את כל המסלול מלמטה. התחלתי כמפיקה, אחר כך עורכת ורק אחרי כמה שנים עברתי למסך״.

במשך שלוש שנים עבדה מאחורי הקלעים, למדה את המקצוע מהיסוד ובנתה לעצמה מוניטין. כשהגיעה ההזדמנות הראשונה לעבור לקדמת הבמה – התחילה שוב מלמטה, מהליגות הכי נמוכות. ״להתחיל מלמטה זה אומר שידורים מליגה א', ליגה לאומית, שנה-שנתיים ככה בכל הארץ״, היא מספרת, ״טירה, שפרעם, דימונה. כל שבוע מקום אחר״.

פופלינגר צלחה את הטירונות המקצועית בהצלחה גדולה ואפילו הצליחה להנות, כפי שהיא מתארת. מבחינתה, גם עמידה על הקווים במגרש קטן בפריפריה הייתה חלק מהגשמת החלום. ״זה לחיות את החלום״, היא אומרת, ״להיות ליד האנשים הכי טובים בתחום וללמוד מהם כל יום״.

המסלול העקבי והסבלני השתלם. לאחר שהשתפשפה במשך שנים בשידורי השטח, בליגות הנמוכות, בכדורסל נשים, בטניס ובשידורים מקומיים, החלה לקבל הזדמנויות הגשה ראשונות. בהמשך הגיעה גם הקפיצה הגדולה. בשנה האחרונה קיבלה לידיה את אחת המשבצות היוקרתיות ביותר בשידורי הספורט בישראל – הנחיית אולפן היורוליג. זה קורה דווקא בשנה היסטורית ומאתגרת, כשלראשונה שתי נציגות ישראליות משחקות במפעל הכי יוקרתי בכדורסל האירופי. ״לא מובן מאליו לתת את המפתחות לעיתונאית צעירה בת 27 להנחות אולפן יורוליג״, היא מודה, ״זו זכות עצומה וחוויה לא נורמלית״.

״אני בלופ של עבודה, אם זה הגשה, ואם זה כתיבה, ואם זה להתארח באולפנים, או פודקאסטים כאן של הערוץ. עבודה מסביב לשעון 24/7 אבל כיף גדול״, היא מסכמת, ״בסוף אני חיה את החלום, כל החיים רציתי להיות בערוץ הספורט ולעשות את הדבר שאני הכי אוהבת בעולם – לסקר ספורט״.