את השיר הראשון שלו כתב אבי אברומי בגיל 17, אחרי שאהבת נעוריו שברה את לבו. ״הייתי בטוח שהיא תחזור", הוא צוחק היום. היא לא חזרה – אבל זו היתה תחילתו של המסע שהפך אותו, בתוך פחות מעשור, לאחד הקולות המזוהים והאהובים בקרב הדור הצעיר בישראל.
אברומי, שנולד למשפחה מוסלמית וגדל באילת, התנדב לצה"ל. הוא פיקד על קורס במשמר הנגב, ובמהלך השירות הצבאי התגייר.
הוא עבר למרכז בגיל 21, כמו בסיפורים – עם כמה אלפי שקלים ורכב ישן שנתקע בדרך. לפני שהגיע לבמות הגדולות, עבד כמעט בכל עבודה מזדמנת: חילק פלאיירים, מכר שווארמה, ארז שקיות בסופר, היה ברמן ומנהל מסעדה.
אברומי בצבא שירת במשמר הנגב, שם פיקד על חיילים בקורס ואז גם עבר גיור ממוסלמי ליהודי.
הפריצה הגדולה הגיעה דווקא כשהרגיש הכי רחוק מהחלום. בימי הקורונה, ואחרי פרידה קשה נוספת, פתח באינסטגרם פינת ייעוץ הומוריסטית שבה ענה לעוקבים על בעיות זוגיות ובכלל. מהר מאד הפך לתופעת רשת עם קהל עצום של בני נוער וחיילים. ״אמרתי לעצמי שאם כבר אנשים מקשיבים לי – אולי יסכימו גם להקשיב למוזיקה שלי״, הוא מספר. משם הדברים התפוצצו בקצב שגם הוא לא ציפה לו: הופעות סולד אאוט ברחבי הארץ, שירים שהפכו ללהיטים כמו ״ספרי להם הכל״, ״מה עובר לך בראש״ ו״חצי שלי״, ובהמשך גם השתתפות ב״רוקדים עם כוכבים״, בפסטיגל ובסדרות כמו ״פאודה״ ו״זגורי אימפריה״.
לצד ההצלחה, אברומי מדבר גם על הצדדים הפחות נוצצים – האכזבות, הפרויקטים שלא צלחו, והתחושה שכל נפילה יכולה לערער הכל. ״יש פרויקטים שאתה בטוח שהם הולכים לשנות לך את החיים, ואז הם פשוט לא עובדים״, הוא אומר. אחת התקופות הקשות היתה בצל המלחמה, כשלא מעט הופעות בוטלו ברגע האחרון. ״כשמורידים אותי מהבמה זה מרגיש כאילו מכבים לי משהו בלב״, הוא אומר. אולי בגלל זה, דווקא היום, כשהוא מופיע מול אלפי אנשים ומחזיק קהל צעיר ונאמן, חשוב לו לדבר פחות על הדברים שחסרים לדבריו לנוער של היום – ערך עצמי, ביטחון ואמונה בעצמו. ״אני תמיד אומר להם להיות אנשים טובים״, הוא אומר, ״ולהבין שהם לא צריכים להיות מישהו אחר כדי להצליח״. זו כנראה הסיבה שבגללה הוא מצליח לגעת בהם – דרך התחושה שהוא עדיין אותו ילד מאילת שלא מפחד לדבר גם על המקומות הפחות מושלמים.
