Contributors
נתונים עדכניים מדוחות ה־OECD, מלמדים כי רמת המוביליות בהשכלה הגבוהה בישראל ירדה ב־22% בתוך 30 שנה וכי הסיכוי של בן להורים לא אקדמאים לרכוש השכלה אקדמית קטן פי 7 מזה של בן להורים בעלי השכלה גבוהה. דוח מרכז אדווה מראה כי ככל שישוב הנו מאשכול סוציו-אקונומי נמוך יותר כך שיעור בני הhישוב הפוקדים את ספסלי האקדמיה נמוך יותר. השורה התחתונה של כל הנתונים הללו היא שהתואר האקדמי מתרחק בצעדי ענק מצעירי הפריפריה, ובד בבד, הפערי השכר ימשיכו להתרחב גם בשנים הקרובות.
המוסד האקדמי אמור להיות סוכן שינוי קריטי בחברה, קלף משנה חיים. אך הנתונים והמציאות מוכיחים כי הוא עדיין אינו מאפשר לאלו המגיעים מהשכבות החלשות לשנות את חייהם. אפילו הקורונה, שהביאה צעירים רבים לאקדמיה במקום לנתב"ג, לא הפכה את רכישת ההשכלה הגבוהה לנחלת הכלל.
נתון מעניין שטרם נבדק הוא הפילוח של מקצועות הלימוד לפי יישובים, ובהתאם לכך, השתלבות הבוגרים בשוק העבודה. כלומר: מהיכן מגיעים הסטודנטים לרפואה, להנדסה, לסיעוד או לפסיכולוגיה? כמה מהם מוצאים עבודה? מי מהם משתלב מהר יותר ומי מוצא את עצמו בחוץ? כך יהיה ניתן להבין לעומק האם האקדמיה הישראלית מאפשרת לכלל האוכלוסייה את ה-"שדרוג" התעסוקתי, הכלכלי והחברתי שהיא אמורה להציע.
סקר של גיאוקרטוגרפיה מראה כי 35% מהסטודנטים הפורשים ב-2020, שנת הקורונה, טענו כי עזבו בעקבות סיבות כלכליות. חברה צריכה לפתוח בפני כולם את כל העושר התרבותי שהיא יכולה להציע. חברות עם שיעורי השכלה נמוכים סובלות מבעיות של הזנחה, של אלימות ושל מחסור תעסוקתי שמשפיע אחר כך על כלל המשק והחברה כולה.
כל שכבות האוכלוסייה צריכות להיות מודאגות מהמצב הנוכחי. צמצום האפשרויות יכול לחזור לכל אחד מאיתנו כבומרנג. אם לא יהיה שינוי – כולנו כחברה נפסיד
כולנו, כלל שכבות האוכלוסייה, צריכים להיות מודאגים מהמצב הנוכחי. צמצום האפשרויות הוא דבר שיכול לחזור כבומרנג לכל אחד ואחת מאיתנו. אם האקדמיה לא תהיה סוכן השינוי שהיא צריכה להוות בחברה, כולנו נפסיד. מי שירצה לעשות שינוי בחייו, להגיע לקריירה שעליו חלם על סמך לימודים והשכלה, יתקשה לעשות זאת אם האקדמיה תאבד את תפקידה זה.
הגיע הזמן לעצור את הגלגל המשאיר אוכלוסיות שלמות, ממצב סוציו-אקונומי נמוך, בעמדה שקשה מאד לשנותה. ההחלטה של שרת החינוך שאשא-ביטון להקים אוניברסיטה חדשה בגליל, היא צעד ראשון בכיוון הנכון – אך לא מספיק, צריך לעבוד בצורה מקיפה יותר.
למשל, יש להקים יחידה ממשלתית שתמפה, תרכז ותבחן ישובים בעלי תת ייצוג משמעותי של בוגרי השכלה גבוהה, שיעורי נשירה מלימודים אקדמיים של סטודנטים מהפריפריה, מעקב אחר הישגי מכינות קדם אקדמיות, בקבלת סטודנטים לאקדמיה, תוכניות לעידוד בגרות מלאה ולימודים אקדמיים, מעקב אחר הישגים ועוד. תפקיד המדינה לייצר מעטפת שתיתן ליווי משמעותי ל"דור הראשון להשכלה הגבוהה".
המדינה צריכה להשקיע בסטודנטים ולפתח תכניות למניעת נשירה – כדי לייצר מודלים עבור דור העתיד כבר מגילאי הנעורים
כמו גם, המדינה צריכה להשקיע בעוד מלגות לסטודנטים המהווים "דור ראשון להשכלה גבוהה", לפתח תכנית למניעת נשירה אקדמית, לתגבר במקומות המוחלשים משאבים ללמידה מודרנית, כמו תשתיות אינטרנט ומחשבים, ולפתח מנהיגות אקדמית וסוכני שינוי בפריפריה כדי לייצר מודלים עבור דור העתיד. את התכניות האלו יש להחיל כבר מגילאי הנעורים כדי להביא לביסוס אתוס אקדמי בבתי הספר בפריפריה ולעורר הנעה לרכישת השכלה גבוה.
המצב הנוכחי והאוטומטי של דחיקת הפריפריה החוצה מן האקדמיה, אינו סטטי ויציב, אלא מחמיר. מה שלא יטופל היום – יהיה מורכב יותר לטיפול בעוד שנה, שנתיים או עשור. מדובר במצב עם השלכות חברתיות וכלכליות הרות גורל למדינה ולתושביה, ואין להשלים איתו. אם האקדמיה לא תהיה המקום ממנו צומחים – ההסללה תחול על כולנו.
תומר סמרקנדי הוא Contributor, מנכ"ל קרן אייסף – הקרן הבינלאומית לחינוך, הפועלת לקידום מצוינות חברתית ואקדמית וצמצום פערים חברתיים באמצעות השכלה גבוהה. בנוסף, סמרקנדי הוא בעל ניסיון בתפקידים בכירים במגזר הציבורי, הפרטי והשלישי.
ה-Contributers של פורבס ישראל הם כותבים עצמאיים שנבחרו על ידי מערכת פורבס, מומחים בתחומם, המספקים פרשנות וסקירת תופעות עכשוויות בתחום התמחותם. התוכן הוא מטעמם ובאחריותם והוא אינו תוכן ממומן.
