שמש אוקטובר עולה מעל המתחם בן 420 הדונמים של יצרנית התחמושת הגרמנית RWS, בשולי נירנברג. הרחק מהבניינים האדומים מהמאה ה־19 המאכלסים את מתקני הייצור, עובדים המצוידים במשקפי מגן ואטמי אוזניים בוחנים חומרי נפץ החל מהשעה 7 בבוקר.
לאחר פיצוץ חזק במיוחד, עובד ניגש להרים חתיכת מתכת שהתעקמה לצורה קעורה. “אנחנו קוראים לזה מפעל המאפרות שלנו”, צוחק סטפן רומפלר, יורה אולימפי לשעבר שעובד עכשיו על תחמושת לרובי אוויר עבור RWS, שמייצרת יותר מ־3 מיליארד רכיבים בשנה – כולל כדורים, תרמילים ונפצים.
אחת מיצרניות התחמושת המובילות בעולם לכלי נשק בקליבר קטן, RWS, היא כעת חלק מ־Beretta Holding, החברה שמאחורי יצרנית הנשק הוותיקה ביותר בעולם, ברטה האיטלקית. החברה רכשה את RWS כחלק מהרכישה של Ammotec, יצרנית התחמושת והזיקוקים הגדולה באירופה, תמורת סכום שלא נחשף ב־2022.
“זו הרכישה הגדולה ביותר שלנו עד כה”, אומר מנכ”ל Beretta Holding, פייטרו גוסאלי ברטה, בן 63, דור 15 למייסדי ברטה. מאז שהצטרף לעסק המשפחתי לפני ארבעה עשורים והפך למנכ”ל ב־1995, פייטרו עזר לשנות את החברה בת 499 השנים על ידי רכישת חברות המייצרות הכל – החל מרובים ועד בגדי יוקרה.
עסקת Ammotec, למשל, הוסיפה 600 מיליון דולר למכירות השנתיות של ברטה, ועזרה לה לעקוף את Sig Sauer ו־Wesson & Smit והוסיפה מספר צבאות של נאט”ו לרשימת הלקוחות שלה. ברטה היא כעת חברת הנשק הגדולה בעולם, עם הכנסות של 1.7 מיליארד דולר ב־2024.
בדבריו ממטה החברה בלוקסמבורג, מתאר פייטרו כיצד הרכישה הזו עזרה לחברה – שידועה מזה זמן רב באקדחים וברובי הציד שלה – להתקדם מעבר למיקוד המסורתי שלה ולהשיג לקוחות חדשים במגזר הביטחוני.
“שלושת הרגליים של העסק שלנו הם ציידים, חיילים ושוטרים. והם צריכים נשק, ביגוד ואופטיקה”, הוא אומר, “הדבר האחרון שהיה חסר לנו זה תחמושת. עם העסקה הזו, השלמנו את המעגל”.
לפני הרכישה, מכירות לאזרחים היוו 86% מהכנסות החברה, מה שהפך אותה לתלויה בגחמות של ציידים וחובבי נשק, בעיקר בארה”ב – שוק הנשק הגדול בעולם, המהווה 37% מהמכירות של ברטה. כשהקורונה הביאה לזינוק במכירות נשק לאזרחים אמריקאים, ברטה הרוויחה בגדול, עם זינוק של 62% בהכנסות מצפון אמריקה בין 2019 ל־2021.
פייטרו ידע שזה לא יימשך לנצח. חוץ מזה, הוא עוד צריך היה להשלים פערים מאובדן של חוזה בשווי 580 מיליון דולר עם צבא ארה”ב שהפסיד למתחרה שלו, Sig Sauer, ב־2017. “הצמיחה של השוק האזרחי בארה”ב פיצתה על אובדן החוזה עם הצבא. במקביל גם בנינו קשרים הדוקים יותר עם צבאות וכוחות משטרה אחרים”, הוא מוסיף.
ההיסטוריה של החברה מתחילה ב־1526, אז מכר ברטולומאו ברטה – יצרן קני רובים בעיירה הקטנה גרדונה בצפון איטליה – 185 קני ארקבוז לרפובליקה של ונציה
כיום מהוות המכירות לתחום הביטחון ואכיפת החוק 34% מהכנסות הקבוצה, עלייה מ־14% בלבד לפני ארבע שנים. אלה ימים טובים להמר על הצבא: הוצאות הביטחון של מדינות אירופה הגיעו לשיא של 350 מיליארד דולר ב־2024, בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה. נתון זה צפוי לגדול עוד יותר, לאחר שנשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין הכריזה בתחילת מרץ – מיד אחרי שהנשיא טראמפ אמר שארה”ב תשהה את הסיוע הצבאי לאוקראינה – על תכנית לספק למדינות האיחוד האירופי הלוואות בשווי 160 מיליארד דולר להשקעה בכוחות המזוינים שלהן.
“זה לא רק באירופה. ממשלות בכל העולם מוציאות יותר על ביטחון”, אומר פייטרו, ומצביע על מכירות גבוהות יותר לצבאות במזרח התיכון. “באופן טבעי, אנחנו נהנים מזה”.
היתרון של התרחבות לייצור תחמושת ברור. “אתה יכול למכור את כלי הנשק ואז לבנות נאמנות למותג ולמכור תחמושת לנצח”, אומר מארק סמית’, אנליסט בבנק ההשקעות Lake Street Capital Partners. “חוזים ממשלתיים על כלי נשק פותחים דלתות למכירת התחמושת. זה עוזר להפחית חלק מהגלים והמחזוריות בעסק”.
ב־2024 רשמה קבוצת ברטה EBITDA של 245 מיליון דולר – יותר מפי שלוש מהמתחרות הציבוריות שלה. פורבס מעריך שהקבוצה – הנמצאת 100% בבעלות פייטרו, אביו בן ה־87 אוגו ואחיו פרנקו, בן 61 – שווה כעת 2.2 מיליארד דולר. אם מוסיפים את כרמי היין של המשפחה, הבתים וההשקעות, השלושה חולקים הון מוערך של 2.7 מיליארד דולר.
קשה לומר שמדובר בהתעשרות מהירה. ההיסטוריה של החברה מתחילה ב־1526, אז מכר ברטולומאו ברטה – יצרן קני רובים בעיירה הקטנה גרדונה בצפון איטליה – 185 קני ארקבוז (רובה ארוך ידני, אב קדמון של הרובה המודרני) לרפובליקה של ונציה. דורות של יורשי ברטולומאו המשיכו את המסורת המשפחתית, עדיין חיים בגרדונה ועדיין מייצרים כלי נשק. העסק בבעלות המשפחה סיפק כלי נשק – כולל בסופו של דבר את האקדחים החצי־אוטומטיים הראשונים בעולם ואת אחת ממכונות הירייה הראשונות – לכל מלחמה אירופאית מאז 1650.
תחת הנהגתו של אוגו, החברה נכנסה לארה”ב ב־1978 וב־1985 זכתה בחוזה נחשק לאספקת אקדחים לצבא ארה”ב. אז הצטרף פייטרו לחברה, ועזר לאביו לרכוש את בעל המניות המיעוט בברטה דאז, חברת הנשק הצרפתית FN Herstal. “היה לנו כסף פנוי והבנו שאם אנחנו רוצים לבצע רכישות נוספות, עלינו להיות מאורגנים יותר”, הוא נזכר.
המשפחה הקימה את Beretta Holding בלוקסמבורג ב־1995, פישטה את המבנה המסובך של החברה, שנבנה במשך מאות שנים, ואיחדה את הבעלות תחת חברת אחזקות אחת. אז התחילה ההתרחבות האמיתית. ברטה רכשה את יצרנית הרובים הפינית SAKO בשנת 2000, המהלך הראשון שלה מחוץ לרובי ציד ואקדחים, והוסיפה את חברות האופטיקה Burris ו־Steiner – המייצרות טלסקופים, כוונות ומשקפות – ב־2002 ו־2008 בהתאמה. לאחר רכישת יצרנית הביגוד היוקרתי והנשק הבריטית Holland & Holland ב־2021 ו־Ammotec שנה לאחר מכן, מחזיקה כעת ברטה ב־19 מותגים הפועלים ב־23 מדינות, בחמש יבשות. הודות לדחיפה זו, אף אחת מהחברות הבנות של ברטה אינה מהווה יותר מ־25% מהכנסות הקבוצה.
עבור פייטרו, השליטה והמעורבות העמוקה של המשפחה היא היתרון שלה על המתחרים. “יש לנו משהו שלאחרים אין, ושלעולם לא יהיה להם: בעלות של משפחה אחת”, הוא אומר, ומציין כיצד משפחות נשק מפוארות אחרות מכרו או הפכו את החברות שלהן לציבוריות. “כשאנחנו צריכים להתמודד עם ממשלות זרות, זה אני או אחי שנפגשים עם הנשיא. זה לא המקרה עם עסקים אחרים. יש לנו חזון לטווח ארוך שאינו ספקולטיבי”.
כדי לשמור על היתרון שלה מול המתחרות, משפחת ברטה משקיעה מחדש רווחים ומקצה חלק מההכנסות לפיתוח מוצרים חדשים ולייצור נשק ותחמושת. דוגמה לכך הוא מפעל הענק בן 220 אלף המ”ר במרכז איטליה של Benelli Armi, חברת בת של ברטה המייצרת רובי ציד חצי־אוטומטיים. כלי רכב אוטונומיים מספקים רכיבים לעובדים בקווי ההרכבה, בעוד שמסכים מעל עוקבים אחר ההתקדמות שלהם דקה אחרי דקה. זרועות רובוטיות בודקות כל רכיב לבקרת איכות, משתמשות בבינה מלאכותית לשיפור הביצועים שלהן.
ברטה מתקרבת ליום השנה ה־500 שלה ב־2026, אך כשפייטרו נשאל על תקוותיו עבור 500 השנה הבאות, הוא נשאר פרגמטי וענייני. “איך אני אמור לדעת איך 500 השנים הבאות ייראו? אני לא אהיה בסביבה, אז זה לא ממש מעניין אותי”, הוא אומר. “זו בעיה של הדורות הבאים. אני מעדיף לחשוב על חמש השנים הבאות”.
