Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

הכירו את Chegg, מיזם טכנולוגיות החינוך בשווי 12 מיליארד דולר

סטודנטים תמיד העתיקו, אבל המעבר ללמידה מרחוק בחסות הקורונה הפך בעיה טורדנית למגיפה. Chegg מספק לסטודנטים תשובות לשאלות במבחנים לפי דרישה
סוזן אדמס, איור: מאט צ'ייס

הביטוי הוא “chegging”. כל סטודנט אמריקאי יודע מה זה אומר. “אם נגמר לי הזמן או שיש לי בעיות בשיעורי בית או במבחן מקוון”, אומר מאט, סטודנט שנה ב’ בן 19 באוניברסיטת אריזונה סטייל, “אני יכול לעשות chegg לזה”.
הוא מתכוון שהוא יכול להשתמש ב־Chegg Study, השירות בעלות של 14.95 דולר לחודש שהוא קונה מ־Chegg, חברת טכנולוגיה שהמניה שלה יותר משילשה את ערכה במהלך המגפה. לוקח לו שניות לחפש במאגר המידע של Chegg, שמכיל 46 מיליון תשובות לשאלות מבחינות ותרגולים להגיש אותן כאילו הן שלו. במילים אחרות, לרמות.

Chegg פועלת מסנטה קלרה שבקליפורניה, אך לב פעילותה נמצא בהודו, שם היא מעסיקה יותר מ־70 אלף מומחים בעלי תארים מתקדמים במתמטיקה, מדעים, טכנולוגיה והנדסה. המומחים, שעובדים כפרילנסרים, מחוברים 24/7 ומספקים תשובות שלב אחר שלב לשאלות שפורסמו על ידי מנויים (לפעמים בפחות מ־15 דקות). Chegg מציעה שירותים אחרים שתלמידים מוצאים כמועילים, כולל כלים ליצירת ביבליוגרפיות, פתירת בעיות מתמטיות ושיפור הכתיבה. אבל מנוע ההכנסות העיקרי שלה, והסיבה לכך שהסטודנטים מנויים אליה, הוא Chegg Study.

מספר המנויים זינק בשנה החולפת ב־67% והגיע ל־6.6 מיליון. ההכנסות ב־2020 עלו ב־57% והסתכמו ב־644 מיליון דולר. המניה עלתה ב־345% מאז החלו הסגרים

“אם אני לא רוצה ללמוד את החומר”, אומרת תלמידת שנה ב’ באוניברסיטת פלורידה במגמת פיננסים, “אני משתמשת ב־Chegg כדי לקבל את התשובות”.
“אני משתמש המון ב־Chegg כדי לרמות”, אומר תלמיד שנה אחרונה באוניברסיטת פורטלנד.

פורבס ראיין 52 סטודנטים המשתמשים ב־Chegg Study, מלבד השישה ש־Chegg סיפקה לפורבס כדי לדבר איתם. כולם מלבד ארבעה הודו שהם משתמשים באתר כדי לרמות. בין המאוריינים ישנם תלמידי תיכון וסטודנטים מ־19 קולג’ים, כולל בתי ספר ממלכתיים גדולים וקטנים ואוניברסיטאות פרטיות יוקרתיות כמו קולומביה, בראון, דיוק והשלוחה של אוניברסיטת ניו יורק באבו דאבי.

מספר המנויים של Chegg זינק מאז שכמעט כל האוניברסיטאות בעולם הפכו לווירטואליות. בשנה החולפת הם עלו ב־67% לעומת השנה הקודמת, והגיעו ל־6.6 מיליון. ההכנסות ב־2020 עלו ב־57% והסתכמו ב־644 מיליון דולר בשנה. המניות שלה, לעומת זאת, עלו ב־345% מאז 18 במרץ, אז החלו הסגרים. שוויה של Chegg מוערך כעת ביותר מ־12 מיליארד דולר.

המנכ”ל, דן רוזנסוויג, הרוויח יפה. אחזקותיו ב־Chegg בתוספת הכנסות לאחר מס ממכירת מניות מסתכמות בכ־300 מיליון דולר. רוזנסוויג, שסירב לדבר עם פורבס, אמר בעבר כי Chegg Study “לא הוקם” בכדי לאפשר רמאות. במקום זאת הוא מתאר זאת כמקבילה למורה א־סינכרוני שפועל תמיד ומוכן לעזור לתלמידים עם תשובות מפורטות לבעיות. בראיון בשנת 2019 הוא אמר שההשכלה הגבוהה צריכה להתאים את עצמה לכלכלה לפי דרישה, כמו שעשו אובר או אמזון. “אני לא יודע למה שלא תוכל לעשות ‘צפיית בינג” על ההשכלה שלך”, אמר. “ההשקפה שלי היא שהחינוך יצטרך להגיע אלינו במכשירים שיש לנו”.

שניים מהמנהלים של Chegg, סגני הנשיא ארנון אביצור (ישראלי בוגר אוניברסיטת תל אביב) ואריק מאנובו, תומכים בטענותיו של רוזנסוויג בדבר כוונתה של Chegg. “היא קיימת כדי להציע לסטודנטים שירות מותאם אישית שיעזור להם להתקדם”, אומר אביצור.

בהצהרה כתובה אומר נשיא Chegg, נתן שולץ: “אנחנו לא תמימים בקשר לכך שזו (רמאות) היא בעיה. והמעבר ההמוני ללמידה מרחוק רק הגדיל אותה. אנו נשארים מחויבים ב־100% לטפל בבעיה הזו ומשקיעים משאבים רבים לשם כך. אנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד ועובדים עם הסגלים והמוסדות, ונמשיך לעשות גם יותר, כולל לחנך את הסטודנטים”.

נראה שההשקעות שלהם לא משתלמות. סטודנטים בקורס פיננסים באוניברסיטת טקסס A&M השתמשו ב־Chegg בסתיו האחרון כדי לרמות במספר בחינות מקוונות. טימותי פאוורס, העומד בראש לשכת “מערך האמון” באוניברסיטה, אומר כי מאות סטודנטים הגישו תשובות שהעתיקו מ־Chegg מהר יותר ממה שהיה לוקח להם לקרוא את השאלות.
“זה מרוץ חימוש”, אומר פאוורס. “אנחנו מנסים לעצור התנהגות אקדמית בלתי הולמת, וסטודנטים משכנעים את עצמם שכל חבריהם עושים זאת”.

למה להתאמץ כשאפשר פשוט לקבל את התשובות. צילום: shutterstock
למה להתאמץ כשאפשר פשוט לקבל את התשובות. צילום: shutterstock

במהלך המגפה, מוסדות השכלה הוציאו מיליונים על פיקוח מרחוק, נוהג שנוי במחלוקת שבו מוסדות משלמים לחברות פרטיות כמו Honorlock ו־Examity כדי לעקוב אחר התלמידים בזמן שהם נבחנים. החברות האלה נועלות את דפדפני האינטרנט של הסטודנטים וצופות בהם דרך מצלמות המחשב הנייד שלהם. המבקרים טוענים כי השירותים פוגעים בפרטיות התלמידים (בארץ נעשה שימוש בעיקר בתוכנת MOODLE, שמסתפקת בצילום הסטודנטים דרך זום ומאפשרת לבוחנים לצפות בהם מרחוק).

למרות שרוב הסטודנטים שרואיינו לפורבס טוענים כי פיקוח מרוחק גורם מפחיד מספיק כדי למנוע מהם לרמות בבחינות, כמה מהם מציינים כי הם משתמשים ב־ Cheggבבחינות המקוונות שלהם, ללא קשר לשאלה אם קיים עליהם פיקוח. “כל עוד אינך משתמש ב־Wi־Fi של בית הספר, לא תיתפס”, אומר תלמיד שנה ב’ בבית ספר ממלכתי גדול.

כמו כולם

תלמידים תמיד רימו. במאה ה־12 נבחנים סיניים תפרו עותקים בגודל קופסת גפרורים של טקסטים קונפוציאניים לבגדיהם כדי שיוכלו לרמות בבחינות שירות המדינה. הנרי פורד השני עזב את ייל בשנת 1940 לאחר שנחשף כי הוא שילם למישהו שיכתוב את עבודת הגמר שלו.

קשה לאמוד את היקף הבעיה, אומרת פרופסור לינדה טרוויניו מאוניברסיטת פן סטייט, מחברת שותפה של הספר Cheating in College משנת 2012. חלק מהאתגר הוא להגדיר מהי רמאות. האם זה רמאות לקבל תשובה לשיעורי הבית מחבר, להציץ בעבודה של חבר לכיתה במהלך בחינה, לשלם למישהו שיעשה עבורך מבחן, להזין תשובות מ־Chegg? קשה גם לקבל מידע אמין. “אתה תלוי באותם האנשים שרימו שיהיו כנים איתך ויספרו האם רימו”, אומרת טרוויניו. ספרה תולה את אשמת הרמאות בערך בשני שלישים מהסטודנטים.

המנכ”ל דן רוזנסוויג אמר בראיון בשנת 2019 שההשכלה הגבוהה צריכה להתאים את עצמה לכלכלה לפי דרישה, כמו שעשו אובר או אמזון. “אני לא יודע למה שלא תוכל לעשות ‘צפיית בינג” על ההשכלה שלך”

התלמידים מרמים מכמה סיבות. כדי לקבל ציונים טובים יותר שיאפשרו להם להיכנס לבתי ספר למשפטים או לרפואה. כדי לעבור קורסי תשתית נדרשים (מהנדסים שנאלצים ללמוד שייקספיר למשל) שלא מעניינים אותם. כדי לחסוך זמן בשביל לבלות או לעבוד. וגם מכיוון שהם מרגישים שכולם עושים את זה, והם לא רוצים להיות בעמדת נחיתות כי הם לא מרמים גם. הם לא דואגים שייתפסו. או, מטריד יותר, הם לא חושבים שהם עושים משהו לא בסדר או שפשוט לא אכפת להם.

בוגרת אוניברסיטת ג’ורג’ וושינגטון ב־2020, שרוצה להתקבל ללימודי תואר שני, אומרת כי ניסתה להשתמש ב־Chegg באופן שבו מנהלי החברה אומרים שראוי להשתמש בה, “יותר ככלי הדרכה”. אבל קורס המכניקה שלה היה קשה מאוד. “הרגשתי כמו עש שנמשך ללהבה. כשהשעה היא כמעט חצות, למה שלא תשתמש ב־Chegg רק כדי לסיים את המשימה?”.

ספרים כבר לא מספיקים

Chegg Study החל את דרכו כ־Cramster, סטארט־אפ בדרום קליפורניה, שהוקם בשנת 2002 על ידי בוגר תואר ראשון בהנדסה מאוניברסיטת UCLA, אהרון הוקי, אז בן 24. באוניברסיטה הוא ייחל שיהיה לו מקום לחפש תשובות לבעיות קשות. הרעיון שלו: לבנות אתר המתאר בקפידה פתרונות לבעיות מתמטיקה, מדעים והנדסה.

הוא ושותפו רוברט אנגריטה, אז סטודנט בן 23 באוניברסיטת קליפורניה, ידעו שעליהם לייצר הרבה מאוד תשובות באיכות גבוהה. לאחד מהמרצים של אנגריטה היה בן דוד בהודו והוא עודד אותם לגייס הודים פרילנסרים מלומדים שיענו על שאלות שסטודנטים מעלים. “זו היתה שאלה של עלות ואיכות”, אומר הוקי.

בסוף 2010 Chegg רכשה את Cramster עבור סכום לא ידוע. היא התבררה כמכרה הזהב של החברה המקרטעת. Chegg נוסדה רק שנתיים לפני Cramster, בשנת 2000, כשוק פישפשים לסטודנטים על ידי ג’וש קרלסון, סטודנט באוניברסיטת איוווה. אחרי שחבר לאיוש פומברה, סטודנט הודי למנהל עסקים, קרלסון פרש. פומברה, יחד עם שותף חדש, אוסמן רשיד שינו את המיקוד של חברה להשכרת ספרי לימוד.

התלמידים מרמים כדי לקבל ציונים טובים יותר, כדי לעבור קורסי תשתית שלא מעניינים אותם וכדי לחסוך זמן בשביל לבלות או לעבוד. אבל גם מכיוון שהם מרגישים שכולם עושים את זה

למרות שההצלחה העסקית לא היתה מזהירה, משקיעי הון סיכון השקיעו בחברה 280 מיליון דולר, וב־2010, טד שליין, שותף בקרן Kleiner Perkins בסיליקון וואלי, הביא את דן רוזנסווייג כדי לעשות מהפכה ב־Chegg.

לרוזנסווייג, כיום בן 59, היה עבר ניהולי מוכח, תחילה אצל המו”ל הניו יורקי זיף דייוויס, שם ניהל אצ אתר החדשות הטכנולוגיותZDNet בסוף שנות התשעים. המיליארדר היפני מסאיושי סאן, בעלים של Ziff וחבר דירקטוריון, היה משקיע ב־Yahoo. הוא המליץ על רוזנסווייג. לאחר ששימש כ־COO של Yahoo בין השנים 2002־2007, עבד רוזנסוויג זמן קצר בחברת פרייווט אקוויטי ולאחר מכן כמנכ”לGuitar Hero , משחק וידאו פופולרי שבו המשתמשים מנגנים על גיטרה פלסטית מיניאטורית.

אף על פי כי ניסיונו טרום Chegg לא נגע בחינוך או בספרי לימוד, רוזנסווייג אוהב לומר שהוא נמשך ל־Chegg מכיוון שאמו היתה מורה בזמן שגדל בסקרסדייל שבניו יורק, והיו לו שתי בנות שהתכוננו לקראת הלימודים הגבוהים. ברגע שהתחיל ב־Chegg בתחילת 2010, הוא הוסיף שורה לחתימת הדוא”ל שלו ובה נכתב: “שמנו את התלמידים במקום הראשון”. “חשבתי שזה מעט נדוש”, אומר צ’י־הואה צ’יאן, אז שותף בקליינר פרקינס, “אבל לדן היה חזון להפוך את Chegg לפלטפורמת קצה לקצה מלאה עבור למידה”.

ראשית רוזנסוויג נאלץ לגייס עוד כסף. בנובמבר 2013, עם מאזן שלילי ותחרות מצד אמזון שהחלה להשכיר ספרי לימוד ב־2012, הוא הנפיק את החברה. המניה צנחה מהסכום ההתחלתי של 12.50 דולר לשפל של 4 דולר בתחילת 2016. זו היתה תקופה קשה עבור רוזנסוויג. בראיון בשנת 2017, כאשר מחיר המניה טיפס ל־11 דולר, הוא נשאל על תסכולי הקריירה שלו. “אתה גר בעמק הסיליקון וכולם מיליארדרים, ואתה לא. כולם מנפיקים ולפחות יש את הרגע היחיד הזה שבו המניות שלהם עולות ־ ושלך לא”.

בתחילת 2015 הוא מצא דרך לצמצם את ההפסדים של Chegg מספרי הלימוד. מפיץ הספרים Ingram הסכים לרכוש ולהפיץ את המלאי של Chegg בזמן שזו ממשיכה כמשווקת של השכרת ספרי הלימוד תחת המותג Chegg (בשנת 2019 Chegg שינתה את המפיצים ל־FedEx). בהסתמך על המוניטין הטוב של Chegg עם סטודנטים, היא רכשה יותר מתריסר חברות שלדעתה יתאימו לתוכניתה להציע שירותים הנדרשים לסטודנטים. אך מרבית החברות האלו לא הניבו הכנסות רבות וחלקן פשוט נכשלו, כולל Campus Special, אתר עסקאות יומי לסטודנטים ש־Chegg קנתה תמורת 17 מיליון דולר באפריל 2014 והושבת באותה שנה.

למרבה המזל עבור רוזנסווייג, Chegg Study נהנתה מצמיחה מתמדת ומעט תחרות. היריבה הרצינית היחידה שלה, Course Hero הפרטית ששווה של 1.1 מיליארד דולר, מנהלת פעילות קטנה בהרבה.

מלחמה אבודה

באמצע ינואר הוציאה Chegg הודעה לעיתונות על תוכנית חדשה בשםHonor Shield . היא מאפשרת לפרופסורים ומדריכים להגיש מראש שאלות שיופיעו במבחן, והמערכת “מונעת מענה עליהן בפלטפורמת Chegg במהלך זמן המבחן שנקבע מראש”.

ספק אם תכנית Honor Shield תמנע את הרמאויות. פרופסורים ומדריכים רבים כבר ויתרו על המאבק. ג’ושוע סמאני, מרצה לפיזיקה באוניברסיטת UCLA, אומר כי הוא מאמין ש”חלק גדול להפליא” מתלמידיו השתמשו ב־Chegg כדי לרמות בבחינות שלו. אבל הוא לא מנסה לתפוס אותם. “אם אתה מבלה את זמנך בניסיון להילחם ב־Chegg, אתה תפסיד”, הוא אומר.

זה לא הגיוני להטיל את כל האשמה על Chegg, כמובן. הטבע האנושי אשם, במיוחד כאשר לימודים מהבית מורידים את הסיכוי להיתפס. גם חשיפה מתמדת ברשתות החברתיות למנהיגים פוליטיים שמפגינים את חוסר היושרה שלהם לא עוזרת. אבל Chegg איפשרה לממש את הפיתוי והיא פועלת על האינסטינקטים הגרועים ביותר של התלמידים. יש לפרוס את ארסנל הכלים הדיגיטליים והתקשורת הגלובלית שלנו כדי להפוך את החינוך לטוב יותר. במקום זאת, Chegg משתמשת בהם למיקור חוץ של רמאויות להודו. זו טרגדיה.

צילומים: Shutterstock