תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי גרמו לזעזוע פוליטי אדיר ברחבי היבשת, זעזוע שיספק עוד זעזועי משנה רבים בשנים הקרובות. במספר מדינות מפתח ביבשת – גרמניה, צרפת, איטליה, הולנד וספרד – הפך הימין הקיצוני לבחירה הראשונה או השנייה של רוב התושבים, שלא מרוצים מאירופה החדשה. הזנחה רבת שנים ומדיניות פרוגרסיבית הביאו להצפת היבשת במהגרים, מוסלמים בעיקר, המעוניינים להטמיע את תרבות האסלאם בחברות האירופאיות השונות.
סוגיית ההגירה היא הסיבה המרכזית בגינה הצליחו מפלגות ימין, חלקן ימין קיצוני, לזכות בתמיכה עממית רחבה. תנועות פוליטיות שרק לפני דור נחשבו לא לגיטימיות וחלקן אף כמעט הוצאו מחוץ לחוק, זוכות כעת ללגיטימציה מהציבור. גם מי שלא נמנה על קהל בוחריהן מקבל היום את האפשרות שיהיו חלק מהשלטון ומעורבות במדיניות ההגירה ובטיפול במהגרים הקיימים.
זרם הפליטים מהעולם השלישי – בעיקר מהמזרח התיכון ומאפריקה – גובר מדי שנה, והמדינות הקולטות מתמודדות עם שורה של בעיות חברתיות, ביניהן עלייה חדה בפשיעה, פגיעה בנשים, התגברות הטרור, אנטישמיות ועוד. הציבור, והמפלגות שמייצגות אותו, מבינות כבר ששינוי חוקי ההגירה הוא רק חלק מהפתרון – ושנדרשים צעדים גם בהקשר של אוכלוסיית המהגרים שכבר נקלטה.
הפרלמנט האירופי מונה כיום 720 מושבים, כאשר כל אחת ממדינות האיחוד מקבלות ייצוג יחסי לגודל שלה באיחוד. כך, לגרמניה יש 96 מושבים, לצרפת 81, איטליה מיוצגת על ידי 76 חברים, ספרד 61 ופולין 53. בחשבון פשוט, אם כן, חמש החברות הגדולות באיחוד זוכות יחד ליותר ממחצית המושבים בפרלמנט, בו חברות 27 מדינות האיחוד. השנה, לראשונה, נערכו הבחירות ללא השתתפות בריטניה, מה שמעצים עוד יותר את כוחן של שאר המדינות הגדולות באיחוד.
בבריטניה עצמה נערכו בחירות בזק לפרלמנט זמן קצר אחרי הבחירות לפרלמנט האירופי, ובהן זכתה מפלגת הלייבור בניצחון בממדים היסטוריים. כמו בצרפת, גם בבריטניה, לשיטת הבחירות הרובנית היה משקל חשוב בתוצאות הסופיות. הקול השמרני בבריטניה פוצל בין מפלגת השלטון השמרנית ובין מפלגת הרפורמה – הוגת רעיון הברקזיט. אחרי הברקזיט עזב מנהיג המפלגה הכריזמטי, נייג'ל פראג', את הפוליטיקה, כי חש שהשיג את מטרתו. אולם לנוכח השינויים הדמוגרפיים בארצו הוא החליט לחזור. וכך השיגו שתי המפלגות 38% מהקולות, 4.5% יותר מהלייבור, אולם בתרגום למושבים זכו השמרנים והרפורמה ב־19.5% בלבד, לעומת הלייבור שזכו ב־63% מהמושבים. כך שהסנטימנט הציבורי נגד ההגירה הוא כפול בהיקפו ביחס לייצוגו בפרלמנט – מתכון לצרות בהמשך.
הבחירות לפרלמנט האירופי, לעומת זאת, הן יחסיות. בכל מדינה נערכות בחירות, בדרך כלל ללא אחוז חסימה, ולפי התוצאות מחולקים המושבים. לתוצאות הבחירות במדינות הגדולות השפעה על הפוליטיקה האירופית כולה, על הכיוון של האיחוד האירופי כגוש, ועל המדיניות בתחומים שונים, כמו ההגירה או מדיניות החוץ האירופית ויחס הגוש למלחמה באוקראינה או במזרח התיכון.
ימין קיצוני מדי?
בגרמניה, המאוכלסת והעשירה מבין מדינות האיחוד, זכתה מפלגת האופוזיציה השמרנית ב־29 מושבים, דבר שמרמז על חילופי שלטון בספטמבר הבא. שלוש מפלגות הקואליציה בגרמניה ־ הסוציאל דמוקרטים, הירוקים והליברלים ־ זכו יחד בשיעור דומה, כ־31% מהמושבים. אך הדרמה האמיתית היתה המפלגה שהגיעה למקום השני עם 15 מושבים ־ אלטרנטיבה לגרמניה.
אלטרנטיבה לגרמניה היא מפלגת ימין קיצונית, מתנגדת חריפה לקליטת הגירה מהעולם השלישי, ושל מוסלמים בעיקר. המפלגה השתייכה עד לאחרונה למפלגה האירופית ID, מפלגת הזהות והדמוקרטיה שמאגדת את כלל מפלגות הימין העמוק באירופה, אך סולקה ממנה שבועיים לפני הבחירות, בשל התבטאותו של ראש הרשימה לבחירות לפרלמנט האירופי, מקסימיליאן קרא, שאמר שלא כל אנשי ה־SS היו פושעי מלחמה. במקביל, ובלי קשר, נעצר עוזרו הפרלמנטרי בחשד לריגול עבור סין – ובעקבות שתי הפרשיות סולקה המפלגה מהאיחוד הפוליטי של מפלגות הימין, שמבקשות להיבדל ממנה.
למרות שכמפלגה שומרת אלטרנטיבה לגרמניה על יחסים טובים עם ישראל וגם תומכת בהעברת השגרירות הגרמנית לירושלים, חלקים ממנה קיצוניים ובין חבריה כאלה שהשתייכו לתנועות אנטישמיות ואף ניאו־נאציות בגרמניה. המפלגה הופכת לכוח פוליטי חזק בגרמניה ומעמידה את המפלגה השמרנית, שצפויה לזכות בבחירות בשנה הבאה, בפני דילמה דומה לדילמה בפניה עומדות רבות מהמפלגות השמרניות באירופה – האם להקים קואליציית ימין צרה שנשענת על תמיכה של מפלגת ימין קיצוני, מבחוץ או מבפנים, או להקים ממשלת אחדות עם מפלגות השמאל באותה מדינה.
בגרמניה מדובר באירוע מורכב עוד יותר, שכן גם השמאל הגרמני חווה הקצנה, ומוצא מכנה משותף עם אלטרנטיבה לגרמניה. מפלגת BSW החדשה, שהתפצלה ממפלגת השמאל הגרמנית ובין בוחריה גם בוחרים לשעבר של המפלגה הירוקה, תומכת במדיניות כלכלית סוציאליסטית די קיצונית, אך בסוגיית ההגירה היא קרובה לימין הגרמני ומבקשת לצמצם באופן דרמטי את ההגירה לגרמניה. מעניין לציין שהמפלגה מונהגת על ידי בני מהגרים כמו סח'רה ווגנקנכט, שאביה מהגר מאיראן, או אמירה מוחמד עלי שאביה, מהגר ממצרים. המפלגה, שהוקמה רק 5 חודשים לפני הבחירות, זכתה ב־6 מושבים והיא עומדת לשנות את פני השמאל הגרמני בכל הנוגע לסוגיות ההגירה השונות.
זעזוע ביבשת
בצרפת חלה תזוזה ב־20 מתוך 81 המושבים הצרפתיים בפרלמנט האירופי. עשרה מהמושבים נגרעו ממפלגתו של הנשיא עמנואל מקרון ו־8 ממפלגת הירוקים. מי שהתחזקה על חשבונם היא מארי לה פן והאסיפה הלאומית שלה, שגדלה ב־7 מושבים והפכה לכוח הפוליטי הגדול בצרפת, עם 30 מושבים ובהפרש ניכר מהבאות אחריה, מפלגתו של מקרון והמפלגה הסוציאליסטית, להן 13 מושבים כל אחת. הסוציאליסטים, בניגוד למקרון, התחזקו ב־7 מושבים.
מפלגה נוספת שנהנתה מצמיחה היא מפלגתו של הסופר והעיתונאי היהודי־צרפתי אריק זמור, שלראשונה נכנסה לפרלמנט, עם 5 מושבים. כמו לה פן, גם מפלגתו של זמור מוגדרת ימין קיצוני, ושתי המפלגות מתנגדות בחריפות להגירה המסיבית ולתהליכי האסלאמיזציה שחווה המדינה החילונית. עם זאת, בעוד לה פן נחשבת פרו־רוסית, זמור פרו אמריקני ופרו ישראלי. בכל מקרה, אין ספק ששתי המפלגות ניזונות מהסנטימנט נגד ההגירה ששוטף את אירופה.
לנוכח תוצאות הבחירות מיהר להודיע הנשיא מקרון על פיזור הפרלמנט הצרפתי ועל בחירות בזק. הבחירות לפרלמנט האירופי הן כאמור יחסיות, דבר המסייע ללה פן, בעלת התמיכה העממית הרחבה. הבחירות לפרלמנט, לעומת זאת, הן מחוזיות ורובניות, והזוכה הוא בעל הקולות הרב ביותר, גם אם אין לו רוב – מה שאפשר למקרון לכרות ברית עם מועמד השמאל הקיצוני ז'אן לוק מלנשון כדי לחסום את לה פן במחוזות השונים. כך, בעוד התמיכה העממית בלה פן מתורגמת ל־37% מהקולות בבחירות לאסיפה הכללית, בפועל היא קיבלה כרבע מהמושבים בלבד, 143 מתוך 577. מלנשון ומקרון, שקיבלו יחד 50% מהקולות, השיגו כ־60% מהמושבים. שלושה גושים בפרלמנט הרחוקים אידיאולוגית זה מזה, הם מתכון לחוסר יציבות פוליטי שיתורגם גם לאלימות רבה ברחובות. צרפת, שעומדת בפני אירוח אולימפיאדה בפריז החל מ־26 ביולי, חוששת מניצול אירוע הספורט הגדול בעולם לזירה של אלימות וטרור.
הניסיון לחסום את הימין הקיצוני בצרפת, יהיה קשה יותר באפריל 2027, כשצרפת תבחר מחליף למקרון. אם לה פן מסוגלת להשיג היום 37%, ועוד 9% שגרפו מפלגות ימין נוספות, רבים מאמינים שזכייתה בנשיאות נמצאת בהישג יד.
זעזוע אחר נרשם בבלגיה, שם נערכו בחירות לפרלמנט הבלגי במקביל לזה האירופי. ההצלחה לה זכו מפלגת האינטרס הפלמי והמפלגה השמרנית, המתנגדות להגירה, מדגימה עד כמה תומך הציבור במדיניות הזאת.
באיטליה גרפה מפלגתה של ראשת הממשלה ג'ורג'ה מלוני, אחי איטליה, 24 מושבים לעומת 6 שהיו לה בבחירות הקודמות. מלוני, שנבחרה ב־2022 לראשות הממשלה על הטיקט של לוחמת בהגירה הלא חוקית לאיטליה, הבינה מהר מאוד שקשה לעצור את שטף ההגירה ולאיטליה נכנסו ב־2023 כ־140 אלף מהגרים, חלקם המשיכו למדינות אחרות באיחוד.
רוב ההתחזקות של מלוני באה על חשבון מתאו סלביני, שמפלגתו ספגה מפלה. סלביני נחשב ללוחם חריף יותר בהגירה, ידיד קרוב לישראל ומתנגד למלחמה הרוסית באוקראינה. שתי המפלגות זכו ב־32 מתוך 76 המושבים של איטליה, ויחד עם מפלגתו של סילביו ברלוסקוני מהווים רוב ימני מוצק בפוליטיקה האיטלקית.
בספרד הזוכה הגדולה היא המפלגה השמרנית, שכיום נמצאת באופוזיציה במדינה, אך נמצאת בעמדת זינוק לשלטון. המפלגה גרפה 22 מתוך 61 המושבים הספרדיים בפרלמנט האירופי, כשבת בריתה הימנית, vox, מתחזקת אף היא וזוכה ל־6 מושבים. שתי המפלגות, ובמיוחד זו האחרונה, נחשבות פרו ישראליות, ומתנגדות להגירה מהעולם השלישי.
באוסטריה זכתה מפלגת החירות האוסטרית שייסד יורג היידר ומונהגת כיום על ידי כותב הנאומים שלו הרברט קיקל. קיקל הוא פוליטיקאי המשתייך לימין הקיצוני הישן, חשוד באנטישמיות, תומך של פוטין וכמובן מתנגד חריף להגירה.
בהולנד היתה זו מפלגת החירות של חירט וילדרס שזכתה ב־6 מושבים לעומת 0 מהבחירות ב־2019 והגיע במקום השני. במספרים זה נשמע הרבה יותר מרשים – מ־83 אלף מצביעים זינקה המפלגה ליותר ממיליון בוחרים.
טאבו שנשבר?
במשך שנים רבות מצליחות מפלגות הימין הקיצוני באירופה לכבוש לעצמן נתח בפרלמנטים השונים. לצד המפלגות הנזכרות פה ניתן למנות בין היתר גם את מפלגת העם הדנית ומפלגת הפינים בפינלנד. מפלגות הימין הצליחו לשבור את התיקו בין הימין השמרני והשמאל הסוציאל דמוקרטי, ובכך להביא להקמתן של ממשלות ימין כשהן תומכות מבחוץ ומצליחות להחדיר את תפיסותיהן האידיאולוגיות. לעתים מעדיפות המפלגות השמרניות ממשלות אחדות רחבות, כשהאפשרות להקמת ממשלת ימין צרה משמשת כדבק להחזקת הממשלה.
עם זאת, עד כה לא הצליחה אף מפלגת ימין שכזו לתפוס את השלטון. חירט וילדרס, שזכה למספר הגבוה ביותר של מושבים בבחירות בהולנד ב־2023, נאלץ לקבל מינוי של ראש ממשלה ממפלגה קטנה משלו, כי לא היתה דרך אחרת להקים קואליציה. אולם נראה שהטאבו הזה עומד להישבר. מארין לה פן היא הפוליטיקאית החזקה והפופולרית ביותר בצרפת, ומפלגתה כבר נחשבת ללגיטימית, בניגוד לימים בהם אביה עמד בראשות המפלגה. בהולנד וילדרס כאמור אינו ראש הממשלה, אך הוא הכוח החזק בממשלה. הסחף ימינה של האלקטורט האירופי הופך את מפלגות הימין בחלק מהמדינות לכוח הפוליטי החזק.
לא רק הגירה
מדיניות ההגירה אינה הדבר היחיד שמעסיק את הפוליטיקה האירופית ואת הבוחרים, ומלבד סוגיות פנימיות בכל מדינה, גם שני אירועים גלובליים ־ המלחמה באוקראינה והמלחמה במזרח התיכון ־ גורמים לאירופאים לשנות את טעמם. הפלישה הרוסית לאוקראינה הדליקה את כל האזעקות האפשריות באירופה. מדינות ניטרליות, כמו שבדיה ופינלנד, החלו להילחם כדי להצטרף לנאט"ו; מדינות רבות הגדילו את תקציבי הביטחון שלהם, כשהתסריט שאליו הן מתכוננות הוא פלישה רוסית; הגרמנים לא רק שהזרימו עשרות מיליארדי יורו לרכש מערכות נשק מתקדמות, הם גם שוקלים השבה של גיוס החובה לחצי שנה שהיה נהוג במדינה עד 2011, ואף להרחיב אותו.
המערכות הפוליטיות התחלקו על בסיס עמדות הנוגעות לסכסוך – מפלגות המכונות פרו־רוסיות מתנגדות לסיוע צבאי לאוקראינה; מפלגות פרו־אוקראינות התומכות בסיוע, והצרפתים אף הציעו לשלוח גם חיילים; ובאמצע מפלגות שמבקשות לשמור על בניטרליות. מפלגות הימין בדרך כלל תומכות בפוטין, אם כי מאז החלה המלחמה באוקראינה הן נוטשות אותו. ההתקרבות הרוסית לאיראן ותמיכתה במדינות ערביות נוספות, הרחיקה חלק מתומכי הימין.
מתקפת הדמים של החמאס בשמחת תורה והמלחמה בעקבותיה הובילו להפגנות פרו פלסטיניות המוניות בערי אירופה, מה שגרם לאירופאים להבין שהפרהסיה שלהם הופכת למוסלמית. מהגרים שלכאורה כבר השתלבו בחברות הקולטות צעדו בהפגנות אלימות להפסקת המלחמה בעזה ולפגיעה בישראל. באירופה מבינים שאם לא יתערבו האירועים האלה יגיעו אליהם.
את הבחירות לפרלמנט האירופי צריך אם כן להבין בהקשר הזה. תוצאות הבחירות לא בהכרח יביאו לשינוי דרמטי בהתנהלות האיחוד, אולם הן מבשרות על המגמה שתהיה נחלת מדינות אירופה בשנים הקרובות. יותר ויותר אזרחי אירופה רואים במהגרים מהעולם השלישי איום על אורחות חייהם ולעיתים גם על חייהם ממש. אזורים רבים בערים הגדולות הפכו למסוכנים עבור האירופאים, ולחלקם גם המשטרה חוששת להיכנס. בבלגיה, בבריטניה, בצרפת ובמדינות נוספות ישנן אוטונומיות מוסלמיות של ממש, שאף פועלות לפי חוקי השריעה. אם עד לפני שנים ספורות היו מפלגות הימין מוטרדות בעיקר בשאלה איך לצמצם את ההגירה, המיקוד שלהן עובר עתה לשאלה איך לגרש מהגרים חזרה לארצותיהם. עד שזה יקרה, הופך הרחוב האירופי לזירה העיקרית להתכתשות בין הימין למהגרים.