הפדרציה היהודית של ניו-יורק בישראל הודיעה על מענקי תמיכה נוספים שיועברו באופן ישיר ליישובי קו העימות בצפון: כ-40 מיליון שקלים יועברו ל-39 קהילות שפונו בגלל המלחמה.
מענקים אלו מצטרפים ליותר מ-20 מיליון שקלים שכבר העביר הארגון הפילנתרופי היהודי, עוד בחודש הראשון למלחמה – לתמיכה בכלל הרשויות בגבול הצפון, במרכזים רפואיים כמו פוריה, זיו והגליל ובארגוני חברה אזרחית הפועלים בערים אשר קלטו את עשרות אלפי המפונים ברחבי הארץ.
מאז 7 באוקטובר, השקיע הארגון סכום מצטבר של כ-315 מיליון שקל (כ-85 מיליון דולר), ב-260 רשויות מקומיות, בתי חולים, ארגונים ועמותות שונות – העוסקים בטיפול, תמיכה ושיקום של מאות אלפי ישראלים. כ-700 מיליון שקל (כ-190 מילון דולר) גויסו במהלך ימי המלחמה הראשונים במטרה לענות על צרכי החירום של המדינה – זאת כמובן לצד הפעילות השוטפת של הפדרציה בישראל.
חצי מיליארד – בתוך חודש
פדרציית ניו יורק (UJA) היא למעשה הארגון הקהילתי הפילנתרופי הגדול בעולם אשר נוסד לפני יותר מ-100 שנה ותומך בישראל מאז הקמתה. מי שעומד בראש הארגון בישראל הוא חבר הכנסת לשעבר איציק שמולי, אשר כיהן בעבר הלא רחוק כשר העבודה והרווחה – וכיום מכהן כמנכ״ל הפדרציה היהודית של ניו-יורק בישראל.
״הארגון הזה מחובר בטבור להקמה של מדינת ישראל, לבניית המוסדות, הצבא, הבטחון, והחברה הישראלית״, הוא מספר, ״כך שבמצטבר לאורך עשרות שנים של תמיכה, מדובר על השקעה של עשרות מיליארדי דולרים בישראל – אם לא יותר. בכל פעם שקורה אירוע מטלטל במדינה – מלחמות, אינתיפאדות, משברים כלכליים, גלי עלייה – הפדרציה הזו עם כל הכוח שיש לה, שכולל בין 70 ל-80 אלף תורמים, מתייצבת ועומדת מאחורי מדינת ישראל. בטח ובטח לאחר ה-7 באוקטובר, שהוא אירוע מכונן בהיסטוריה של המדינה״.
הוכחה נוספת לתמיכה הבלתי מסויגת עליו מדבר שמולי, התקבלה כבר באותו יום דרמטי וטראומטי. במהלך אותה יממה קשה פתחה הפדרציה בראשות היו״ר מארק רון, הנשיאה לינדה מירלס, והמנכ"ל אריק גולדשטיין, בקמפיין גיוס חירום ומהיר. בתוך חודש בלבד גויס סכום חסר תקדים של כ-150 מיליון דולר. ״כבר באותו יום נשבר כל שיא אפשרי של גיוס, מעורבות או תמיכה״, מספר שמולי. ״זה היה פשוט מדהים לראות את הקהילה הזאת, מתגייסת ומעמידה הרבה מאוד משאבים כדי לתמוך במדינת ישראל בשעתה הגורלית והקשה״.
מבחינתו, למעורבות והתמיכה מצד חברי קהילת הפדרציה היה ערך קריטי – דווקא לאור חדלונה ואוזלת ידה של הממשלה. ״לקח להם הרבה מאוד זמן להגיב ולהיכנס לתמונה״, מעיד שמולי, ״כך שאפשר בהחלט לומר שהמחדל שפגש אותנו בצד הבטחוני, התגלגל מהר מאוד גם לצד האזרחי. בחלק מהאזורים בצפון, עד היום, הממשלה פשוט לא קיימת. זה בא לידי ביטוי בחוסר משמעותי במענה לאזרח, בחינוך לא פורמלי, באוכלוסייה שצריכה טיפול בטראומה, במוגנות ומוכנות למלחמה. בתי החולים הקדמיים בפריפריה מוגנים באופן חלקי והאספקה של כל מה שהם צריכים כדי להפעיל בית חולים ממוגן ומוכן לאירוע של מלחמה, לא מספקת. בימים הראשונים של המלחמה היו שם פערי התגוננות מטורפים ממש״, הוא ממחיש. ״ואל תוך כל החוסר הזה, שנמצא בליבת האחריות של הממשלה, נכנסה הפילנתרופיה והתגייסה בכל הכוח כדי לתת מענה לכל האתגרים הללו – בעיקר בתקופה הראשונה של המלחמה״.
תמיכה היסטורית בישראל
הפעילות והתמיכה ההדוקה של פדרציית ניו יורק בישראל החלה עוד מימיה הראשונים של המדינה בהשקעה ותמיכה במה שהיא מזהה כ״אתגרים הפנימיים של ישראל״, כפי שמתאר שמולי: ״מדובר על השקעה בנושאים מהותיים ואסטרטגיים כמו למשל חיזוק הדמוקרטיה הישראלית, טיפול בשסעים החברתיים, בחוסר הלכידות, בפערים הכלכליים – גם בעידוד לפלורליזם דתי בחברה וגיוון בזהות היהודית, נושא חשוב מאוד ליהדות אמריקה ותחום שישראל נחשבת בו למאוד שמרנית וריכוזית״.
״למזלנו הפדרציה מספיק חזקה, כך גם כשקורה מצב חירום אנחנו לא עוצרים את ההשקעות שלנו במה שזיהינו כאחד מהאתגרים האסטרטגיים הגדולים של החברה הישראלית. אנחנו מבינים שביום שאחרי – האתגרים הללו כאן להישאר. אנחנו רואים את זה סביב חוק הגיוס למשל או בהתגברות הקולות מתוך הממשלה שדוחפים להניע מחדש את ההפיכה המשטרית. כך שלצד ההתגייסות המאוד משמעותית של הפדרציה כדי לתת מענה לצרכי החירום של ישראל, אנחנו ממשיכים להשקיע גם בתחומים הללו״, הוא מדגיש. ״אך אין ספק שכיום עיקר המאמצים והמשאבים שלנו מופנים כדי לתת מענה לצרכים הדחופים ביותר של ישראל – וזה מה שאנחנו עושים בעיקר מאז ה-7 באוקטובר״.
באילו יוזמות בולטות שלכם זה בא לידי ביטוי?
״בכל מרכזי הפינוי – אילת, טבריה וים המלח – תמכנו בעשרות ארגונים, בחינוך, טיפול בטראומה, מסגרות לאנשים מבוגרים, קהילות שנאבקות להישאר ביחד אחרי שנרצחו ונחטפו להם אנשים, גם תמיכה ברשויות בדרום וגם בקהילות. כיוון שלממשלה לקח המון זמן להיכנס – חברנו יחד לפורום העסקי ולפורום של 150 חברות המובילות במשק. ביחד אנחנו תומכים ב-15 קהילות ב-4 תחומים עיקריים: חוסן, טראומה, חינוך ותעסוקה. מקבלים את הצרכים של הקהילות ואת התיעדוף שלהם ונותנים מענה לצרכים האלה ב-8 עד 12 החודשים הקרובים. אלו משאבים אדירים שמושקעים כאן מתוך הבנה שאם לא ניתן מענה לקהילות האלו עכשיו, חלקן לא יחזיקו מעמד״.
״בנוסף אנחנו תומכים באוכלוסיות מיוחדות, אנשי ארגוני מד״א וזק״א שנושאים עדיין על גבם צלקות נפשיות קשות. אנחנו שם כדי לעזור ולתמוך בהם נפשית וגם פיזית – לחדש את המלאים של הארגונים ולטפל באנשים. אנחנו תומכים במשפחות של מילואימניקים ובנפגעי הנובה, עם מתחמים מיוחדים שקמו בכל רחבי הארץ כדי לתת מענה לשורדים ולבני המשפחה שלהם. אנחנו תומכים גם במשפחות החטופים עם קרן חירום שנועדה לתת מענה לצרכים של המשפחות שנתלשו מהחיים שלהם – זה עוד ואקום אדיר של הממשלה שנכנסנו אליו ואנחנו שם כדי לתמוך בצרכים הדחופים ביותר״.
לצד השקעה חשובה ביישובים וקהילות הדרום אשר ספגו את הפגיעה הקשה ביותר עקב אירועי 7 באוקטובר, התקבלה החלטה אסטרטגית בארגון תחת ניהולו של שמולי, להשקיע בצרכים הדחופים של אנשי הצפון. ״כיום אנחנו השחקן הפילנתרופי הכי משמעותי שם. אישרנו מענקי חירום משמעותיים לעשרות ישובים, רשויות וקהילות לאורך כל קו העימות – מהגולן ועד נהריה – כדי להגביר את המוכנות והמוגנות שלהם. נתנו גם מענקים גדולים מאוד לבתי החולים הקדמיים כדי שיכולו לתפקד בחירום ולהגדיל את התפוסה שלהם אם וכאשר נתגלגל למלחמה בצפון״.
אתה מתאר פה בעצם אופרציה ענקית שלמה שמקבילה לפעילות של משרד ממשלתי.
״בהחלט. אנחנו כל היום בשטח. כל היום. בים המלח, באילת, בכל יישובי קו העימות – מטולה, חורפיש, פסוטה. עד היום אנחנו פועלים בצפון איפה שהממשלה פשוט לא קיימת – כל ראש עיר בצפון יגיד לך את זה. קח את קריית שמונה למשל, עיר שהתושבים שלה פזורים בכ-200 מקומות ברחבי הארץ ותשאל את אביחי שטרן (ראש עיריית קריית שמונה – א.ז) – הוא יגיד לך שפדרציית ניו יורק הייתה הראשונה שהתייצבה לסייע ועד היום נתנה יותר כסף מהממשלה. תעבור עיר עיר ותשמע בדיוק את אותה מנגינה״.
״מצד אחד זה משהו שאני מאוד גאה בו. העובדה שהארגון הזה מצליח לספק מענים ופתרונות להרבה מאוד ישראלים שהקרקע נשמטה להם מתחת לרגלים – ואתה אומר לעצמך, בשביל זה אני פה, בשביל זה אני קם בבוקר. מצד שני אני אדם שמאמין בממלכה – ומשהו בי נשבר לגמרי כשאני רואה את אוזלת היד והחידלון. אמנם צריך לומר ביושר, ככל שעובר הזמן, הממשלה נכנסת לתמונה ובחלק מהתחומים מצליחה לתת מענה – אבל הפערים עדיין מאוד גדולים״.
מה בנוגע ל׳יום שאחרי׳?
״פוגרום 7 באוקטובר הגדיר מחדש לא רק את ההיסטוריה הלאומית שלנו, אלא מחדד גם את תחושת הייעוד המשותפת. מדינת ישראל הוקמה כהבטחה לאושוויץ ולפרהוד, כדי שיהודים לא יצטרכו עוד להתחבא בעליית הגג מפני שחיטה. וב-7 באוקטובר ההבטחה היסודית הזו הופרה במחדל מזעזע. בפעם הראשונה בדורנו אנו מבינים שריבונות אינה מובטחת רק מכוח ציווי היסטורי, אלא שהיא משא יומיומי שעלינו לשאת. אני יודע לומר שאנחנו, כארגון הקהילתי-פילנתרופי הגדול ביותר בעולם, נמשיך להיות שם גם ביום שאחרי כדי לסייע במאמצי השיקום. מיליוני ישראלים שיצאו מגדרם בחודשים האחרונים כדי לתמוך בצרכי החירום, הניחו את היסודות ואת האתוס המכונן, שעליהם, אני בטוח, נוכל לצאת לדרך חדשה״.
עצם הפעילות המשמעותית וארוכת השנים של הפדרציה פה, בטח מאז 7 באוקטובר, היא עוד המחשה יצוקה מברזל לקשר הגורדי שבין ישראל לארה״ב.
״ללא ספק. עוצמתה הצבאית של ישראל היא הנדבך היסודי לקיומנו, אך בצדה חייבת לבוא תבונה מדינית ושת״פ אזורי שהם הכרחיים כעניין של ביטחון לאומי. בהקשר הזה, כל ישראלי מבין, בטח אחרי השבוע האחרון, עד כמה עמוקה וחיונית הברית עם ארה"ב כעניין קיומי. ולמרות כל הקשקושים וכפיות הטובה – הנשיא ביידן תמיד מתייצב לצד ישראל כמו שלא עשה אף נשיא לפניו – ומוכיח את אהבתו ודאגתו העמוקה לישראל באופן מעורר השראה. זה בא לידי ביטוי לא רק בנושאות מטוסים וחימוש, אלא גם בהגנה דיפלומטית וקואליציית מדינות שהיא כיפת הברזל החשובה ביותר שישראל יכולה היתה לחלום עליה. מותר שיהיו מחלוקות – אבל צריך לפתור אותן בתוך החדר ולא לתקוע אצבע בעין לשותף הקרוב שלך״.
