הוא הגיע כמעט לכל פסגה אפשרית בתחומו: מדליית ארד אולימפית בטוקיו, אליפות אירופה, ומקום קבוע בין הטופ העולמי בג’ודו במשך שנים. אבל מתוך ההצלחה, פיטר פלצ’יק הבין שהאתגרים האמיתיים של ספורטאי לא נגמרים כשיורדים מהמזרן – הם רק מתחילים שם.
את הניסיון שצבר, את ההבנה המערכתית ואת המיקוד שמלווה אותו מאז ילדותו, הוא מתרגם היום ל״קרן פלצ’יק״: מיזם פילנתרופי שנועד לתמוך בדור הבא של ספורטאים אולימפיים בישראל. המטרה: לאתר כישרונות צעירים, להעניק להם מעטפת מקצועית ואישית, ולוודא שהם לא יישארו לבד במירוץ שדורש הכל – ולא תמיד נותן משהו בחזרה.
הקריירה של פלצ’יק נבנתה בתוך מציאות לא פשוטה, כזו שספורטאים ישראלים אולימפיים מכירים מקרוב. “מה שלרוב לא מבינים כשמסתכלים מבחוץ”, אומר יוסי מלמד, המנהל האישי של פיטר שמלווה אותו לאורך שנים ומגיע מעולם ההייטק והיזמות, “זה שספורטאי בישראל הוא בהכרח עני. אין לו באמת אפשרות אחרת. הוא נדרש להקריב הכל – את הזמן, את הפרנסה, את הביטחון הכלכלי – כדי להגשים את החלום האישי שלו ולייצג את המדינה”. לדבריו, זה לא עניין של ענף מסוים, זה תקף לשורה ארוכה של ענפים כמו שחייה, ג’ודו, או התעמלות אומנותית. מי שרוצה להצליח צריך שתהיה לו משפחה שמוכנה לממן את הציוד, את מחנות האימון ואת התלבושות. “ההורים חייבים להוציא כסף כדי שתגיע למקומות עליהם אתה חולם”. בתוך המציאות הזו, פלצ’יק נאלץ לא פעם לבחור בין המשך הדרך המקצועית לבין עצם היכולת להחזיק את עצמו כספורטאי פעיל. כל התקדמות היתה מאבק, וכל נסיעה לתחרות הפכה להישג בפני עצמו. הוא נשאר, התמיד, התעקש. למרות התנאים הבלתי אפשריים.
את ההחלטה להקים את הקרן קיבל פלצ’יק ברגע שאף אחד לא ציפה לו – יומיים בלבד אחרי הזכייה שלו במדליית הארד באולימפיאדת פריז. כבר במטוס הביתה פלצ’יק סימן מטרה חדשה: הקמת קרן שתתמקד בספורטאים צעירים. את הרעיון חשף בשיח ספונטני במטוס חזרה לארץ עם מלמד, רגע לפני הנחיתה. “עזוב את המדליה, יש לי משהו אחר”, אמר פלצ’יק. “אנחנו מקימים קרן”.
העיתוי היה כמעט אבסורדי: רעש תקשורתי סביב הזכייה, אישה בחודש תשיעי, תאומים בבית ומדינה שמצויה כבר במלחמה. אבל בתוך כל הכאוס, דווקא כשהעולם חוגג איתו את הרגע האישי, פלצ’יק בחר למקד את האנרגיה שלו במשהו גדול ממנו. לא פרסים ולא קמפיינים – אלא משימה לאומית, עם כוונה להפוך אותה למציאות.
הקרן שנולדה באותה טיסה הפכה תוך חודשים ספורים למכונה של ממש. עם שותפות אסטרטגית של חברת ״דוראל אנרגיה״, אירוע ההשקה שנערך ב״קריה האקדמית אונו״ חשף את עשרת הספורטאים הראשונים שנבחרו להצטרף לתוכנית – צעירים בטווחי הגילאים 16־21, שעומדים על קו הזינוק של קריירה אולימפית. הקרן מציעה להם לא רק מלגה כספית מכובדת מידי חודש, אלא גב אמיתי: סשנים עם פיטר, ליווי מנטלי, טיפולים בתא לחץ, ביגוד מקצועי, כלים לניהול נוכחות דיגיטלית – ובעיקר, תחושת שייכות. “הם מקבלים הרבה יותר מכסף – הם מקבלים מישהו שמאמין בהם”, מסביר פלצ׳יק. “ובשלב הזה, זה הדבר הכי חשוב”. כדי לממן את המהלך, יצא פלצ’יק יחד עם מלמד למסע גיוס כספים חסר תקדים: coast־to־coast בארצות הברית. לא גיוס למטרות רווח, אלא השקעה בעתיד של ספורטאי ישראל – יוזמה שמעניקה גם ביטחון כלכלי, גם ליווי אישי וגם תקווה.
עבור פלצ’יק, הקרן היא לא רק מחווה אישית – אלא תיקון. מענה לכל אותם רגעים שבהם הרגיש לבד, ללא תמיכה וללא גב. עכשיו, כשהוא עומד בצד השני של המזרן, הוא מבקש להבטיח שלמתאמנים הצעירים יהיה את מה שלו לא היה: לא רק כסף, אלא תמיכה והבנה שמישהו רואה אותם באמת. “גם אם היו קוטעים לי את הרגל”, הוא אמר לא פעם, “הייתי עולה על המזרן בפריז”. זו לא רק נחישות קיצונית – זו האמביציה שכל ספורטאי צעיר היה רוצה שתבער בו. בדיוק כמו שפלצ׳יק מבקש – להשאיר אחריו לא רק מדליות, אלא דרך.
