7:37, בוקר יום שבת, 7 באוקטובר. דלתות בית החולים נפתחות בבהילות ואל המחלקה לרפואה דחופה בסורוקה מובהל הפצוע הראשון מאירועי השבת השחורה ההיא. הצוותים הרפואיים שחוו ימי קרב קשים מסבבי לחימה קודמים או פיגועים המוניים, כבר היו ערוכים לקליטת הפצועים עם עשרות מיטות במחלקות הטיפול נמרץ והטראומה – אך שום דבר לא הכין אותם למה שיתרחש בשעות הבאות.
מתקפת הטרור הקטלנית גבתה את חייהם של יותר מ-1,200 בני אדם – וחרף המחיר הכבד, מספר ההרוגים באותו יום מדמם, הרצחני ביותר שחווה העם היהודי מאז השואה, היה עלול להיות גבוה יותר לולא פעילותם של אנשי מערך הרפואה וההצלה בישראל. 9,000 אזרחים ואנשי כוחות הביטחון נפצעו במתקפת הטרור של חמאס – חלקם הגדול נפצעו באורח קשה ונזקקו לטיפול מהיר מציל חיים.
על פי נתונים שפורסמו לאחרונה בדו״ח משותף של מד״א ואוניברסיטת בן-גוריון עולה כי במהלך 7 באוקטובר התקבלו בארגון ההצלה יותר מ-1,600 קריאות אשר יוחסו ישירות למתקפת הטרור – רובן הגדול נרשמו בשעות הראשונות של המתקפה. סיווג לפי חומרת הפציעות שנקלטו במאגרי ארגון ההצלה, מצביע כי רוב הפציעות המדווחות היו פציעות קשות ומסכנות חיים. כ-33% מסך המקרים באותו יום סווגו כפציעות קשות ורב-מערכתיות, כ-10% סווגו כמקרים של פציעות קלות ועוד כ-7% מקרים אופיינו כמקרים של נפגעי מתח או חרדה.
"אירוע שלא היה כמותו"
באופן כמעט טבעי, עיקר הלחץ בשעות הראשונות של מה שיתפתח תוך זמן קצר ביותר ל׳אירוע הנפגעים הגדול בתולדות המדינה׳, התנקז לפתחו של בית החולים סורוקה.העובדה כי המרכז הרפואי הדרומי הוא הגדול באזור ומשמש כמיליון תושבים – חלקם הגדול מתגורר באותם קיבוצים, מושבים, ישובים וערים אשר ספגו את עיקר הפגיעה במתקפת הטרור הרצחנית – הפך את סורוקה למרכז הרפואי העיקרי אשר נטל ברוב המעמסה הכבדה וקלט מאות רבות של פצועים.
פרופ׳ מוטי קליין, מנהל המחלקה ויו"ר החטיבה להרדמה ולטיפול נמרץ בבית החולים סורוקה ניצב באותו יום ב״עין הסערה״. כמי שמשמש במקביל כראש מטה החירום של המרכז הרפואי, הוא מספר על אותם רגעים ראשונים, בהם מתבהרת המציאות הקשה וגודל האתגר הגדול שניצב ממול. ״ברגע ששמענו את כמות האזעקות וראינו מה קורה בתקשורת, הבנו מייד שלא צריך לראות את הפצועים בעין כדי להבין שמדובר פה באירוע שלא היה כמותו. שזה סרט אחר לגמרי ממה שהכרנו בעבר״, הוא מעיד. ״כבר באזעקה השלישית אני טס לבית החולים לישיבת מטה חירום עם מנהל המרכז הרפואי. מיד אחרי הישיבה, עוד בשעה הראשונה, אנחנו נכנסים לנוהל חירום ומכריזים על אירוע רב נפגעים, כשהצוות בבית החולים כבר ערוך ומחכה לזרימת הנפגעים״.
באותם רגעים קריטיים ראשונים מתקבלת ההחלטה על ידי ההנהלה וצוות מטה החירום של בית החולים, על הפעלת מטה החירום, העברת מחלקות לאתרים ממוגנים ועל פעולות נוספות שהתבררו בהמשך כקריטיות לתפקוד בית החולים באותו היום.
ב-8:10, 100 דקות בדיוק לתחילת המתקפה, הכריז מנהל סורוקה על אירוע רב נפגעים באופן רשמי – מה שיהפוך מאוחר יותר לגדול ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. ״השעות הראשונות מתאפיינות בהגעה של צוותים, בין אם אלו צוותים שהזנקנו, בין אלו שמגיעים מיוזמתם לבית החולים. כל מי שיש לו נגיעה למצב חירום, מגיע״, מספר פרופ׳ קליין שניהל את האירוע הרפואי. ״מערכת החירום עתירת ניסיון, לשמחתי או לצערי, כך שלא מדובר במשהו מאוד חריג, מבחינת ההיערכות והזמינות של הצוותים להגיע בזמן אפס.
״במקביל מתחילים לזרום פצועים שבשלב הראשון מגיעים באופן עצמאי, בעיקר מיישובי העוטף ומהמסיבה ברעים. הם מגיעים ברכבים פרטיים, רכבים לא ייעודיים״, הוא משחזר את רצף התגלגלות האירועים. ״היו נפגעים בכל גיל, בכל חומרת הפציעות. היו גם לא מעט פצועים מהפזורה הבדואית שנפגעו מהרקטות. אבל ללא ספק המאסה העיקרית בשעות הראשונות היו פציעות ירי קשות של צעירים – אזרחים וחיילים״.
בין החלפת המשמרות
בסורוקה מבינים מהר מאוד שיש פה אירוע בסדר גודל אחר ומקבלים שורה של החלטות שיתבררו מאוחר יותר כבעלות השפעה קריטית על אופן הטיפול בפצועים. ״היו כמה דברים שאם לא היינו עושים בשלבים מאוד מוקדמים, תמונת המצב והיכולת של בית החולים לטפל בכמות כזו של נפגעים הייתה שונה באופן דרמטי״, אומר פרופ׳ קליין. ״הכרזנו על אירוע רב נפגעים מהר מאוד, עוד לפני שראינו את הפצוע הראשון״, הוא מספר. ״בנוסף הבנו שנצטרך הרבה יותר משאבים קריטיים, כמו מיטות לטיפול נמרץ למשל – ובפעילות מהירה הישמשנו יחידה נוספת של טיפול נמרץ, שעמדה בסטנד ביי מאז הקורונה לתקופות חירום.
״העובדה שהאירוע הזה, התרחש בדיוק בין החלפת המשמרות של הלילה והבוקר – גם סייעה לנו מאוד, כך שהדבר האינטואיטיבי שהחלטנו עליו היה להשאיר את משמרת לילה – ובכך למעשה הכפלנו ברגע את כמות הצוותים בבית החולים. במקביל היה ברור שיש לנו מיעוט של חדרי ניתוח ממוגנים ונצטרך למצוא פתרונות יצירתיים – כמו הסבת חדרי הניתוח בבניין הגניקולוגי. הפעלנו את כל האמצעים שעמדו לרשותנו ועבדנו לפי פקודת הקרב ששמרנו ליום רע״, הוא מסכם, ״וזה היה יום רע במיוחד״.
מאות אנשי צוות ועשרות הצוותים הרפואיים, שהוקפצו לבית החולים במטרה לעמוד בשטף של הפצועים שזרמו לבית החולים, טיפלו בשעות הראשונות ביותר מ-280 בני אדם. בסופה של היממה הראשונה – המדממת ביותר בתולדות המדינה – פונו לסורוקה בלבד יותר מ-670 פצועים, בהם כ-130 במצב קשה עד קריטי – מספר הפצועים הגבוה ביותר שפונו לבית החולים מאז הקמתו ופי ארבעה ממספר הפצועים הגבוה ביותר שנרשם שם אי פעם.
״אין לזה שום תקדים בעולם המודרני המתועד, של כמות נפגעים כזו, שמגיעה בפרק זמן כל כך קצר לבית חולים אחד. זה היה חסר תקדים בקנה מידה היסטורי״, קובע קליין. ״כמות הנפגעים שהגיעה לפתחו של בית החולים, שהיה בעצמו מאוים, תחת אש, כשהעורף מותקף וחלק מצוות החירום של בית החולים מרותק למקלטים – הייתה חסרת תקדים.
״מבחינת היקף הנפגעים הכולל באירוע טרור היו מקרים כאלה בהיסטוריה״, הוא מסייג. ״אבל אם אתה בודק כמה נפגעים פונו לבית חולים אחד – זה עשירית ממה שאנחנו קיבלנו. ב-11 בספטמבר היו המון בתי חולים שטיפלו בפצועים, היה וויסות והייתה חלוקה מסודרת שפיזרה את הנפגעים בין בתי החולים. כך שגם באופן נומינלי, גם בית חולים שיש בו 3,000 מיטות לא חווה אירוע כזה מעולם״.
בנוסף למרכז הרפואי סורוקה, גם בתי החולים הדרומיים – ברזילי באשקלון ואסותא באשדוד – מצאו את עצמם ב-7 לאוקטובר עומדים בחזית הלחימה הרפואית, מספקים מענה רפואי דחוף למאות פצועים שזרמו אליהם תוך זמן קצר. על פעילותם המקצועית באותו יום, שהביאה להצלת חייהם של מאות ישראלים, קיבלו מנהלי בית החולים אסותא אשדוד, ד"ר ארז ברנבוים, מנהל המרכז הרפואי האוניברסיטאי ברזילי, פרופ' חזי לוי, ומנהל המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, ד"ר שלומי קודש, את פרס הנשיא של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ״על המאמצים המופתיים בתקופה המאתגרת ביותר שידעה מדינת ישראל״.
אך לצד היוזמה וההתנהלות של בתי החולים והצוותים הרפואיים באותו יום עלו גם שורה של כשלים וליקויים באופן חלוקת המשאבים, קליטת המידע וויסות והעברת הנפגעים לבתי החולים – בעיקר במרכז הארץ. בתי חולים אלה נכנסו לכוננות מיידית, כבר בשעה הראשונה של המלחמה, אך לפרקים ממושכים מדי ״עמדו ריקים״ והמתינו לקליטת הפצועים. בעקבות כך הודיע לאחרונה מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, על הקמת ועדת בדיקה בנושא שתבחן את אופן קבלת ההחלטות של ראשי המשרד באירועי 7 באוקטובר.
״המחויבות שלנו התמקדה קודם כל בפצועים, שכל מי שהגיע לפתח בית החולים יקבל את הטיפול הטוב ביותר״, קובע פרופ׳ קליין. ״אם הוא קיבל טיפול מציל חיים ומצבו מספיק יציב כדי לעבור לבית חולים אחר, בגלל מקום מגוריו, בגלל בקשה של המשפחה, בגלל הרצון שלנו לשמור על הכשירות, זה מה שקרה. אנחנו לא אחראים על הוויסות הראשוני ואין לי כוונה להיות שיפוטי לגבי זה כי אני לא יודע מה היה באותן שעות בשטח״, הוא מדגיש.
שעות יקרות בוזבזו
באותה שעה, במרחק 100 ק"מ צפונה מפרופסור מוטי קליין שבסורוקה מקבל החלטות דומות אחיו, ד"ר יורם קליין, מנהל יחידת הטראומה וכירורגיה קריטית בבית החולים שיבא – תל השומר.
המרכז הרפואי הגדול בישראל מכריז על אירוע רב נפגעים חצי שעה בלבד לאחר שנורתה הירייה הראשונה. ״הפעלנו את פקודת הקרב שכתבנו ותרגלנו״, מסביר ד״ר יורם קליין. ״הזעקנו צוותים רפואיים מהבית, חילקנו אתרי קליטה לפי חומרת הפציעות והצרכים, פינינו את המחלקה לרפואה דחופה, הוצאנו את ציוד החירום וחילקנו לצוותי עבודה – כך שבשבע בבוקר היינו כבר ערוכים לקבלת פצועים״.
אך למרות שבית החולים כבר ערוך ומוכן וכל הצוותים הרפואיים בכוננות מלאה, באותן שעות ראשונות ויקרות לא מפונים פצועים מהדרום לבית החולים ועיקר המאמץ מופנה לטיפול בנפגעים שנפלו בדרך לממ״ד. ״מהדרום הגיעו יותר מאוחר״, מספר ד״ר קליין, ״מהעוטף התחלנו לקבל פצועים רק בסביבות 11 או 12 בצהריים״.
רק שעות ארוכות אחרי שהפצוע הראשון נקלט בבתי החולים בדרום, מתחילים לזרום נפגעים נוספים גם אל בית החולים הגדול בישראל, אשר טיפל באותו יום במאות נפגעים, מתוכם אושפזו כ-100 פצועים, רובם המכריע עם פציעות קשות ביותר. ״אלו היו בעיקר פציעות ירי מקליעים. כולם היו צעירים. חלקם הגיעו מוסקים, חלקם באמבולנסים. חלק אפילו הגיעו ברכבים פרטיים, בעיקר על ידי משפחות שהוציאו מטופלים מבתי חולים אחרים״, משחזר ד״ר קליין.
מייד עם ההכרזה על האירוע כ׳רב-נפגעים׳, הוקם בשיבא מרכז מידע מיוחד לאיתור קרובים פצועים ומערך לתרומות דם, שקלט וטיפל באלפי מתנדבים שהגיעו לתרום מנות דם לפצועים.
מלבד פעולות החירום נאלצו בהנהלה לקבל החלטות כבדות משקל כבר בשעות הראשונות של האירוע – האם ובאיזה אופן יבואו אלה על חשבון שירותי רפואת השגרה. ״כהנחיה ספציפית של מנהל המרכז הרפואי קיבלנו החלטה לתת תחושה של ביטחון לכל המערכת הרפואית בארץ״, אומר קליין. ״חזרנו מהר מאוד לפעילות אלקטיבית רגילה, כדי לתת תחושה של נורמליות ושגרה, שיש עוגן רפואי בארץ, שנותן מענה לכלל הצרכים הרפואיים. ניתוחים שבשגרה לא נפגעו משגרת החירום״, הוא מדגיש. ניתוחים וטיפולי שגרה ומרפאות החוץ בשיבא פעלו כרגיל ביום ראשון ב-8 באוקטובר ובכל יום מאז.
״מציאות חדשה״: 20 אלף פצועים חדשים
סך הכל בחצי השנה הראשונה של המלחמה טופלו בבית החולים שיבא יותר מ-1,400 פצועים, ויותר מ-70% מכלל פצועי צה"ל שנדרשו לשיקום, עברו (ועדיין עוברים) את תהליך השיקום במרכז הרפואי.
באגף השיקום במשרד הביטחון נרשמו מאז תחילת המלחמה יותר מ-7,200 חיילות וחיילים פצועים, מתוכם כ-30% פצועים הסובלים בנוסף גם מפגיעות נפשיות כמו דיכאון, חרדה, קשיי שינה ותסמינים שונים של פוסט טראומה. נתון זה אינו כולל את כלל פצועי הנפש כיום, אלא רק את אלו שפיתחו במקביל לפציעה הפיזית גם תגובה נפשית.
״המספר הזה מאוד דינמי, וכל יום אנחנו מקבלים פצועים חדשים״, מספרת שרית קידרון, סגנית ראשת אגף השיקום במשרד הביטחון. קידרון מעריכה על בסיס בדיקה מקצועית שערכו באגף, כי עד סוף השנה הנוכחית יזנק המספר לכ-20 אלף פצועים חדשים – כ-14 אלף מתוכם פצועי גוף ונפש כתוצאה ישירה מהמלחמה. כ-8,000 יתמודדו גם עם פגיעות נפשיות. ״הם גם פצועים פיזית וחלקם פצועים גם בנפש. אנו רואים המון מקרים של נכות משולבת, גם פיזית וגם נפשית״, היא מתארת.
כדי לקבל פרופורציות על הנתונים הקשים הללו, בחנו את נתוני אגף השיקום של מספר הבקשות להכרה בנכות בשנים האחרונות. כך למשל, ב-2020 נרשמו 4,500 בקשות, מתוכן 300 בקשות להכרה בנכות על רקע נפשי. בין 2021 עד אוקטובר 2023, חל גידול ל-6,000 בקשות לשנה, מתוכן 1,500 על רקע נפשי – בעיקר בעקבות רפורמת ׳נפש אחת׳. ״בעקבות המלחמה אנחנו נערכים לכניסה לשגרה חדשה שכל שנה יהיו בסביבות 8,000 בקשות חדשות להכרה כנכי צה״ל, מתוכם 40% בקשות על בסיס מצב נפשי״, מעריכה קידרון.
על רפורמת 'נפש אחת' החליטה הממשלה בעקבות המקרה הטראגי של איציק סעידיאן, נכה צה"ל, שבאפריל 2021 הצית את עצמו מול מטה אגף השיקום כמחאה על אופן הטיפול בו. בעקבות כך הושקה הרפורמה במטרה לשפר באופן משמעותי את הטיפול והשיקום של נכי צה"ל ומערכת הביטחון, תוך דגש מיוחד על ההיבט הנפשי והמענה הרפואי לנפגעי פוסט-טראומה. ״עוד לפני המלחמה הגענו לקצה גבול היכולת סביב נושא הטיפול בפוסט טראומה ופגיעות הנפש בעקבות רפורמת ׳נפש אחת׳״, מספרת סגנית ראשת אגף השיקום.
ואכן עוד לפני 7 באוקטובר קבע דו״ח מבקר המדינה, כי רוב התקציב אשר יועד לרפורמת ׳נפש אחת׳ לא נוצל והצביע על פיגור בלוחות הזמנים שנקבעו ליישום הרפורמה. ״היתה הערכת יתר. יצאו מתוך נקודת הנחה שכל מי שסובל נפשית ינצל את הטיפולים״, מסבירה קדרון את הנסיבות. ״בסופו של דבר אי אפשר להכריח מי שלא רוצה, לקבל טיפול. בנוסף מדובר בטיפול מאוד אינדיבידואלי. לאחד עוזרת השתתפות בקבוצה טיפולית, אחר – ביקור בחוות טיפולית, השלישי בכלל לא רוצה טיפול – כך שקשה מאוד לאמוד את אחוז הניצול בלוחות זמנים או תקציבים ברורים״. אחת הטענות שעלו מתוך דו״ח המבקר נגעה בחוסר המודעות של נכי צה"ל לזכויות ולהטבות המגיעות להם – בין 74% ל-80% לא היו מודעים לסל ההטבות האישי או מודעים רק לחלק ממנו. ״מהסיבה הזו יצאנו לאחרונה בקמפיין פרסום נרחב לצורך העלאת המודעות והחשיפה לנושא – כדי שהנפגעים ידעו בדיוק מה הזכויות המגיעות להם״, היא מסבירה.
ולצד הביקורת, דווקא בכל הנוגע לתפקוד אגף השיקום מאז פרוץ המלחמה, נראה שיש קונצנזוס בנוגע לאופן הטיפול המקצועי והמהיר בפצועים, באופן ההיערכות המהיר של האגף והתגובה המיידית למציאות החדשה. שורה של צעדים והחלטות ניהוליות שהתקבלו כבר בימים הראשונים, הביאו להסרת חסמים בירוקרטיים – כאלו שבעבר הלא רחוק עכבו משמעותית, לעיתים אף מנעו ממש, סיוע לפצועים.
פצועי גוף קיבלו מענה מהיר מהרגע שהגיעו לבית חולים, שם חיכו להם נציגים של אגף השיקום, קלטו אותם ודאגו לכל התהליכים הבירוקרטיים. ״מיד אחרי 7 באוקטובר, ממש בתוך מספר ימים, כבר היו לנו נציגים בכל בתי החולים. לכל פצוע הוצמד עובד ייעודי מאגף השיקום, שהוא האיש קשר שלו שמטפל עבורו בכל התהליכים. כך שאם בעבר הפצוע היה צריך לפנות אלינו, כיום אנחנו פונים אליו. אם בעבר הוא היה צריך להתנהל מול מספר גורמים בכל מחוז, היום יש לו איש קשר אחד שעושה עבורו את התיווך עם יתר הגורמים המטפלים״, מתארת קידרון.
היא מוסיפה, כי מאז המלחמה הוחלט באופן גורף על דחיית כל הוועדות הרפואיות. ״כל פצוע מקבל אוטומטית מענק טיפול בנוסף לסיוע המוענק גם לבני המשפחה. סיוע נפשי וכלכלי למשפחות שמטפלות בפצועים, אם זה בתשלום אובדן שכר, הלנה, השתתפות בהוצאות כלכלה ואש״ל בזמן האשפוז בבית החולים״.
לאור הנתון העגום המדבר על כ-30% מפצועי הגוף המפתחים מאוחר יותר פגיעות נפשיות, הוסיפו באגף השיקום סל של טיפולים נפשיים המוענק לכל פצוע, גם אם לא התלונן או פיתח תסמינים נפשיים כלשהם, זאת כדי למנוע החמרה או התפתחות של פגיעה נפשית בשלבים מאוחרים יותר.
מאז המלחמה תקציב אגף השיקום גדל בקרוב לשני מיליארד שקל – מ-5.4 מיליארד שקל ב-2023 לכ-7.3 מיליארד שקל כיום – בין היתר כדי להרחיב את זמינותם של גורמי טיפול מקצועיים ובהם פסיכיאטרים בעלי מומחיות לטיפול במצבים של תגובות קרב. ״במהלך המלחמה מ-7 לאוקטובר הוספנו שירות חדש של חוות שיקומיות. הכנסנו צוותי משבר, כמו מד״א לנפש, כך שבמקום לשלוח אמבולנס, שולחים צוות מקצועי שמגיע ומעריך את המצב. יצרנו קשר עם 400 מטפלים חדשים מתחום הנפש, ובבתי החולים יש לנו מרפאות ייעודיות לטיפול בפוסט טראומה״, מתארת קידרון.
״כדי לקבל הכרה כנכה צה״ל צריך להגיש בקשה, אם זה באופן עצמאי או באופן יזום על ידינו. מ-7 באוקטובר אנחנו הגענו אל הפצועים והגשנו עבורם את הבקשה להכרה. מאז הקמנו מענים ייעודיים ספציפית לנכים פוסט טראומטיים, ובכלל לאלה שסובלים מבעיות נפשיות – אם זה באמצעות תמיכה נפשית בפצוע ובבני משפחתו, קו סיוע שעובד 24 שעות ביממה, קבוצות טיפול וטיפולים נפשיים קבוצתיים, סדנאות לימודיות וחווייתיות, טיפול בעזרת כלבי שירות או טיפולים אלטרנטיביים – סל שלם ומגוון לטיפול ותמיכה נפשית בפצועים״.
