בגיל 22, גארט לורד השיג את הבלתי אפשרי: ללא היתרונות של לימודים באוניברסיטה יוקרתית כמו סטנפורד או MIT, או רשת תמיכה של הורים עשירים, הוא הצליח להתקבל להתמחות קיץ נחשקת ב-Palantir, אז אחת מחברות הסטארט-אפ המתעסקות במודיעין החמות בעמק הסיליקון.
עבור סטודנט במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטה הטכנולוגית של מישיגן, עבודה בחברה שנתמכת על ידי ה-CIA, סוכנות המודיעין של ארה"ב, היוותה כרטיס כניסה לליגה של הגדולים.
עם זאת, ימים ספורים לאחר שהגיע למשרד של פלנטיר בוושינגטון הבירה במאי 2012, גארט הצעיר חש בספקות עצמיים רציניים. נדמה כי 15 המתמחים האחרים הגיעו מיקום אחר לחלוטין. כולם למדו באוניברסיטאות הכי יוקרתיות באמריקה ובילו את רוב זמנם בשיחה על הפרויקטים המתקדמים והטיולים שלהם באירופה. הטיול היחיד של לורד מחוץ לארה"ב היה לקנדה הסמוכה, לרגל טורניר הוקי שהשתתף בו בתור נער צעיר.
"אני זוכר שהתקשרתי לאבא שלי והוא אמר, 'אולי אתה לא חכם מהם, אבל אני כן יודע דבר אחד: אתה לא מתכוון להרוס את ההזדמנות הזאת, ואתה תעבוד קשה יותר מהם,'" לורד, כיום בן 33, נזכר. במקום לסגת, הוא החליט שהוא "הולך על זה בכל הכוח" ויוכיח שהוא לא פחות טוב מהם.
ו"ללכת על זה בכל הכוח" זה בדיוק מה שהוא עשה. הוא זכה בהאקתון השנתי של החברה ובכבוד מצד בכירים בפלנטיר, שלדבריו היו המומים מכך שמישהו כל כך חכם ומוכשר הגיע מבית ספר כה קטן. הם הציעו לו בונוס הפנייה – 5,000 דולר על כל מהנדס שמתקבל לחברה – כדי להביא סטודנטים מוכשרים אחרים ממישיגן-טק.
אז נדלקה הנורה: מה אם היה אפשר ליצור תוכנה שתחבר בין חברות הרעבות לכישרונות צעירים ובין אלפי סטודנטים הלומדים בבתי ספר בעלי פרופיל נמוך כמו מישיגן-טק? "יש תלמידים מוכשרים בכל מקום. והמיקוד שגדלת בו לא אמור להגדיר את תוצאות הקריירה שיש לך אחרי התואר", הוא אומר. "במישיגן-טק לא ראו אותנו".
אז כשחזר לקמפוס בסתיו, הוא חבר לשני חבריו מכיתת המדעים, בן כריסטנסן וסקוט רינגוולסקי, והחל לעבוד על הרעיון החדש. שלושת הסטודנטים לתואר ראשון הקימו פלטפורמת נטוורקינג קלה לשימוש, שתחבר למעשה סטודנטים, אוניברסיטאות ומעסיקים. הם השיקו את Handshake שנתיים מאוחר יותר ב-2014 והופיעו ברשימת ה-Under30 של פורבס לשנת 2017.
כיום כמעט 12 מיליון סטודנטים (רבים עם ניסיון עבודה מועט או ללא ניסיון כלל) מ-1,400 מכללות ואוניברסיטאות ברחבי ארה"ב משתמשים בפלטפורמה של לורד כדי לחפש משרות מ-750,000 חברות שונות, להתכתב עם מגייסים ובוגרים, להשתתף בירידי קריירה וירטואליים ולקיים ראיונות עבודה מקוונים. התלמידים לא משלמים אגורה, אבל בתי הספר שלהם משלמים בממוצע 8,000 דולר בשנה. 1,110 החברות שנרשמו לגרסת הפרימיום של הפלטפורמה, משלמות אפילו יותר: בין 15,000 דולר לכמה מיליוני דולרים בשנה, מה שמאפשר להן להציג פרסומי דרושים ממוקדים למועמדים על סמך מיקומם הנוכחי, מחלקה, ציונים, ומיומנויות ספציפיות כגון JavaScript או Python.
לינקדאין הצטרפה לשיחה
הצמיחה של Handshake עברה להילוך גבוה בעקבות המעבר לגיוס וירטואלי ועבודה מרחוק במהלך המגיפה. מספר הסטודנטים אשר "לוחצים ידיים" עלה ב-600% מאז 2017 – אז היו רק 1.6 מיליון סטודנטים בפלטפורמה – וההכנסות הגיעו ל-120 מיליון דולר ב-2022, לפי לורד, לעומת 75 מיליון דולר בשנה שעברה ו-3 מיליון דולר לפני חמש שנים. Handshake גייסה בינואר האחרון 200 מיליון דולר ממשקיעים שונים ביניהם Lightspeed, Kleiner Perkins ו-Coatue Management. מה שהביא את סך הגיוסים שלה ליותר מ-430 מיליון דולר והעלה את השווי שלה ל-3.5 מיליארד דולר. פורבס מעריך שלורד ומייסדיו עדיין מחזיקים ב-15% מהחברה לפחות, בשווי של כ-525 מיליון דולר.
אבל יש עניין: כמו ברוב האוניברסיטאות ואתרי חיפוש העבודה, ל-Handshake אין באמת מושג כמה סטודנטים מוצאים עבודה באמצעותה. לאחר שהם מתחברים למגייסים, הם תמיד יוצאים מהפלטפורמה כדי להמשיך בתהליך. רוב הסטודנטים והמעסיקים אינם מדווחים ל-Handshake אם הם התקבלו לעבודה או הגישו הצעה. תגובתו של לורד: "פחות מ-1% מהאוניברסיטאות נטשו את הפלטפורמה מאז הקמתה."
בנוסף, Handshake מתמודדת עם תחרות קשה מצד ענקיות חיפוש העבודה לינקדאין, Indeed ו-ZipRecruiter. וזה רק בקצה המזלג. לורד מאמין שהוא מצא את הדרך הזולה והאינטואיטיבית ביותר לחבר בין הצדדים השונים. אבל ראוי לציין שחברת האם של לינקדאין, מיקרוסופט, למשל – עם שווי שוק נוכחי של 1.8 טריליון דולר – יכולה בקלות לעקוף אותו, אינטואיציה או לא.
המבחן הגדול ביותר: היחלשות הכלכלה, במיוחד בשוק ההייטק. אילון מאסק הרגע פיטר אלפי מהנדסים בטוויטר. מעסיקים מובילים אחרים, כולל Meta, אמזון וסיסקו, מצמצמים משמעותית את כוח העבודה שלהם ואחרים כמו אלפבית, חברת האם של גוגל, מאטים את הגיוס.
לורד אומר שהוא לא מודאג. הוא טוען שמעסיקים עדיין רוצים וצריכים כישרונות צעירים, זולים ומיומנים יותר מבחינה טכנית. בנוסף, Handshake אינה מכוונת לאף תעשייה ספציפית. עולם ההייטק מדשדש? אולי תשקלו קריירה בנפט וגז. "מה שראינו במהלך המגיפה, כאשר חברות חששו מהעתיד, עדיין היה ביקוש עצום לכישרונות טכניים," אומר לורד, שממהר לציין של- Handshake עדיין יש יותר מ-200 מיליון דולר מכספי הון סיכון בבנק, מה שאמור לעזור לה לצלוח מיתון.
חלקי מחשב בפח האשפה
לורד גדל בבלומפילד הילס, מישיגן, שם בילה את רוב זמנו בבילוי עם משפחתו המורחבת הגדולה, כולל אחותו ושמונה בני דודיו. אביו עבד בבנייה; אמו הייתה עוזרת אדמיניסטרטיבית. למרות שהצטיין בסקי ובענפי ספורט אחרים, לורד הרגיש כמו "חנון" ואהב בעיקר מחשבים. כנער, הוא קיווה יום אחד שתהיה לו חנות משלו לתיקון מחשבים או שימצא עבודה כמנהל מערכות מידע, כמו חברו המצליח של דודו.
כשהבין שיאלץ לשלם את שכר הלימוד לאוניברסיטה בעצמו (טווח המחירים לשנת לימודים אחת בארה"ב נע בין 20 אלף דולר לכ-70 אלף דולר ואף יותר), הוא המשיך להתגורר בבית הוריו במשך שנתיים לאחר התיכון ולקח שיעורים במכללה הקהילתית הסמוכה, תוך שהוא עובד בתיקון מחשבים ולימד אימהות מקומיות כיצד לערוך ב-iMovie. זמן קצר לאחר שהחל ללמוד באוניברסיטת מישיגן-טק ב-2010, הוא התיידד עם סטודנט מהמעמד גבוה בזמן שחיפש בפח האשפה חלקי מחשב ישנים. חברו החדש כל כך התרשם מהיכולות הטכניות של לורד שהוא עזר לו להשיג מלגה במעבדה הלאומית של לוס אלמוס בניו מקסיקו באותו הקיץ.
עם החיזוק הזה בקורות החיים, בשילוב העקשנות שלו, הוא נחת בפלנטיר ב-2012, שם זכה במהרה להתגלות הגורלית שלו. "לא חברתי לאנשים הנכונים בדרך", הוא אומר. "כל כך הרבה בניווט דרכך לקריירה נוגע למי שאתה מכיר, מה אתה יודע, המצב הסוציו-אקונומי של המשפחה שלך."
עד שנת 2017, המייסדים המשותפים של Handshake גייסו 30 מיליון דולר ממשקיעים והעבירו את פעילותם לבית עם שבעה חדרי שינה בפאלו אלטו, קליפורניה, שם צוות של כ-20 חי ועבד על הטכנולוגיה של הפלטפורמה יום וליל. באותה שנה דיווחה Handshake על הכנסות של 3 מיליון דולר.
"חוויה קסומה"
המגיפה היוותה את המבחן הגדול הראשון של Handshake, וההזדמנות הגדולה ביותר שלה. תוך שבועות בודדים במהלך אביב 2020, שיעור האבטלה של בוגרי תואר ראשון בין הגלאים 20-24 זינק מ-4.2% לשיא של 20.4%. "זרקנו את כל התוכניות של המוצר שלנו מהחלון וגייסנו את החברה כדי להבין איך אנחנו יכולים לבנות כלים וירטואליים," אומר לורד. "הייתה לנו הזדמנות באמת לעזור לוודא שהמחזור המסיים את התואר באותה שנה לא ייפול בין הכיסאות".
החברה השיקה במהירות מוצר המאפשר למכללות לארח ירידי קריירה וירטואליים. מעסיקים יכלו להשתמש בתוכנה של Handshake כדי לתזמן בקלות מפגשים קבוצתיים של 30 דקות או שיחה אחד על אחד עם תלמידים באורך 10 דקות. בשנת 2021 עזרה Handshake לארח כמעט 6,000 ירידי תעסוקה, שלושה רבעים מהם היו וירטואליים. הקורונה האיצה הכל: בשנת 2019, נרשמו לחברה 954 בתי ספר. עד סוף 2021, נתון זה הגיע ל-1,399.
לורד מפנה כעת את Handshake אל מעבר לים. באפריל, החברה ביצעה את הרכישה הראשונה שלה מחוץ לארצות הברית, ושילמה יותר מ-10 מיליון דולר עבור Talentspace, חברה גיוס וירטואלית גרמנית. בארה"ב, Handshake מפתחת את ה-AI שלה כדי להציע קורסים ומיומנויות סחירות, בהתבסס על חיפושים של מעסיקים מובילים. לדוגמה, אם סטודנט מחפש משרות בפיתוח תוכנה אך חסרים לו הכישורים הדרושים לתפקידים רלוונטיים עם שכר גבוה, Handshake יכולה תאורטית לשלוח לו התראה לגבי קורסים רלוונטיים.
תנו ללינקדאין ודומיה להתמקד בעבר שלך, אומר לורד. כמו רבים מהנרשמים, Handshake מביטה אל העתיד. נשען לאחור על כיסא מנהלים במטה של Handshake בסן פרנסיסקו, לורד מהרהר על המסע שהיא עברה מ"מאוד לא מגניבה, ומאוד לא פופולרית" לאחת החברות המשמעותיות בשוק. "יש בדיוק הזדמנות כזו לספק חוויה קסומה לסטודנטים ואנשי מקצוע צעירים", הוא אומר. "ויש לנו מספיק הון לעשות את זה."
