ראשיתה של הציונות הפוליטית במאה ה־19, תמיד היו אנטי־ציונים, גם בקרב יהודים. חלקם התנגדו ממניעים דתיים להקמת מדינה יהודית; אחרים ממניעים פוליטיים, והיו כאלה שהתנגדו ממניעים תרבותיים. התנגדות ערבית ומוסלמית לכל יישות פוליטית יהודית באזור היתה קיימת תמיד.
אבל מאז השתנו הדברים. מרבית האנשים הנאורים תומכים בזכותו של העם היהודי לעצמאות, ובקיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום הלגיטימית של העם היהודי. כאשר הכריזה ישראל על עצמאות ב־1948, היא הוכרה מייד על־ידי כל המעצמות המערביות, כולל ארה"ב ובריה"מ. השמאל, הבינלאומי וגם זה בארה"ב, תמך בחום בישראל ובציונות. בהתנגדותם העקבית לציונות נותרו רק המדינות הערביות והמוסלמיות ובעלות בריתן.
הכול השתנה כאשר בריה"מ, ששאפה לבנות קשרים עם דיקטטורות ערביות עשירות בנפט, שינתה את עורה כלפי ישראל והפכה ליריבתה. השינוי הזה לווה בהתנגדות חזקה לישראל ולציונות על ידי מפלגות קומוניסטיות וסוכניהן ברחבי העולם.
כיום יש אנטי־ציונים התומכים במדינה דו־לאומית חילונית, שכמעט אף ישראלי או פלסטיני אינם תומכים בה. חלק מהאנטי־ציונים הקיצוניים של השמאל הקיצוני שונאים את ישראל בגלל הקשר ההדוק שלה עם ארה"ב, בה הם רואים מעוז האימפריאליזם, הקולוניאליזם והקפיטליזם העולמי.
אבל המציאות העגומה היא שרוב האנטי־ציונים כיום מונעים משנאת יהודים – גירסה מודרנית ועכשווית של האנטישמיות הקלאסית. זהו לעיתים אתגר להבדיל בין אנטי־ציונים לאנטישמים, אך ישנם קריטריונים שעשויים לעזור.
למה רק ישראל?
הראשון שבהם הוא האם אלה שטוענים שהם רק אנטי־ציונים אבל אינם אנטישמים, מחילים סטנדרטים זהים על כל מדינות העולם או ששמור אצלם סטנדרט שונה וייחודי למדינת הלאום של העם היהודי? האם הם מפגינים בעד זכותם של הכורדים למדינה עצמאית ונגד כיבוש אדמות כורדיות בידי טורקיה, סוריה ועיראק? ומה עם האויגורים בסין? והרציחות ההמוניות של אזרחים בדרפור? ומה בדבר הפלישה הרוסית ורציחת אזרחים אוקראינים? והאם הם יוצאים לרחובות נגד שאר הכיבושים והפגיעות בזכויות האדם ברחבי העולם? אם לא, אז למה רק ישראל? האם זה בגלל שהיא מדינת הלאום היהודית? נטל ההוכחה עליהם.
הגזענות במקרים רבים מתחילה ביהודים, אך רק לעיתים רחוקות היא מסתיימת שם. אלה שהיום מצטרפים לשנאה נגד יהודים וציונים עשויים בקרוב למצוא את עצמם לקורבנות של אותה שנאה מתפשטת ממש
ובאותו הקשר, האם אותם אנטי־ציונים גינו את חמאס על הרצח ההמוני, האונס והחטיפות שביצע ב־7 באוקטובר – או שהביקורת שלהם מתמקדת רק בתגובה הצבאית הישראלית לאותה מתקפה? ארגונים כמו הגילדה הלאומית של המשפטנים גינו את ישראל ושיבחו את חמאס כבר למחרת הטבח, הרבה לפני שהחייל הישראלי הראשון נכנס לעזה. באותה עת, קבוצות סטודנטים בהרווארד ובאוניברסיטאות מובילות אחרות האשימו את ישראל ברציחות, באונס ובחטיפות.
הבחנה נוספת יכולה להיות עמדתם לגבי השבויים והחטופים. האם הם קוראים לשחרור את האזרחים הישראלים שנחטפו ומוחזקים בניגוד לחוקי המלחמה? קבוצות ויחידים רבים דרשו את שחרור כל אסירי חמאס, כולל רוצחים המוניים, תוך שהם שותקים או אף מצדיקים את מה שעשתה חמאס, כולל החטיפות.
ויש כמובן גם את השנאה המפורשת כלפי כל היהודים, בנוסף לכל הישראלים. סוזן סרנדון הייתה הבולטת ביותר בקרב הגזענים האלה, אך לא הקיצונית שבהם. היא רוצה את היהודים מפוחדים, בעוד אחרים קראו לרצוח אותם בגז. אחרים תקפו סטודנטים יהודים, השתיקו דוברים ציונים, והשתתפו בהפגנות אלימות. הם קוראים לישראל להיות נקייה מיהודים "מהנהר ועד הים", ולעולם כולו להיות "נקי" מיהודים. לא היו קריאות לפתרון של שתי מדינות. להיפך, כמעט כל המחאות דרשו לשים סוף לקיומה של מדינת ישראל.
השורה התחתונה היא שבלתי אפשרי להבין את השנאה האדירה כלפי ישראל מאז ה־7 באוקטובר מבלי להכיר בעובדה שישראל היא "היהודי בין העמים" – ולכן הפכה למוקד השנאה היהודית הנוכחית.
חלק מהצעירים התורמים לשנאה זו כנראה אינם מודעים להיסטוריה המכוערת של האנטישמיות, לה הם הפכו שותפים. זה לא תירוץ, אבל זה עשוי להסביר כיצד כל כך הרבה סטודנטים יהודים בורים, אינם יודעים דבר אודות המורכבות של הסכסוך במזרח התיכון, הפכו לאידיוטים שימושיים ומעורבים כעת בלהט אנטישמי שמפרץ מסביב לעולם.
נראה שאותם פרוגרסיבים, הומואים, פמיניסטיות ואחרים, שמודעים לגזענותו ולאלימותו של חמאס שונאים יהודים יותר משהם תומכים בקבוצות שאיתן הם מזדהים
היסטורית, במקרים רבים עמדו סטודנטים בחזית התמיכה של אידיאולוגיות שנאה כמו הנאציזם, הקומוניזם, והאיסלאמיזם שהביאו את המולות לשלטון. חלקם התחרטו מאוחר יותר על השתתפותם במאבק למען המטרה, כאשר ערוותם נחשפה, אך המעורבות המוקדמת שלהם העניקה אמינות ולגיטימיות למשטרי אימים אלה. רבים מאותם צעירים פרוגרסיביים התומכים בחמאס היום עוצמים את עיניהם בכוונה בפני המציאות של ארגון טרור – בו הם תומכים – רוצח גם רוצח הומואים, פמיניסטיות, ואת מתנגדיהם, ודמם של קורבנות אלה על ידי אלה שתומכים בארגוני הטרור האלה. נראה שאותם פרוגרסיבים, הומואים, פמיניסטיות ואחרים, שמודעים לגזענותו ולאלימותו של חמאס, שונאים יהודים יותר משהם תומכים בקבוצות שאיתן הם מזדהים.
הגזענות במקרים רבים מתחילה ביהודים, אך רק לעיתים רחוקות היא מסתיימת שם. אלה שהיום מצטרפים לשנאה נגד יהודים וציונים עשויים בקרוב למצוא את עצמם קורבנות של אותה שנאה מתפשטת ממש.
אלן דרשוביץ הוא עורך דין, משפטן וסופר יהודי אמריקני. לאחרונה יצא לאור ספרו "המלחמה נגד היהודים"
