הפצצה, סייבר או פרוקסי: כיצד תגיב ישראל למתקפה האיראנית?

תפיסת ביטחון של מדינה וניתוח האיומים שניצבים בפניה משלבת בין הבנת היכולות של אויביה לבין כוונותיהם. במתקפה הרצחנית של ה-7 באוקטובר, נכשלה ישראל קשות בהבנת היכולות של האויב, ועוד יותר מכך בהבנת כוונותיו. מאז, רבים אמרו כי פרשנות לא נכונה של הכוונות עלולה תמיד לחזור על עצמה, ולכן מוטב לה לישראל להתמקד בזיהוי יכולות האויב ובהשמדתן.

ננסה לבחון את המתקפה האיראנית על ישראל מהזווית הזו. בכל האמור ליכולות, איראן שיגרה מעל 300 טילים וכטב"מים לטווח רחוק, תוך תיאום בין הכלים השונים בניסיון להגדיל את סיכויי ההצלחה ולמקסם את הנזק. אחרי שנים ארוכות של פרסומים ותרגילים צבאיים, שעל חלקם נטען שנוצרו בפוטושופ, איראן מוכיחה שיש לה את היכולת לשגר מטחים עצומים לטווחים שמכסים את כל שטח ישראל. מדובר ביכולות תקיפה מרשימות, בהיקפים שרק צבאות בודדים בעולם מסוגלים להן.

כגודל האיום ההתקפי, כך גודל ההצלחה של מערכת ההגנה הרב-שכבתית של ישראל – 221 כטב"מים וטילי שיוט שוגרו מאיראן וכולם יורטו לפני שהגיעו לשטח ישראל. מעל 90% מ-110 הטילים הבליסטיים ששוגרו יורטו גם כן, ואלו שהצליחו לפגוע גרמו נזק מינימלי. מבחינת ישראל, מדובר בתוצאה חיובית בצורה יוצאת דופן, ככל הנראה טובה יותר משציפו. מערכות ההגנה של ישראל עמדו במבחן האולטימטיבי – ויכלו לו. אם הלילה איראן וישראל הציגו את הסחורה שלהן לראווה – ברור לכולם איזו סחורה התבררה כאטרקטיבית יותר. התעשיות הביטחוניות של ישראל סיפקו אתמול תצוגת תכלית שבוודאי תספק להן חוזי עתק במיליארדים שנים קדימה.

יתרה מכך, חשיפת מערך ההגנה האזורי הרב-לאומי ממזרח לנו מציג את האירוע כולו כעימות אזורי בין שתי בריתות וממחיש לאיראנים כי ישראל לא ניצבת לבדה במערכה. מטוסי קרב של ארה"ב ובריטניה יירטו כ-70 מהכטב"מים, ועל פי הדיווחים, גם מטוסי קרב ירדנים השתתפו במלאכת היירוט. כדאי לקרוא את המשפט האחרון שוב – לראשונה ובאופן פומבי, מדינה ערבית מפעילה כוחות צבא כדי למנוע תקיפה איראנית על ישראל. ב-1970 נחלצה ישראל לעזרתה של ירדן וגרמה לסורים לסגת משטח הממלכה ההאשמית. 54 שנה מאוחר יותר, נתנה ירדן כתף למאמץ המלחמתי הישראלי. קשה להפריז בחשיבותה ההיסטורית של עובדה זו.

מה רצו האיראנים?

במשך עשרות שנים נמנעה איראן מהתנגשות ישירה עם ישראל. אחרי שנים שבהם נשק איראני שימש רק שליחים דוגמת ארגוני הטרור במזרח התיכון או לקוחות דוגמת הצבא הרוסי באוקראינה, איראן עשתה בו שימוש מבצעי מסיבי, בעצמה ומשטחה. זה כשלעצמו הוא מסר חשוב מטהרן, שהראתה שהיא לא נרתעת מלסגור את החשבונות שלה בעצמה – מי שרוצה רק לצאת לידי חובה ולהגיד שהצליח לתקוף את ישראל, יכול להסתפק בשיגור מספר חד-ספרתי של טילים בליסטיים, או לתקוף שגרירות ישראלית במדינה שלישית. מי שמשגר 300 טילים וכטב"מים מחפש לעשות נזק ולבנות הרתעה.

הפעם האחרונה שאיראן יזמה התקפה משמעותית הייתה ב-14 בספטמבר 2019, בתקיפה על מתקני הפקת הנפט של עראמקו הסעודית. אז, פחות מ-25 כתב"מים ו-7 טילי שיוט הספיקו כדי לפגוע קשות במתחם, לזעזע את שוק הנפט העולמי ולהביא את סעודיה לחשיבה מחדש על האסטרטגיה שלה באזור. אתמול, האיראנים שיגרו פי עשרה אמצעי תקיפה, וגרמו נזק זניח בלבד.

איראן, כמובן, יוצאת מגדרה כדי למתג את האירוע כהצלחה מסחררת. אמצעי התקשורת מהללים את ההצלחה הגדולה שבעצם השיגורים לישראל, תוך התעלמות מהעובדה שישראל הצליחה להפוך את ההתקפה המסיבית של איראן ללא יותר ממופע זיקוקים יקר. גם תמונות של לחץ ברחובות ותורים ארוכים בתחנות הדלק בטהרן מוצנעים לעת עתה.

מפקד משמרות המהפכה, חוסיין סלאמי, הזדרז להכריז לאחר המתקפה כי מבחינת איראן השתנתה המשוואה ומעתה והלאה איראן תגיב בירי משטחה, אמירה המשתלבת ברצף האיומים שהאיראנים משמיעים מאז אתמול. מבחינת ישראל, אחרי שנים ארוכות של תקיפות נגד יעדים איראניים בסוריה כמעט בלי השלכות, החל מהלילה היא תהיה חייבת לקחת בחשבון שאיראן לא תהסס להגיב על תקיפות נוספות.

מה תעשה ישראל

בבוקר שאחרי המתקפה, מוצאת את עצמה ישראל במצב אופטימלי מבחינתה – מבחינת האיום הצבאי, ישראל הוכיחה לאיראנים וגם לעצמה שהשד לא נורא כל כך ואמצעי ההגנה שברשותה בהחלט מסוגלים לסכל גם מתקפה איראנית רחבה ומגוונת; בהיבט המדיני, התגובה הלא-פרופורציונלית של איראן גייסה מחדש לצד ישראל את כל המדינות הבולטות בעולם המערבי וארה"ב בראשן. אחרי לחץ גובר על ישראל על רקע הדשדוש ברצועת עזה, הגיעה ההתקפה הגדולה של איראן והזכירה לכל מי ששכח מי בצד של מי, ומי האיום האמיתי על השלום והיציבות באזור.

ישראל חייבת להראות שהיא, כמו איראן, מוכנה להסתכן ולתקוף את האויבת הגדולה שלה והיא, שלא כמו איראן, גם מסוגלת לפגוע ולגרום נזקים משמעותיים, נניח למפעלי הטילים, הכטב"מים ובסיסי חיל האוויר האיראניים. עם זאת, ועל אף הפיתוי להזדרז ולהגיב באופן מיידי, טוב תעשה ישראל אם תתאם את המהלך הבא ואת זה שיבוא אחריו עם בנות בריתה שהוכיחו אתמול, שוב, את חשיבותן. המלחמה האחרונה הוכיחה עד כמה ישראל תלויה בארה"ב, בריטניה, גרמניה וצרפת וחידוש הלגיטימציה מהן היא קריטית ואסור יהיה לבזבז אותה. אין ספק כמעט כי הקולות במערב הקוראים לאמברגו נשק על ישראל ישתתקו או יושתקו לפחות בזמן הקרוב. אין פירוש הדבר כי התמיכה בתגובה ישראלית מובטחת – אך גם למדינות המערב אינטרס מובהק בריסון איראן.

במובנים רבים, לישראל, וגם למעצמות המערב, יהיה הרבה יותר נוח אם ישראל תחליף מהלומות עם איראן ממרחק של 1,500 ק"מ במקום להמשיך לחפש את סינואר במחילות ברצועת עזה – זו מערכה שרוב העולם יסכים שאיראן הובילה לה, ורוב העולם גם יסכים שהאיראנים עברו את הגבול וההשתוללות שלהם מהווה איום על כולם, לא רק על ישראל. זו מערכה שתהיה טכנולוגית בעיקרה, עם הרבה פירוטכניקה ומטרות לגיטימיות ובלי סוגיות של רעב וסיוע הומניטארי.

עם זאת, חשוב לציין גם מה לישראל אסור לעשות – אסור לה להתמכר לתחושת ההגנה שמספק החץ כפי שהתמכרה לכיפת ברזל, ואסור לה לשכוח שיש לה חזיתות פתוחות גם בעזה וגם בלבנון. לכן, אחרי שאיראן פרצה את מחסום הפחד שלה ושיגרה התקפה נרחבת על ישראל, חייבת להגיע תגובה בטרם יתבסס על ישראל מחסום פחד משלה, שיקנה לאיראנים חסינות בכל המרחב.

מה הן האופציות העומדות על השולחן? תקיפה ישראלית רחבה באיראן תוביל למלחמה במקרה הטוב או להכרזה איראנית שהם פורצים לגרעין מטעמי הגנה עצמית במקרה הרע. פשיטה קטנה על מטרה כלשהי באיראן יהיה מהלך עם סיכון גבוה ורווח אסטרטגי מצומצם. לישראל יש את כל הלגיטימציה בעולם לפעול נגד מערכי הייצור הצבאי של איראן ואת זה, ככל הנראה, ניתן גם לעשות באמצעים נסתרים עם המוסד, בלי לשלוח מטוסים.

על פניו, המהלך ההגיוני והאפקטיבי ביותר יהיה להשאיר את הפעולות באיראן למוסד ולמרחב הסייבר, ולצאת במקביל לבליץ אווירי חסר תקדים על יעדים איראנים בכל המרחב, לדוגמה כזה שיפגע באופן דרמטי במערכי הנ"מ ומחסני הנשק בסוריה, בעיראק, בתימן ואולי גם לעלות את עוצמת התקיפות בלבנון גם בלי מלחמה בהיקף מלא עם חיזבאללה. במילים אחרות – אחרי שאיראן השקיעה שנים רבות והון עתק בבניית מערך טרור שלם מסביב לישראל, הגיעה השעה לפנות לפירוק שיטתי של המערך הזה. כשתגיע ההתמודדות הישירה עם איראן, הקואליציה הפרו-ישראלית ואנטי-איראנית תהיה חזקה משמעותית מהקואליציה שמנגד.

במשך עשרים השנים האחרונות ניהלה איראן מדיניות מחושבת בצורה מרשימה. היא נמנעה מסיכונים מיותרים וניהלה מו"מ מוצלח מאוד מבחינתה עם מעצמות המערב בסוגיית הגרעין. המדיניות המחושבת הזו אפשרה לה לפרוס זרועות לכל מדינות האזור כמעט ולהפוך לזו שקובעת את סדר היום. אתמול היא לקחה סיכון גדול ולא אופייני. במידה רבה, היא העבירה לישראל וארה"ב את הכדור כדי לקבוע מה יתרחש בשלב הבא, ועד כמה יושפע מכך הסדר האזורי כולו.