Contributors
אירועי הירי ברחובות ביירות הזכירו לרבים את מלחמת האזרחים ההיא, בשנות ה־70 וה־80 ששינתה את לבנון לעד. פעולה כה בוטה נגד הכוח השיעי מסמנת את הנכונות, של לפחות חלק מהכוחות במערכת הפוליטית הלבנונית, לעצור את ההשתלטות האיראנית על לבנון.
חיזבאללה לא יוכל להבליג כדי לא להצטייר כחלש, ואילו תגובה חזקה תוביל להמשך ההתדרדרות לקראת מלחמת אזרחים. עם זאת, כשהברירה היא בין שלטון איראני למלחמה, הבחירה של לבנונים לא שיעים באופציה השנייה היא כמעט מתבקשת.
מפגן הכוח של החיזבאללה ואמל ברחובות ביירות, שנועד להלך אימים על השופט החוקר בפרשת הפיצוץ בנמל ביירות, הסתיים במרחץ דמים ובהשפלה למי שמוגדרים ככוח החזק בלבנון. ירי מדויק שנפתח לעברם ממרפסות בעיר, הביא למותם של שבעה בני אדם, שלושה מכל ארגון ועוברת אורח תמימה.
התקרית הזאת הביאה לחילופי אש נוספים בעיר כחלק מהניסיון של החיזבאללה להשיב לעצמו את השליטה בנעשה, אולם ברור היה לכל שהנקמה טרם הגיעה. תחילתו של גל האירועים הנוכחי באותו פיצוץ אדיר שהוביל לאחד מהאסונות הגדולים בתולדותיה של לבנון. כזכור, ב־4 באוגוסט 2020 בשעה שש בערב התפוצץ מחסן ובו 2,750 טון של אמוניה חנקתית, חומר דישון המשמש גם כרכיב בחומרי נפץ. התוצאה היתה שווה להטלה של פצצה במשקל של 1.1 קילוטון TNT.
218 בני אדם נהרגו, כ־300 אלף מתושבי ביירות איבדו את בתיהם. המדינה פושטת הרגל ספגה נזק של 15 מיליארד דולר והשבתה של אחד מצינורות החמצן החשובים של כלכלתה המקרטעת. עוד בטרם נפתחה חקירה כבר יכלו תושבי לבנון לחבר את פיסות המידע הנחוצות לגילוי האחראים – משרוך נעל ועד מטען עצום ונפיץ של אמוניה חנקתית – שום דבר לא נכנס למתחם הנמל בלי שאנשי החיזבאללה יידעו עליו ויאשרו אותו.
החקירה הרשמית נפתחה בראשות השופט הצבאי פאדי סוואן, נוצרי־מרוני הנחשב לאמיץ לב. הוא הגיש במהלך הקריירה שלו מאות כתבי אישום נגד אנשי טרור. אולם סוואן שתכנן להגיש כתבי אישום נגד ראש הממשלה לשעבר חסן דיאב ושלושה משריו על הזנחה, נזרק מהחקירה בפברואר האחרון לפי דרישתם של שניים מהשרים, שניהם מאמל, בת הברית השיעית של החיזבאללה.
מחליפו, ולמעשה מי שהיה אמור מלכתחילה להוביל את החקירה אך סירב בתחילה, הוא טארק ביטאר, שעומד בראש בית המשפט הפלילי של ביירות מאז 2017. ככל שהתקדמה החקירה, הובן שהפעם זה הולך לכיוון הראש של החיזבאללה, ולכן החליט חסן נסראללה להוציא את אנשיו לרחובות כדי להזכיר לכל מי שזקוק לתזכורת, מיהו החזק במדינה.
כך היה גם בחקירת הרצח של ראש הממשלה לשעבר רפיק אל חרירי, ובמקרים אחרים שבהם חשו בחיזבאללה שהסטטוס קוו המעניק להם יתרון על פני כל העדות האחרות במדינה, נמצא בסכנה.
אך לא נסראללה ולא ראש אמל ויו"ר הפרלמנט הלבנוני נביה ברי העלו על דעתם שמחסום הפחד בלבנון יישבר – הירי היעיל לעבר אנשיהם לאור יום אותת לכל מי שצריך שלשופט החוקר יש גיבוי לנסות ולהגיע לחקר האמת, ובתמונה הרחבה יותר, יש מי שלא מוכן להשלים עם השתלטותה של איראן על לבנון. אגב, כדי להבין את משמעות הפחד מנסראללה די לציין שדובר משפחות קורבנות הפיצוץ שינה את עמדתו ב־180 מעלות וקורא לפרישת השופט החוקר ביטאר. בלבנון ברור לכולם שהוא קיבל פנייה בנושא מהחיזבאללה.
אותה דילמה
בשנתיים האחרונות, מאז אוקטובר 2019, מצויה לבנון בתהליך התרסקות כלכלית, ששורשו בהפיכת הכלכלה הלאומית, המושחתת ממילא, לארנק של החיזבאללה. ארגון הטרור השיעי ספג ירידה חדה בהכנסות ככל שמצבה של פטרוניתו איראן התערער כלכלית בשל הסנקציות האמריקאיות.
הארגון השלים את ההכנסות מכל מיני מקורות חלופיים, כגון סחר בסמים, וכן השתלטות על כספים השייכים לאזרחי לבנון – פרקטיקות מקובלות אולי בלבנון הנשלטת על ידי אליטות עדתיות – אך הפעם זה הוביל לקריסה כלכלית של ממש.
הלירה הלבנונית איבדה יותר מ־90% מערכה, הסובסידיות מתבטלות אחת אחרי השנייה ולמעשה רוב הלבנונים נמצאים, לפחות על הנייר, על סף רעב. רבים מהם מתפרנסים מעזרה שנשלחת אליהם ממהגרים לבנונים בחו"ל.
הקורונה, שדילגה על לבנון בגל הראשון, היכתה מאוחר יותר עם 8,400 מתים במדינה שבה פחות מ־7 מיליון תושבים, גבתה אף היא מחיר מהכלכלה המקומית. לבנון לא מצליחה לעמוד בהתחייבויותיה לנושים, אין לה יכולת לרכוש דלק ולכן אין כמעט שעות חשמל במדינה, והלבנונים עצמם הפחיתו משמעותית את השימוש בדלק לאור התייקרותו המטאורית ונדירותו בשוק. חיזבאללה, שהבין שלבסוף הזעם יופנה אליו, ניסה לפתור את בעיית הדלק באמצעות משלוחים שהגיעו מאיראן עם הרבה יחסי ציבור. אך גם אלו לא הוכחו כפתרון למדינה שמוסיפה להימצא בעלטה.
הלירה הלבנונית איבדה יותר מ־90% מערכה, הסובסידיות מתבטלות אחת אחרי השנייה ולמעשה רוב הלבנונים נמצאים, לפחות על הנייר, על סף רעב
לבנון פנתה פעמים רבות לקהילה הבינלאומית שתושיע אותה כלכלית, אך במדינה שבה גם נגיד הבנק ריאד סלאמה, אדם שזכה בעבר להערכה בעולם, חשוד כיום כמי שמעל ב־300 מיליון דולר מהאוצר הלבנוני, אין דרך לסייע ללא רפורמות מבניות משמעותיות, שיבטיחו שהסיוע יגיע למקום שאליו הוא מיועד ולא לכיסים של מי שאמור לנהל אותו. למעשה, ההפגנות שמתחוללות בשנתיים האחרונות בלבנון לא מכוונות רק כלפי חיזבאללה ובני בריתו, אלא כלפי כל האליטות במדינה – לכולן אחריות על המצב שאליו הגיעה לבנון.
וכך מוצאים עצמם הלבנונים המתנגדים לחיזבאללה בפני דילמה רבת שנים – האם להיכנע להמשך ההשתלטות האיראנית על לבנון, שתהפוך אותה לבסוף למדינה ענייה ובעלת רוב שיעי – או להילחם בתהליך הזה בניסיון להתקרב למערב ולמדינות המפרץ, כשהמחיר כפי שמתברר מדי יום, הוא מלחמת אזרחים חדשה, תסריט האימים שעד כה ניסו לחמוק ממנו בלבנון.
לא סיוע ולא גז
מלחמת האזרחים שפרצה ב־1975 ונמשכה 15 שנה סימלה את סוף עידן ההגמוניה המארונית בפוליטיקה הלבנונית. השינויים הדמוגרפיים ב"שוויץ של המזרח התיכון" לרעת הנוצרים, כגון הגעתם של פליטים פלסטינים מירדן אחרי אירועי ספטמבר השחור ב־1970, הובילו למלחמה הזאת שגבתה כ־120 אלף קורבנות והרס רב של המדינה. היא גם הובילה לפלישתן של סוריה וישראל, כל אחת בנסיבותיה, ובמקביל לעליית החיזבאללה ככוח החזק במדינה.
ישראל נסוגה ב־2000 וסוריה ב־2005 תוך יצירת מחנות ברורים וחדשים בלבנון סביב הכוח החזק – מחנה בהובלת החיזבאללה שבו תמכו השיעים וכן בני ברית מארונים בהובלת מישל עאון – ומחנה מתנגד, שאותו מובילים הסונים, הדרוזים וכן מארונים כמו משפחת ג'ומאייל.
מלחמת לבנון השנייה פרצה כתוצאה מתוקפנות החיזבאללה, במסגרת מערכת הכללים שיצר הארגון (הצדקת קיומו כארגון צבאי לאחר נסיגת ישראל היא בהיותו מגן לבנון). ההרס הסביבתי שיצרה המלחמה והניסיון הכושל לערער על ההגמוניה של החיזבאללה יצרו מערכת כללים חדשה: החיזבאללה נשאר הכוח החזק בלבנון, אבל הבין כי לא יוכל למתוח יותר את החבל בכל הנוגע לישראל.
מלחמת האזרחים בסוריה שאבה חלק גדול ממשאבי החיזבאללה, אך היא גם קיבעה את הקשר ההדוק שלה לאיראן.
הצבת האיראנית, אגב, אינה מונעת רק סיוע מקרן המטבע העולמית, אלא גם את התקדמות סימון הגבולות הימיים עם ישראל, מהלך שיאפשר ללבנון להתחיל לקדוח במים הכלכליים שלה בחיפוש אחר גז טבעי. למרבה האירוניה, לבנון אמורה לקבל בשנים הקרובות גז טבעי ממצרים, ומאחר שזו האחרונה רוכשת בעצמה גז מישראל, תהפוך לבנון, שרשמית לא מצליחה לשאת ולתת עם ישראל על הגבולות הימיים, ללקוחה בעקיפין של גז כחול לבן.
הפרדת כוחות
בחזרה לאירועי האש האחרונים בביירות. מי שנחשד על ידי החיזבאללה כעומד מאחוריהם הוא לא אחר מאשר סמיר ג'עג'ע, מי שהיה מנהיג מיליציה נוצרי במלחמת האזרחים, נידון בעבר לעונש מוות וישב בכלא הלבנוני בבידוד במשך 11 שנה על מעשי הרצח שבהם היה מעורב בשנות ה־80, עד שקיבל חנינה ב־2005.
במשך שנים רבות מסיום מלחמת האזרחים, דומה היה שהעדות השונות מלבד השיעים בחרו בהתפרקות מנשקם, לפחות כלפי חוץ. אך לאור ההיסטוריה הבין עדתית בלבנון ברור שכל אחת מהעדות מחזיקה מיליציה או מיליציות ויושבת על מאגרי נשק גדולים. לבנון היא מדינה הנתונה היסטורית להשפעות זרות רבות, כך שיש להניח שנשק וכספים לטובת הקמת מיליציות כאלה זרמו מכיסי מדינות המפרץ כדי לנסות ולקיים אלטרנטיבה לחיזבאללה.
רשמית, מלבד החיזבאללה ישנו צבא לבנון המקבל סיוע נכבד מארה"ב ומצרפת שנים רבות. בפועל, הצבא מפורר ולא מצליח לשלם משכורות, ציוד צבאי רב נגנב והועבר לידי החיזבאללה על ידי חיילים שיעים המהווים חלק נכבד ממנו. הצבא הלבנוני נשלח לרחובות ביירות לאחר הירי כדי להשיב את השקט, אולם קשה להאמין שבכוחו למנוע מלחמת אזרחים. הירי המדויק לעבר אנשי החיזבאללה ואמל היה מדויק גם מבחינה פוליטית – היורים ידעו שבכך הם משנים את הסטטוס קוו ומסמנים דרך עבור כל מי שרוצה לדחוק את החיזבאללה מהעמדה השלטונית שבה הוא אוחז.
אך היורים לא היו הראשונים לשבור את מחסום הפחד. חודשיים קודם לכן נתפס רכב עם משגר רקטות של החיזבאללה בכפר דרוזי. תושבי הכפר שלפו את אנשי החיזבאללה מהרכב והיכו אותם תוך שהם מחרימים את הרכב. המסר המיידי לחיזבאללה היה לא לבצע ירי לישראל מתוך כפר דרוזי. אבל כל לבנון ראתה כיצד החיזבאללה מובך – התגובה היתה כל מיני פגיעות מקומיות בדרוזים, אך בזהירות. החיזבאללה מורתע מישראל וחושש ממלחמת אזרחים שלא מקדמת את האינטרסים שלו.
הירי בביירות פגע באנשי חיזבאללה ואמל באופן שווה, אבל יש מי שחולם לנסות ולהפריד בין שני בעלי הברית בהווה והיריבים בעבר. אמל, בניגוד לחיזבאללה, נתפס כמייצג לגיטימי של השיעים מצד העדות האחרות בלבנון, וכמי שהאינטרס הלבנוני עומד מבחינתו מעל אינטרסים זרים. לפי שעה הוא משמש כמתווך בין חיזבאללה לשאר לבנון וכבן ברית, אך ייתכן שנעשה ניסיון להפריד בין אמל לחיזבאללה כדי למתג את המלחמה הפוליטית ככזו המופנית כלפי סוכן איראני ולא כלפי העדה השיעית.
אמל, בניגוד לחיזבאללה, נתפס כמייצג לגיטימי של השיעים מצד העדות האחרות בלבנון, וכמי שהאינטרס הלבנוני עומד מבחינתו מעל אינטרסים זרים
עמדתו של נשיא לבנון מישל עאון מעניינת במיוחד. במשך שנים רבות הוא משמש כבן בריתו הנוצרי של נסראללה. אך חתנו של עאון, העומד בראש התנועה הפטריוטית החופשית שהקים עאון, קרא להמשך החקירה של הפיצוץ בנמל ביירות, עמדה מנוגדת לחלוטין לעמדת החיזבאללה. בתו של עאון התבטאה לפני שנה כתומכת בנרמול יחסים עם ישראל, אמירה מפתיעה ביותר.
גנרל עאון התנגד מאז ומעולם למעורבות זרה ולחם בנוכחות הסורית בלבנון בזמנו. הוא חבר לחיזבאללה לאחר הנסיגה הסורית בניסיון להקים איזו לאומיות לבנונית המתחשבת במארג העדתי שלה. אולם המעורבות האיראנית הגוברת, שמרוששת את לבנון לחלוטין, עשויה להוביל לשינוי כיוון מצדו, ואם כך, מדובר בזרז נוסף לקראת מלחמת אזרחים.
שילוב כוחות בין הסונים, הדרוזים והנוצרים נגד חיזבאללה, תוך מאמץ להפריד בינו ובין אמל – מייצר את הסיכוי האמיתי היחיד להציב כוח משמעותי נגד החיזבאללה. כמובן שיהיה צורך במשקל נגד לאיראן בדמות סיוע צרפתי ואמריקאי – וכמובן, אחד מסימני השאלה הגדולים בהקשר זה היא מידת המעורבות הישראלית.
אפקט הפוך
ישראל למודת ניסיון מר בהתערבות בפוליטיקה הלבנונית. אך היא גם בעלת אינטרס מובהק לסלק את איראן מלבנון. בישראל יודעים שתמיכה באחד הצדדים תייצר אפקט הפוך, כי אותו צד יוקע כבוגד וכבן ברית של "השטן הציוני", כפי שהתקשורת של החיזבאללה מציגה את סמיר ג'עג'ע. המאבק של ישראל בהשפעה האיראנית יימשך באופן ישיר. את ההתערבות לטובת המחנה שנגד חיזבאללה יובילו הצרפתים והאמריקאים. כרגע המדיניות האמריקאית היא לחזק את הצבא הלבנוני ולנסות לקדם שיחות בין לבנון לישראל על הגבול הימי.
נשיא צרפת עמנואל מקרון ממשיך ללחוץ על לבנון לאמץ רפורמות כשברור שלא ניתן לעשות זאת באקלים הפוליטי הנוכחי. הוא דחה בעבר הצעות שצרפת תפעל צבאית נגד חיזבאללה. אבל ארה"ב וצרפת מראות מעורבות רבה במתרחש בלבנון ולכן סיוע עקיף למאמץ נגד חיזבאללה עשוי לקרות.
המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן על הסכם הגרעין המקורי זיכה את האחרונה בהעלמות עין מפעילותה בתחום הטרור וסחר הסמים. בסיבוב הנוכחי נראה שהנשיא ג'ו ביידן זהיר יותר, אך לא ברור אם הסיוע לצבא הלבנוני נעשה כמנוף לחץ על איראן או כחלק ממדיניות שהממשל הנוכחי מחויב לה.
הכל, אם כן, מתכנס לקראת הפיצוץ – מלחמת אזרחים. רבים עדיין פועלים כדי לדחות את הגזרה, אבל האופציות עבור הלבנונים ברורות – כניעה לאיראניזציה או מלחמה בניסיון להעניק ללבנון סיכוי לעתיד. זה ייקח שנים רבות וייתכן שלבנון תקרוס סופית לידי האיראנים עוד קודם לכן – אבל הלבנונים לא ייכנעו ללא מאבק.
אלון לוין ויובל בוסתן הם העורכים הראשיים של סיקור ממוקד, ירחון מקוון לחקר מגמות ביחסים בינלאומיים.
