גדול יותר זה תמיד טוב יותר? ובכן, לא בהכרח. אפילו בעולם הביג דאטה, חברות וממשלות מתחילות לראות את הערך בגישה הידועה "Less is more". הגישה הזו עומדת בעצם בניגוד גמור למנכ"לים שמידע כמו ג'ף בזוס מאמזון מניע אותם, שאמר "אנחנו לעולם לא נזרוק מידע".
למעשה, האיחוד האירופאי כלל לאחרונה את הגישה הזו בתקנות החדשות שלו בחוק הגנת המידע שייכנסו לתוקף בקרוב. החוק אומר ש"מידע אישי יהיה הולם, רלוונטי ולא מוגזם ביחס למטרה או המטרות שעבורן הוא מעובד".
החוק לא מגדיר "הולם, רלוונטי ולא מוגזם", אבל בפועל המשמעות היא של איסוף ואחזקה בכמות המידע האישי המינימלית בלבד שצריך בשביל למלא את המטרה. מדובר בחלק מפרקטיקה שידועה כ"מזעור מידע".
מה זה מזעור מידע?
מזעור מידע מתייחס לשיטה של הגבלת איסוף המידע האישי לכל מה שרלוונטי וחיוני באופן ישיר להשלמת מטרה ספציפית.
כאשר חברות וארגונים החלו להבין את כוחו של המידע, וכאשר מידע נהפך לכזה שנמצא בכל מקום בו זמנית ואף לכזה שקל לאסוף אותו, האנליסטים החלו להתמודד עם "צונאמי" של מידע פוטנציאלי. באותו זמן הדחף היה לשמור את כל המידע – לעד.
אבל מאז שהאינטרנט של הדברים החל לצמוח, ארגונים מתמודדים עם יותר ויותר דרכים לאסוף עוד ועוד סוגים של מידע, כולל (ובמיוחד) מידע פרטי ואישי שניתן לזיהוי.
דליפה גדולה של מידע רגיש יכולה להוביל לאישומים פליליים | צילום: fotolia
ייתכן וחלק מהחברות עדיין מקוות לשמור את כל המידע בשביל ליישם אותו בצורה כלשהי בעתיד, אבל הסכנות של אגירת מידע דומות לאלו של אגירה פיזית: ערימות של זבל חסר תועלת שגורמות לכך שיהיה לנו קשה מאוד למצוא את מה שאנחנו צריכים כאשר אנחנו צריכים אותו. זה עולה כסף וזמן, ואף יכול להוות סכנה של ממש.
במקום הגישה שאומרת "לשמור את הכל", מנהלי מידע חכמים מאמצים כעת מדיניות מזעור מידע, לפיה שומרים רק את מה שרלוונטי והכרחי. אפילו וולמארט מסתמכת על מידע שנאסף בארבעת השבועות האחרונים בלבד בשביל אסטרטגיות השיווק היומיומית שלה.
היתרונות של מזעור מידע
אני מאמין שעל חברות לאסוף ולאחסן רק מידע שהן צריכות – ולמחוק את כל השאר. הערך של מידע יורד מהר מאוד, ואחסון של כולו "רק במקרה של" הוא הליכה בנתיב מסוכן.
מזעור מידע מפחית גם עלויות. כל אחסון של מידע עולה כסף, ולאף עסק אין תקציב אינסופי. אף עסק לא יכול להמשיך לאסוף ולאכסן מידע לעד.
בנוסף, יותר מדי מידע (במיוחד מידע אישי שניתן לזיהוי) מביא עימו סכנות גדולות. ההשלכות של אובדן מידע והדלפות חייבות להילקח גם הן בחשבון. דליפה גדולה של מידע אישי רגיש יכולה בקלות להרוס עסק או להוביל אפילו לאישום בהזנחה פושעת. דמיינו כמה מעצבן זה יהיה להתמודד עם מצב כזה כאשר אפילו לא הייתם צריכים את המידע שאיבדתם מלכתחילה.
עם ההטמעה של חוק הגנת המידע, כל העסקים שמחזיקים במידע על אזרחי האיחוד האירופי יצטרכו להפעיל פרוצדורה של סטנדרט מזעור, שיהווה יתרון גם עבור החברה וגם הפרט שעליו החוק מתוכנן להגן.
|