ליאת כהן | צילום: אור דנון
ליאת כהן | צילום: אור דנון

“זקן זו לא מילה גסה”

ליאת כהן מינפה את הטראומה האישית שלה להקמת עסק מצליח לליווי ומיצוי זכויות בזקנה וסיעוד. “עבורי זה הרבה יותר מעסק, זו שליחות”, היא אומרת | אורי גפן

למרות שכולנו נגיע לשם, רבים מאיתנו מעדיפים להסיט את המבט כשמדובר בזקנה. לא כך ליאת כהן שמגיל צעיר מאוד מצאה עניין בעולם הקשישים. בסוף לימודיה, היא השתלבה כעובדת סוציאלית בחברת סיעוד מובילה, “שם נפגשתי עם אוכלוסיית הזקנים והתאהבתי בה. אלו זקני השבט שלנו ויש להם ניסיון חיים עשיר והכרת תודה. מאז ה-7 באוקטובר התנדבתי למען זקנים מעוטף עזה,  כששורד שואה ניצול העוטף אומר לי שאחרי מלחמה תמיד יש צמיחה ובנייה, אני מאמינה לו. יש לנו מה ללמוד מהם”, היא אומרת.  

את משתמשת במונח “זקן” בטבעיות. 

“נכון. זקן זו לא מילה גסה. המצאנו מכבסת מילים סביב נושא הזקנה, כאילו שזו מחלה מסוכנת. אפילו את התזה שלי הקדשתי לסמנטיקה הזו. במקום מונחים כמו קשישים, הגיל השלישי, אפשר לקרוא לילד בשמו, זקנה היא חלק מהחיים”.  

הלוחשת לזקנים 

ב-25 השנים האחרונות, כהן חיה, נושמת וחולמת את תחום הזקנה. ניסיון של 25 שנים בשתי חברות המתמחות בסיעוד, שש שנים מתוכן כמנכ”לית שהביאה את החברה להצלחות עסקיות ושני תארים שניים במנהל עסקים ופסיכולוגיה חברתית, יצרו אצלה ניסיון מקצועי מגוון וייחודי. לצד הכשרה בגריאטריה, דמנציה וסיעוד, היא מומחית בהתאמת עובדים זרים לטיפול בזקנים, בשל כך אף שימשה כיועצת לרשות האוכלוסין בנושא. “אחרי הרבה שנות ניסיון בתחום, הבנתי שיש צורך חברתי עמוק בגוף שילווה את בני המשפחות של הזקנים. כשזקן הופך לסיעודי, המשפחה עוברת כאוס. לצד ההלם הרגשי והכאב כי ההורה שלך הפך חסר ישע, צריך להתמודד עם מבוך בירוקרטי אדיר ורבים לא יודעים מה הזכויות שלהם. מתוך הבנת הצורך הזה התחלתי לחשוב על הקמת ‘הולדינג קייר’”. 

עושה סדר בכאוס 

אחרי שמיצבה את עצמה כאסמכתא בתחום הזקנה, הגורל זימן לה ניסיון אישי כואב, כשבעצמה הפכה לסיעודית וחוותה על בשרה מה שעוברים מטופליה. “ב-2014 נדרסתי כהולכת רגל ובאחת הפכתי לסיעודית. הייתי מנכ”לית ואדם מאוד עצמאי ותוך רגע אחד, נשמטה הקרקע מתחת לרגליי והפכתי לתלויה. נאלצתי ללמוד לבקש עזרה. זו חוויה נוראית שגורמת לאובדן זהות. אני מבינה היטב מה עובר על זקנים סיעודיים ועל בני המשפחות שלהם”.  

מה את שומעת מבני המשפחות שלהם?  

“כאוס, בלבול, טלטלה. גם עבור הזקן וגם עבור בני משפחתו. זו טלטלה גדולה וצריך לדעת לתפקד בתוך זה. אי אפשר לעשות את זה לבד. אני בזמנו לקחתי עורך דין שליווה אותי ועזר לי למצות את הזכויות, אבל דווקא מתוך הטראומה האישית הבנתי שהגיע הזמן לצאת מאזור הנוחות ולפתוח חברה שתהווה בית לליווי וטיפול בזקנים ובני משפחותיהם בכל המסע הקשה הזה”.  

כהן התאוששה והצליחה תוך זמן קצר לחזור לקריירה עמוסה, אבל החוויה האישית הניעה אותה קדימה. ב-2020, היא פתחה את חברת “הולדינג קייר” שמאז לא מפסיקה לגדול.  “כמובן שאני נהנית מההצלחה העסקית, אבל אני רואה בזה קודם כל שליחות. זכיתי לעבוד במשהו שמרבה טוב בעולם. המוטו הניהולי שלי הוא שירות והכלה. העולם המודרני הביא לעלייה בתוחלת החיים, מה שיצר שכבה גדולה של הורים זקנים שילדיהם שמגדלים בעצמם ילדים, נאלצים לטפל בהם. עד היום אני זוכרת את הלקוחה הראשונה שלי, בת שאביה חלה בדמנציה, היא הגיעה אליי בוכייה ומבולבלת.  פתאום באמצע החיים היא נאלצת להתמודד עם משהו שאין לה מושג לגביו. מה אומרים לאבא? איך מוצאים מטפל מתאים? איזו תמיכה ניתן לקבל מביטוח לאומי? כל כך הרבה שאלות. אני מקבלת אותם, מכילה את הטלטלה שלהם ומלווה אותם, מקצרת להם תהליכים”. 

אבל החלומות של כהן לא נעצרים פה, בעתיד היא מקווה להשלים דוקטורט בתחום ולהרחיב את מעגלי הטיפול לעוד משפחות שזקוקות לסיוע הזה.  

ליאת כהן 

תפקיד: מנכ”לית ומייסדת “הולדינג קייר”

מצב משפחתי: נשואה+1

מקום מגורים: מודיעין

מוטו מוביל: “מקצוענות ובחירה נכונה של האנשים שיבצעו את העבודה”

סטיילינג: שרונה שרביט, איפור נועה בן אבי, שיער: איציק אואקיל 

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן