The post הבימה שליחויות appeared first on Small Giants 2020.
]]>בין הענפים שספגו הכי קשה את פגיעתה של הקורונה נמצא עולם התרבות. המסך ירד על הצגות ואירועים ועד היום התחום לא שב לעבודה סדירה. אלפי שחקנים ואנשי תרבות מצאו עצמם יושבים בבית, בלי לדעת מאיפה תגיע הפרנסה.
דניאל בוצר, מחזאי, שחקן תיאטרון וטלוויזיה, מרצה לתקשורת – מצא את עצמו, כמו רבים, כעובד בחברת שליחויות. "הרעיון היה למצוא עבודה שבה אוכל לשרוד מבחינה כלכלית, אבל די מהר ראיתי שעם השכר שאני מרוויח שם לא אוכל לשמור על רמת החיים של משפחתי", הוא מספר. "הבנתי שאני חייב לעבוד כעצמאי בשליחויות".
רגע לפני חג הפסח העלה בוצר פוסט בפייסבוק שבו כתב שבעקבות הקורונה אין לו עבודה – אבל יש לו רכב מסחרי שפנוי לשליחויות. "אז פנו אלי מעגל ראשון של חברים ואז מעגל שני. ואז הגיעה פנייה גדולה יותר, שבוע וחצי לפני פסח, ל-112 חבילות. קודם כל אמרתי כן, כי זה היה סכום כסף שלא יכולתי לוותר עליו. אבל ידעתי שלא אוכל לבצע את העבודה לבד".
"שאלתי שני חברים אם הם רוצים לעבוד בשליחות, אם יש להם רכב וקבלות. לא באתי לגזור עליהם קופון אז אמרתי להם שנתחלק שווה בשווה בהכנסות והם הסכימו. שמחו סוף סוף לצאת מהבית".
בוצר הבין שחברות השליחויות לא מצליחות להתמודד עם העומס שהיה עליהם אז, שבוע לפני פסח וחשב על מאות מחבריו לענף שיושבים בבית ללא עבודה. הוא החליט לעשות מעשה.
"העליתי פוסט שבו כתבתי לחברי השחקנים שמי שיש לו רכב וקבלות ורוצה לעבוד בשליחות שיבוא לעבוד איתי. הבטחתי שכר מעולה. לא ידעתי מה יהיה השכר, רק רציתי שיהיה לי כוח אדם. תוך שעתיים הגיעו אלי פניות מ-300 אנשים", הוא מספר.
כוח אדם היה, עכשיו נותר לו לצאת לאור. "בזמן שהלכתי לעשות שליחויות העליתי פוסט בקבוצה של מנהלי ומנהלות משאבי אנוש, שאנחנו שחקנים שאיבדנו את הפרנסה שלנו בעקבות הקורונה ושנשמח לבצע עבורם שליחויות לקראת החג".
למבול הפניות שהגיע אליו הוא לא ציפה: סמסונג, גוגל, אסתי לאודר, כולם הציעו לו עבודה. ביום שאחרי הגיעה פניה מחברת SAP ל-220 חבילות ואז שופרסל ל-500. "אני יכול להגיד לא לעבודה של עשרות אלפי שקלים?".
"אני לא בא מהעולם העסקי. חשבתי שאעזור לעצמי ולחברים שלי. לא היתה לי אפליקציה, לא היה מי שיעזור לי. אולי פתחתי אקסל חמש פעמים בחיים. זה רחוק ממני", מספר בוצר.
אבל הוא החליט לקפוץ למים הסוערים ובשבוע הראשון לקיומו של העסק כבר עבדו אצלו 40 שחקנים שחילקו למעלה מ-1,200 חבילות בשבוע. "היו רגעי משבר גדולים, שלא ידעתי מה אני עושה עם עצמי. עבדתי בלי הפסקה 22 שעות ביום", הוא אומר.
המודל הכלכלי של בוצר שונה לגמרי משל כל חברות השליחויות: הן גובות כ-70% מעלות המשלוח ונותנות 30% לשליח, הוא עושה את ההיפך. 70% מגיעים לשליחים, ואלו יכולים להגיע לשכר של עד 800 שקל ליום עבודה. "רציתי שהקולגות שלי יקבלו את השכר שהם רגילים לקבל", הוא מסביר. "עכשיו הם יוצאים כבר עם משכורות גבוהות יותר. ברור שלהיות שליח זה לא החלום של אף אחד מאיתנו, לכן הם בוחרים מתי לעבוד. אני שומר עליהם".
"הבימה שליחויות", כפי שנקראת החברה שהקים, היא שותפות שלו יחד עם אלעד כהן, מנהל התפעול, שחקן בהצגות וקמפיינים ומנהל תפעול בתחום החינוך והתרבות, ועם ניצן רנגיני בוצר, מנהלת החלוקה, שחקנית תיאטרון וטלוויזיה, בעלת עסק להצגות ילדים – ואשתו של דניאל.
"אנחנו מתחייבים על הפצה מהיום להיום ועובדים רק בחלוקה של מתנות", הוא מצהיר. יש להם 85 שליחים, כולם אנשי תרבות ועוד ארבעה עובדי בק-אופיס שאחראים לשינוע של כ-1,200 חבילות ביום. יש כבר אפליקציה ולקוחות חוזרים, רובם מהחברות החזקות במשק. לדברי בוצר הם מתקרבים למחזור של מיליון שקל. "העסק גדל יותר מהר ממה שציפיתי ויש טעויות. זה שכר הלימוד שלנו. מה שלמדתי מהחברות שאנחנו עובדים איתן הוא שהדרך שאתה מטפל בתקלות משאירה חותם לא פחות מהשילוח".
מה יהיה כשעולם התרבות יחזור לפעילות?
"אנחנו כבר שותפות רשומה, אז בטוח נמשיך. להרבה שחקנים אין עבודה קבועה על בסיס יומי, ועבודה כזו בשליחויות היא יופי של השלמת הכנסה".
אתה עצמך תחזור לעבדותך הקודמת?
"היו לי לא מעט כובעים לפני הקורונה ואני חושב שכשעולם התרבות יפתח אוכל לבחור את הפרויקטים, ולא אהיה חייב לקחת כל פרויקט כמו שהיה בעבר. הלכתי להיות שחקן כדי להצליח לגעת באנשים, וגם מה שאני עושה עכשיו נוגע באנשים. כשאני קם בבוקר ויודע שהפעולות שאני עושה גורמות ל-85 משפחות לעבור את התקופה הזו בכבוד, זה מנוע לא פחות חזק ופחות אנוכי מלרצות להיות על הבמה".
The post הבימה שליחויות appeared first on Small Giants 2020.
]]>The post Aura Air appeared first on Small Giants 2020.
]]>"הוכח מחקרית שהמוצר שלנו, על שלל המרכיבים שלו, יודע לחסל את וירוס הקורונה ברמה של 99% ומעלה", מבשר אביעד שניידרמן (34), מייסד שותף והמנכ"ל של Aure Air. לדבריו, רוב המחקרים היום מצביעים על כך שהווירוס נישא באוויר שאנחנו נושמים. "ברגע שמתקינים את המוצר בחדר והוא מסחרר את האוויר, הסיכויים להדבקה פוחתים משמעותית. אם יש בחדר חולה מאומת, כל עוד המוצר שלנו נמצא בחדר, נוכל למזער את ההידבקות".
יחד עם אחיו, אלדר (39), מייסד שותף ומי שמשמש כמנהל הטכנולוגיות בחברה, הוא פיתח מוצר קטן אותו מתקינים באופן עצמאי על הקיר או על תקרת החדר, ובעזרת פילטרים שונים, יכולות חיטוי באמצעות אור אולטרה סגול ומחוללי יונים, הוא מטהר את האוויר. "המוצר שלנו עוקב אחר הפרמטרים השונים המרכיבים את איכות האוויר שבחדר ומחוצה לו ומגלה מה מקור הבעיה ובמה צריך לטפל. אנחנו אוספים מידע באמצעות אפליקציה לגבי מה שמעניין את הלקוחות שלנו ואז מתאימים, באופן אישי, את הפתרון לטיהור וחיטוי האוויר", מסבירים השניים.
מערכות אוויר הן לא דבר זר עבור האחים שניידרמן. לאביהם, יוסי, עסק הנותן שירותי מיזוג אוויר למגדלי משרדים, ולאורך שנות הילדות סייעו לאביהם בעסק המשפחתי. לפני יותר משנתיים החליטו לעזוב את העיסוקים הקודמים שלהם וחשבו יחד "מהו הדבר הבא", כהגדרתם.
"עוד מתחילת הדרך הבחנו שאנשים תמיד שמים לב למה הם אוכלים, איך הם עושים ספורט, הבנו שקרוב היום שאנשים יתחילו לשאול את עצמם מה הם נושמים?", מציין אביעד. "הגישה שלנו הוליסטית, פרסונלית. אנחנו מתאימים את המוצר ללקוח: אם יש אלרגיות מהן הוא סובל, האפליקציה שלנו גם תדע לתת הוראות כמו לפתוח חלון", מוסיף אלדר.
את המוצר תכננו האחים עוד הרבה לפני התפרצות הקורונה. ואת אחת המטרות שייעדו למוצר, הפחתת זיהומים נרכשים בבתי חולים, הם החלו לבדוק יחד עם המרכז הרפואי שיבא עוד לפני שנה. אך מיד כשפרצה הקורונה החלו לערוך מחקרים סביב הנגיף.
את החברה הקימו במרץ 2018, ומשני עובדים הם צמחו ל-11. במהלך תקופת הקורונה, לא רק שלא פיטרו עובדים או הוציאו לחל"ת – אלא אף גייסו איש מכירות.
כרגע הם פונים בעיקר ללקוחות עסקיים כמו בתי חולים, משרדים, בתי ספר ובתי מלון. ל-Aura Air מאות לקוחות סביב לעולם. בעוד שלקוחות עסקיים משלמים מחיר המותאם לגודלם, לקוחות פרטיים משלמים על המוצר 449 דולר. למחיר הזה צריכים להוסיף עלויות אחזקה ושירות.
את הייצור וההרכבה הם עושים בישראל, בתעשיות בית-אל. מ-1,500 יחידות בחודש, יעלה קצב הייצור בחודשים הקרובים וצפוי להגיע ל-10,000 יחידות בחודש. "גם אם זה הופך ליקר יותר, האריזה והחומרים האחרים שאנחנו מפיקים עשויים מחומרים ממוחזרים וניתנים למיחזור. אלו דברים שחשובים לנו יותר משורת הרווח", הם אומרים.
ב-2019 גייסו 1.2 מיליון דולר ממשקיעים פרטיים ובימים אלה הם משלימים את הגיוס השני שלהם, בגובה 3 מיליון דולר. השנה הם צפויים למכור בסכום של כ-8 מיליון דולר.
בישראל הם התקינו לאחרונה את המערכת בחמישים אוטובוסים של חברת התיירות SAR-EL, ובקרוב יחתמו על עסקאות עם קבוצת עזריאלי ואשטרום. "היו לנו קשיים להגיע למשקיעים", הם מודים, "היו הרבה שהרימו גבה, אבל אחרי שהקורונה הגיעה הם היו הראשונים לקנות. המודעות לאיכות האוויר עלתה. אם בתחילה היינו ממוקדים רק בשוק האמריקאי, היום אנחנו מוכרים בשלושים מדינות. הקורונה עשתה עבורנו שירות אדיר", מסכם אביעד.
The post Aura Air appeared first on Small Giants 2020.
]]>The post סיקורה appeared first on Small Giants 2020.
]]>תא"ל (במיל') רונן שמחי (54) שימש לאורך שנים רבות כטייס קרב וכמפקד בכיר בחיל האוויר, אך דווקא תפקידיו כנספח צה"ל בסינגפור וביפן, לקראת סוף שירותו הצבאי, הם שחשפו אותו, בין היתר, לתחום שהוא עוסק בו בשנים האחרונות – גידול, שיווק והפצת בשורת אצות הים. לאחר שפשט את מדיו פגש שמחי את יוסי קרטה (60), איש טבע ואמן, שייסד בשנת 2007 את Seakura, חברה המתמחה בגידול אצות ים אורגניות על היבשה במערכת אקולוגית בת קיימא.
"אצות הן ראשית שרשרת המזון בים. זהו מולטי מינרל מן הטבע שלצערנו מתפספס בגלל שהים מזוהם, ואצות הן צמח שסופג כל הזמן את הזיהומים", מסביר שמחי, יו"ר החברה. "החזון העתידי הוא שעם האצות נגדל דגים צמחוניים, ואז טורפים שונים, וכך נייצר שרשרת מזון מלאה ובריאה יותר. אני מיד התאהבתי ברעיון ועזרתי ליוסי להקים את החברה ולהפיץ את החזון", מודה שמחי.
באזור מכמורת הקימה סיקורה חווה הכוללת בריכות גידול. צינור באורך קילומטר מוביל מים מעומק הים אל הבריכות, ועל היבשה הם עוברים סינון. הבריכות הייחודיות מדמות את התנאים שיש בים: המכלים חשופים לשמש, ומפוחים הנמצאים במים יוצרים פעפוע המדמה גלים. בסיום השימוש בהם חוזרים המים המסוננים לים. "אנחנו מקבלים אצה גדולה, עשירה יותר בוויטמינים ובמינרלים ונקייה מכל המזהמים שיש בים", אומר שמחי.
סיקורה מגדלת שני זנים של אצות: אולווה וגרצילריה אדומה. האצות הללו עשירות ביוד, מינרלים, סיבים תזונתיים וחלבון. אבל לדבריהם, טכנולוגיית הגידול היא החשובה, ובאמצעותה ניתן לגדל זנים רבים באיכות גבוהה יותר.
בהתבסס על שני הזנים הללו, מייצרת סיקורה מגוון מוצרים: תוספי תזונה מבוססי יוד; מוצרי קוסמטיקה וכן מוצרי מזון מלחמים מבוססי אצות ועד פסטות. לאחרונה נוצר שיתוף פעולה עם השף מאיר אדוני כדי להתחיל לייצר סלטים מבושלים מבוססי אצות.
את המוצרים משווקת החברה בעיקר בישראל, אך את חומר הגלם האיכותי מוכרת סיקורה בעיקר לשוק האירופי, כשאיטליה היא הלקוחה הגדולה. מחזור המכירות השנתי הכולל של סיקורה עומד על כ-2 מיליון שקל, והוא במגמת עלייה.
לצד חוות הגידול פועל מרכז מבקרים. "הרעיון המרכזי הוא להנגיש את הסיפור של הים. כיצד השתנה בשנים האחרונות מבחינה ביולוגית, מהן השפעות הזיהום הימי ועניין האצות שלנו כחלק מתהליך השמירה על הטבע ועל הקיים", אומר שמחי. מרכז המבקרים מארח תלמידי בית ספר, פנסיונרים, חברות ותיירים מחו"ל. בקרוב מתכננים להכניס למרכז צבי ים בשיתוף רשות הטבע והגנים.
20 עובדים מועסקים בחברה: אנשי שיווק, פרסום, חוקרי ביולוגיה ימית, אנשי לוגיסטיקה וגם ד"ר מיכאל פרידלנדר, ביולוג ימי בן 80, מומחה אצות, שמלווה את החברה מיום הקמתה.
The post סיקורה appeared first on Small Giants 2020.
]]>The post BioBeat appeared first on Small Giants 2020.
]]>אריק בן ישי (36), ששירת כפראמדיק צבאי במבצע "צוק איתן", הרגיש על בשרו כמה קשה לסחוב ציוד רפואי רב לשטח, והחליט לפתח חיישן יחיד וקומפקטי שינטר כמה שיותר מדדים רפואיים. התוצאה היא חברת BioBeat. ב-2015 הוא חבר ליוחנן מאי (50), שמשמש היום כמנהל הטכנולוגיות של החברה ("ובזמנו הפנוי הוא גם רב של קהילה בפתח תקווה"), ולישראל סרוסי (70) סמנכ"ל הפיתוח ב-Biobeat ("שאמנם מבוגר בגיל, אבל בפועל הוא יותר ילד מכולנו"). יחד הם יצאו לדרך.
הטכנולוגיה שפיתחו – PPG, ושעליה רשמו פטנט, מבוססת על נורת LED השולחת לגוף האדם אות. על פי האות החוזר מהגוף, מצליח החיישן לנטר 16 מדדים שונים: מלחץ דם, דרך רמת חמצן בדם, א.ק.ג., דופק ועד טמפרטורת גוף. החיישן מוטמע במדבקה שאותה מדביקים על חזה המטופל או בשעון חכם. "אנחנו היחידים והראשונים בעולם שקיבלו את אישור ה-FDA על מד לחץ דם שמבוסס רק על אור, ולא מתנפח", אומר בן ישי.
ל- Biobeatיש כ-45 לקוחות גדולים, ביניהם מרכזים רפואיים באירופה ובארה"ב וחברות תרופות, כמו Novartis וJohnson & Johnson-, שמשתמשות בחיישנים לייעול איסוף דאטה בניסויי בבני אדם. "אם נוברטיס, לצורך העניין, היו צריכים לשלוח אחות לביתו של המטופל שלוש פעמים ביום, זה כבר לא צריך לקרות. המטופל שם שעון, שדוגם חצי מיליון דגימות ביום ושולח מרחוק את הנתונים", מסביר בן ישי.
את ההון הראשוני השקיעו המייסדים בעצמם. לקחו משכנתאות, שברו חסכונות. "לקחנו את כל הסיכון עלינו". בגיוס הראשון בנובמבר 2017, לאחר שכבר היה אב-טיפוס ובוצע ניסוי קליני, גייסה החברה 1.5 מיליון דולר. בפברואר האחרון גייסו 8 מיליון דולר נוספים.
בעוד שעבור רוב המשק, התקופה האחרונה היתה קשה במיוחד, עבור BioBeat, כמו רבות מהחברות שעוסקות בטכנולוגיות רפואיות, תקופת הקורונה דווקא נתנה תנופה. לא רק שהחברה לא פיטרה עובדים ולא הוציאה אותם לחל"ת, במהלך הקורונה צמחו הביקושים ומצבת העובדים צמחה מ-14 ל-24.
הקורונה קיצרה תהליכים והגדילה את הצורך, אומר בן ישי. במקום שצוות רפואי יתמגן לפני כל לקיחה של מדדים, מוצרי החברה חדרו בתוך כשבועיים ל-20 בתי חולים בישראל וסייעו בשמירה על בטיחות הצוות הרפואי. מערכת ייחודית נוספת, מוטמעת בחדר בקרה מרוחק, מדרגת את המדדים שמגיעים מהחיישנים ויודעת להתריע על הידרדרות אפשרית.
את כל הייצור עושה החברה בשלושה אתרים בארץ. "אם הייתם נכנסים למשרדים במהלך הקורונה הייתם רואים פה ג'ונגל. עבדנו מסביב לשעון. הסתובבנו בבתי חולים באמצע הלילה. אין אצלנו מעמדות בחברה. כולנו התגייסנו", מסכם בן ישי.
The post BioBeat appeared first on Small Giants 2020.
]]>The post IVTech appeared first on Small Giants 2020.
]]>עדן בן סימון (24) ואיגור וינוקור (30), הכירו בצבא. השניים שירתו יחד ביחידה טכנולוגית בחיל האוויר. ולאחר שהשתחררו הקימו יחד ב-2017 את IVTech, חברת תוכנה שמנתה בראשיתה חמישה עובדים. היום מעסיקה IVTech 15 עובדים (ארבעה מהם גויסו בתקופת הקורונה). בן סימון משמש כמנכ"ל ואילו וינוקור הוא מנהל הטכנולוגיות של החברה.
ל- IVTechמשרדים בתל אביב ובבאר שבע, ומרבית לקוחותיהם הם יזמים ובעלי עסקים, שאותם הם מלווים בכל תהליך הפיתוח הטכנולוגי, מהרעיון ועד הביצוע. לחברה עשרות רבות של לקוחות, בארץ, באוסטרליה, בסינגפור ובארה"ב.
IVTech פיתחה בין השאר מוצרים עליהם מתבססת קיימא, חברת מחקרי הכלכלה ההתנהגותית שאותה מוביל פרופ' דן אריאלי. אחד מהפרויקטים עליהם עבדו לאחרונה הוא פיתוח דיגיטלי של שאלוני התנהגות חברתית של האוכלוסייה בתקופת קורונה: האם אנשים עוטים מסכות, אם הם שומרים על ריחוק חברתי ועוד. תוצאות השאלונים מתפרסמות מדי יום בעמוד הראשי של ynet.
לצד פיתוח האפליקציות, מתמחה החברה בפיתוח תוכנות למוצרי IoT (האינטרנט של הדברים) – "הייחודיות שלנו היא בבניית תשתיות גנריות למערכות IoT שיכולות לעמוד בעומסים גבוהים של מיליוני משתמשים ומכשירים בזמן אמת", מסביר וינוקור. "כרגע אנחנו עובדים, יחד עם חברת OriginGPS, על פרויקט של לקוח אמריקאי שלנו, בתחום השילוח היבשתי. נתקין רכיב במשאיות או בחבילות שנשלחות, ננתח את המידע הרב שמגיע מהחיישנים שלו ובאמצעות בינה מלאכותית וביג-דאטה ונוכל להמליץ על חיסכון עלויות שנובע מבלאי, חיסכון בדלק, בזמן ועוד".
הקורונה הכניעה סטארט-אפים רבים, אך עבור IVTech, התקופה האחרונה היא דווקא תקופה של פריחה. בחברה צופים גידול של 250% במחזור לעומת השנה שעברה, וכן גדילה ניכרת ברווחיות.
בראשית משבר הקורונה קיימו ב-IVTech ישיבה שבה התקבלה המסקנה שמשאב הזמן הוא המשאב החשוב ביותר כיום. "הבנו שלקוחות מפחדים להתחייב לשלושה חודשי הפיתוח, התקופה עלייה היינו מתחייבים לפני התפרצות הקורונה", מסביר בן סימון. "החלטנו לפתח ארגז כלים כללי לפתרונות גנריים. אלה מעין מוצרי מדף שלהם אנחנו עורכים התאמות קטנות, בהתאם ללקוח. זה מפחית את זמן הפיתוח לחודש וחצי", מוסיף וינוקור.
את הפרויקטים שלהם הם בוחרים בפינצטה. לדבריהם, מאחורי 80%-90% מהפרויקטים עליהם הם עובדים עומד ערך מוסף. למשל, פרויקטים עם תרומה לקהילה. "בפרויקטים כאלה אנחנו נותנים מעצמנו 120%", הם מסכמים.
The post IVTech appeared first on Small Giants 2020.
]]>The post FloweRainboW appeared first on Small Giants 2020.
]]>התפשטות הקורונה בארץ בתחילת חודש מרץ גרמה לרבים לחוש חוסר וודאות. גם בני הזוג רוני ונעמה קרוגליאק בעלי מותג התכשיטים Flower Rainbow היו שותפים לתחושה הזו. דוכן התכשיטים שלהם במתחם התחנה בירושלים נסגר והם לא ידעו מתי ישוב לפעילות. "זה היה מאיים", אומר רוני, קצין אג"מ בעברו.
"מה שאני יודע לעשות מתקופת שירותי הצבאי הוא לכתוב פקודות – וזה מה שעשינו. ישבתי עם אישתי וכתבנו פקודות לקורונה כולל מקרים, תגובות ודרכי התמודדות. אחד התרחישים שכתבנו – שיהיה סגר בכל הארץ והדוכן ייסגר – התממש".
בני הזוג החליטו להעביר את הפעילות העסקית שלהם לאונליין, שם עבדו בעצימות נמוכה החל מ-2016. "הפכנו לאנשים שכל פרנסתם עוברת לאינטרנט", הוא אומר. הם נרשמו לתוכנית עסקים ב-eBay וזכו לליווי צמוד מהמומחים של הפלטפורמה.
ההחלטה השתלמה להם, ובגדול. קרוגליאק מעיד שחודש אפריל האחרון, שיא הקורונה, היה החודש המוצלח ביותר בהיסטוריה של העסק שלהם, שפעיל מזה עשר שנים. "לא ציפינו לזה", הוא אומר. "כשישבנו לכתוב את הפקודה המחשבה היתה לבדוק כמה חודשים נוכל לשרוד בלי הכנסה מהעסק. חששנו שאנשים לא ירצו לעשות קניות. לשמחתנו אנשים שישבו בבית התלהבו מהרעיון של שופינג באונליין".
כסיבות נוספות להצלחה הוא מונה את המחויבות העצומה שלו ושל נעמה לעסק שהקימו בעשר אצבעות. "עסקתי בשיווק 16 שעות ביום ונעמה מהבוקר עד הערב הייתה ממציאה דגמים חדשים ומעצבת. ככה הקפצנו את המכירות וחיזקנו את המותג. תוך שבועיים ביצענו את המכירה הראשונה ומאז ההכנסות רק הולכות וגדלות וצומחות באלפי אחוזים".
רוני ונעמה בכלל חלמו על קריירה אקדמית. לתכשיטים הגיעו לגמרי במקרה, כשנעמה חיפשה מה לעשות עם הילדה שחנכה בפרויקט פר"ח והחליטה להכין איתה תכשיטים מחרוזים. "במקרה באותו זמן קניתי ספר על מסחר ב-eBay וחיברנו בין השניים".
בהתחלה הם נכנסו למסחר באונליין בהיקף קטן ובמקביל פיתחו סגנון משלהם והסתובבו עם התכשיטים שיצרו בירידי אומנות בכל הארץ. "העבודה בדוכנים לא קלה", הוא אומר. "המון נסיעות, פירוקים וקיפולים של סחורה ושעות לא שגרתיות. בסוף התמקמנו בדוכן בירושלים שהיה מאוד מוצלח. עבדתי בו במשרה מלאה ועשיתי הרבה כסף". הקורונה הוכיחה להם שאפשר להרוויח גם בלי נוכחות פיזית בשטח. "ביולי הסתיים לנו החוזה של הדוכן ולא היה לנו צורך לחדש", הוא אומר.
אילו יתרונות אתה מזהה במכירה באונליין?
"קודם כל אין צורך להחזיק במלאי. בחנות או בדוכן אתה העבד של המלאי שלך וחייב תמיד להשקיע כסף כדי שיהיה משהו בחלון הראווה. באונליין זה אחרת: בכל החנויות בכל הפלטפורמות יש לי כמה אלפי ליסטינגים, כשבפועל מדובר בתמונה של תכשיט שעשינו בעבר. ברגע שאדם מבצע הזמנה אנחנו מתיישבים להכין אותו".
ומה התוכניות שלכם לעתיד?
"יש לנו המון לאן להתרחב. אישתי תתחיל בקרוב ללמוד בשנקר. נעלה את הרמה המקצועית ונכניס תכשיטים נוספים למאגר. אנחנו עדיין בהלם. לא נעים להגיד, אבל בניגוד לכל הסיפורים שאנחנו שומעים – הקורונה עשתה לנו רק טוב".
The post FloweRainboW appeared first on Small Giants 2020.
]]>The post EyeControl appeared first on Small Giants 2020.
]]>"הצורך הוא אבי ההמצאה" טוענת האמרה העתיקה – ובמקרה של EyeControl, שפיתחה מכשיר חדשני המאפשר למשותקים לתקשר – האמרה הזו נכונה שבעתיים. כמו כל המצאה חדשנית, גם זו של החברה הצעירה מתל אביב, ענתה על צורך דחוף וחיוני – אמצעי תקשורת למי שאינו מסוגל לדבר.
הפיתוח של היזמים שי ראשוני ז"ל, אור רצקין ואיתי קורנברג, נועד במקור לשמש חולים בניוון שרירים. אבל אז הגיעה הקורונה ובתוך זמן קצר הפך המוצר לרלוונטי עבור חולים רבים ברחבי העולם.
רצקין, מנכ"ל החברה, עוד זוכר היטב איך זה לגדול עם קרוב משפחה שחולה במחלה קשה ומשתקת. כשהיה בן 20 חלתה סבתו ב-ALS, המחלה הקשה ביותר מקבוצת המחלות הניווניות, אשר פוגעת בתאי העצב המוטוריים ומותירה את החולים בה בשיתוק מוחלט.
ההתדרדרות במצבה, הוא זוכר, היתה מהירה מאוד: "לכל אורך התפתחות המחלה חוויתי את שלבי ההתדרדרות. אני זוכר בשלב מסוים שהיא כבר לא יכלה לרדת למטה ולפתוח לי את הדלת כשחזרתי מהאפטרים בצבא לבקר אותה והיא היתה מורידה לי את המפתח מהחלון", מתאר רצקין.
סבתו נפטרה שנים בודדות לאחר מכן, אך חווית המפגש הקרוב עם המחלה נותרה חקוקה בו.
במהלך לימודיו באוניברסיטה נתקל בקול קורא שפרסמה עמותת "פרס לחיים" בראשותו של שי ראשוני, שהיה אלוף משנה, ספורטאי בולט ואיש עסקים, אשר חלה ב-ALS ומאז פעל רבות למען הגברת המודעות הציבורית למחלה. העמותה קראה לכל המעוניין להצטרף לפרויקט ולקחת חלק בפיתוח אמצעי תקשורת לחולי ה-ALS המשותקים. רצקין, שחווה מקרוב עד כמה יכולה להיות קשה, מתסכלת ומסורבלת התקשורת עם חולה בניוון שרירים, מצא עצמו בתוך זמן קצר בסלון ביתו של ראשוני – שם פגש לראשונה גם את איתי קורנברג, שלימים הפך לשותפו ב-EyeControl. גם לקורנברג, אז סטודנט להנדסת תוכנה, היה קשר אישי עם אדם החולה במחלת ניוון שרירים קשה ויחד יצאו לדרך מתוך תחושת שליחות עמוקה.
רצקין וקורנברג חוו מקרוב את קשיי המחלה, אך עד אותה פגישה עם ראשוני, גם הם לא הבינו עד כמה הצורך התקשורתי הזה עבור החולים הוא לא שינוי שמתבטא רק בשיפור איכות חייהם, אלא יכול לפעמים להציל את חייהם.
באותה העת התקשורת עם חולים במחלות משתקות קשות כאלו היתה מתבצעת באמצעות מערכות ממוחשבות מורכבות, הדורשות תהליך ארוך של אתחול והתממשקות לפני כל שימוש. כשחולה הולך לישון למשל, הוא למעשה מתנתק מהעולם ואינו יכול ליצור קשר עד שיתחבר שוב. "שי מיקד עבורנו עד כמה נושא התקשורת הוא קריטי עבור החולים. הוא חווה זאת באופן אישי וטראומטי, כשלילה אחד התעורר והרגיש שהוא נחנק. הוא ידע שאין לו שום דרך לקרוא לעזרה וכבר התחיל להשלים עם המוות, עד שבמקרה מטפל שעבר בסביבה הבחין במתרחש וסייע לו", מספר רצקין. "זה יכול להתבטא במקרים חריגים כמו אלה או במקרים יומיומיים שאנשים בריאים לוקחים כמובנים מאליהם – היכולת לתקשר עם הסובבים באופן רציף, 24/7", מוסיף קורנברג.
ב-2016 הקימו רצקין וקורנברג את EyeControl יחד עם ראשוני ועמותת "פרס לחיים". ראשוני נפטר כעבור שנתיים, אך רצקין וקורנברג המשיכו במשימה והצליחו לפתח מכשיר תקשורת חדשני עבור חולים משותקים המבוסס על טכנולוגיית AI מתקדמת. המכשיר שפיתחו שונה מהותית מהטכנולוגיות שהיו קיימות עד אז. הוא קל מאוד, לביש, נייד, מותאם אישית וזמין לחולה לשימוש מסביב לשעון.
המערכת העומדת בבסיסו מופעלת באמצעות חיווי קולי המתבצע באמצעות רמקול המוצמד לעצם הלסת העליונה ("מוליך העצם") של המשתמש – שיטה שנהוגה לעיתים גם במכשירים המיועדים לכבדי שמיעה. במקרה הזה היא נבחרה על פני אוזניה פשוטה בשל שיקולי נוחות. דרך הרמקול יכול המשתמש להקשיב לתפריטים קוליים ולבחור את האפשרות המתאימה לו באמצעות תנועות עיניים בלבד. למשל, במבט לעבר האחות ישאל החולה "האם לקרוא לאחות?" ויוכל לענות לחיוב או לשלילה באמצעות מחוות מצמוץ.
תנועות העיניים נקלטות על ידי מצלמת אינפרא-אדום המתקשרת עם מחשב בגודל כרטיס אשראי, אשר מזהה ומתרגם את סדרת המצמוצים והתנועות לכדי פקודות הפעלה. בסופו של דבר פקודותיו של המשתמש מתורגמות לדיבור אל הסביבה. המערכת מאפשרת תקשורת דרך רמקול, כמו גם דרך קישוריות Bluetooth או Wi-Fi למערכות תומכות אחרות (כמו טאבלט, סמארטפון או "תחנת אחיות" בבית חולים). בנוסף לכך, מאפשרת המערכת שמע בשפה אחת ופלט במגוון שפות, כך החולה יכול לתקשר גם בסביבה שאינה דוברת את שפתו.
אחד היתרונות הבולטים של המכשיר הוא שבשונה ממערכות אחרות המצריכות אימון מפרך ותקופת כיול שעשויה להכביד מאוד על החולים, במערכת ההפעלה של המכשיר אין צורך בכיול והאימון עשוי להמשך מספר דקות בודדות. באופן זה החולה המקושר למכשיר נמצא אונליין כל הזמן ויכול ליצור קשר עם הסביבה באופן רציף.
מאז השקתה, זכתה המערכת של EyeControl לשבחים ופרסים רבים הודות לטכנולוגיה החדשנית ופורצת הדרך שהציגה. מלבד תמיכה והכרה מוסדית רחבה מצד הרשות לחדשנות ומרכז פרס לשלום למשל, שבחרו בה כאחת ההמצאות המייצגות את החדשנות הישראלית הייחודית – סימנה החברה אבן דרך משמעותית בצמיחתה כאשר בתחילת 2019 נכנסה המערכת לסל הבריאות בישראל. אבן דרך חשובה נוספת היתה זכייתה במענק יוקרתי של האיחוד האירופי במסגרת תוכנית "הורייזון 2020".
ב-2019 רשמו בחברה מחזור של 200 אלף דולר, בעיקר הודות למכירה של מערכות ביתיות.
ההצלחה, כאמור, היתה רבה, אך מתברר שב- EyeControlרק התחילו לגרד את הפוטנציאל הקיים בטכנולוגיה שפיתחו.
כשבחברה הקטנה והצעירה החלו בסדרת הדגמות והצגת יכולות בבתי חולים בארה"ב ובאירופה, התקבלו פידבקים חיוביים מאנשי המקצוע ולאט לאט חלחלה ההבנה שיש פה משהו גדול יותר ממה שהיה נדמה תחילה.
את היכולות של המערכת, מבינים כעת, ניתן להפנות לא רק לסיוע לחולי ALS או מחלות ניוון שרירים אחרות, אלא גם למעגלים רחבים הרבה יותר: נפגעי תאונות דרכים, פגועי ראש, חולי שבץ או שיתוק מוחין.
בכלל, המערכת מתגלה כאפקטיבית ביותר בטיפול בחולים מונשמים בטיפול נמרץ – תחום שהפך עם התפשטות נגיף הקורונה, לרלוונטי וקריטי במיוחד. "הצורך של מונשמים בטיפול נמרץ לתקשר הוא בסיסי וחשוב", מדגיש קורנברג. "הוא לא רק חשוב מנטלית או קוגניטיבית עבור החולים, אלא חשוב מאוד לצוותים הרפואיים עצמם. שיפור אמצעי התקשורת עם מטופלים שלא יכולים לתקשר, מקצר את זמן הטיפול, מייעל משמעותית את התהליך הרפואי ומשפר את איכות הטיפול בחולים". ואכן, בעולם החדש שבו תמיד מרחף החשש מפני מחסור חמור במיטות טיפול ובמכונות הנשמה, זמן הטיפול בחולים מונשמים והשהייה בבית החולים הופך לקריטי.
הקורונה תפסה את מייסדי EyeControl רצקין וקורנברג בנקודה קריטית. ברגע הראשון, הם מעידים, עלו המון חששות. מה יהיה עם ספקים, הזמנות, טיסות ונסיעות מבוטלות – וכל זה בעיצומו של סבב גיוס חשוב. אבל מהר מאוד המומנטום משתנה. הזינוק במספר החולים המונשמים והמצוקה הגוברת של הצוותים הרפואיים שעובדים נגד השעון ומשוועים לכל סיוע, עזרה או מחשבה רעננה, חידדו את הצורך סביבו התנהלו כל השנים.
"פתאום מתנהל שיח ציבורי שלם סביב מונשמים וההכרה בחשיבות העצומה של התקשורת בין חולים לצוותים רפואיים בימי הקורונה מחלחלת במהירות", מתאר קורנברג. "במקביל, מתחיל גל עוצמתי של חיפושים אחר פתרונות והמצאות חדשות. מתחוללת פתיחות רעיונית ומחשבתית לדרכי פעולה שונות בתחום שהיה קפוא במשך שנים. זה מתבטא בפתיחות של בתי החולים עצמם, שמוכנים להתנסות במערכות תקשורת מתקדמות וחדשניות שעונות על הצורך ההולך וגדל הזה".
את המומנטום הנוכחי ניצלו היזמים היטב ולאחרונה הודיעו על גיוס של 10 מיליון דולר, מתוכם 2.5 מיליון דולר כמענק מהאיחוד האירופי, אשר בחר בחברה כנותנת מענה בעל חשיבות קריטית לטיפול אפקטיבי בחולי קורונה קשים ומונשמים. "זה שם את הפוקוס על בעיה שאנחנו ב-EyeControl זיהינו, דיברנו עליה והארנו עליה עם פנס ופתאום בא משהו שמאיר עליה עם זרקור של אלף וואט", מעיד רצקין. "הקורונה פתחה לנו אפיקים חדשים ויצרה לנו הזדמנויות לפיילוטים עם בתי חולים ישראליים, אנחנו מקבלים הזדמנויות חדשות והתעניינות הולכת וגדלה בבתי חולים בארה"ב ובאירופה. ברור לנו שזאת רק ההתחלה".
The post EyeControl appeared first on Small Giants 2020.
]]>The post שוקולד פנדה appeared first on Small Giants 2020.
]]>ארבעה חודשים אחרי שהשיקו את אתר ההזמנות שלהם, שמיועד לשוק האמריקאי, ונדהמו מכמות ההזמנות שהגיעה מטריטוריה לא מוכרת – באה הקורונה ועצרה את דניאל ואליה ברקת, בעלי המותג "שוקולד פנדה".
את השוקולד הטבעוני שלהם הם שלחו אל מעבר לים מהמפעל הסמוך להרי ירושלים והתחייבו ללקוחות לזמן אספקה שבין שבוע וחצי לשלושה שבועות. אולם בהעדר טיסות סדירות לייצוא לארה"ב לא היה סיכוי.
"עד מאי המשכנו לשלוח, ואז הבנו שאי אפשר להמשיך יותר", אומר דניאל ברקת ומספר שהבעיה הזו יצרה עבורם הזדמנות: "התחלנו לעבוד עם מחסן בניו ג'רזי שיעשה עבורנו את המשלוחים. זמני המשלוח יתקצרו משמעותית וגם דמי המשלוח".
לפני ארבע שנים השיקו בני הזוג את מותג השוקולד הטבעוני הראשון בישראל. זה קרה אחרי מסע של שנתיים שבמהלכו ניסו, נכשלו ואז הצליחו ליצור מוצר ללא מרכיבים מהחי.
קמפיין הדסטארט שעלה לאוויר ב-2015 נחל הצלחה מסחררת עם גיוס של פי שבעה מהיעד המקורי שעמד על 30 אלף שקל, ובזכותו הם הקימו בירושלים את מפעל השוקולד והחלו למכור לאנשים פרטיים וגם לחנויות ברחבי הארץ. לאחרונה העבירו את המפעל לטבעון.
"האמון שקיבלנו מהשוק האמריקאי דחף אותנו לעשות את ההשקעה ולעבור למפעל חדש", אומר ברקת. "חשבנו הרבה זמן לעשות את זה וחיכינו לתזמון הנכון. הפסקת המשלוחים סייעה לנו להפנות את הקשב שלנו למעבר".
למרות שהפעילות הישראלית יכולה היתה להחזיק את המותג, הם התעקשו לסלול גם את הדרך אל השוק האמריקאי, שם לא מחכה להם תחרות משמעותית. "תחום הטבעונות בארה"ב מאוד משגשג: יש שם תחליפי בשר, גבינות, גלידות ושפע של מותגים, אבל בשוקולד זה עוד לא קרה", אומר ברקת.
"אני חושב שהמותג יכול להמשיך לצמוח גם בארץ", אומר ברקת. "אנחנו אחרי ארבע שנים ועדיין גדלים משנה לשנה".
כעת הם מכוונים לשני קהלים שונים: הרגישים ללקטוז ושומרי הכשרות ("אלו קהלים שעדיין לא פיצחנו איך להגיע אליהם") וגם ממשיכים לחשוב על מוצרים חדשים וקטגוריות משיקות ("לא שוקולד, אבל מוצרים טבעוניים כמובן").
הלקוחות שלהם מעורבים עד מאוד במותג וחלק מההחלטות של דניאל ואליה ברקת עדיין מתקבלות בעזרתם. הם מתייעצים איתם למשל בפתיחת חנויות חדשות, לגבי טעמים חדשים ואפילו על הגופן של המותג.
הטבעונות היא כל הזמן בלב המותג. "אנחנו לא מותג מטיפני, אבל מאמינים שככל שנצליח להפוך את הטבעונות לטעימה וכיפית יותר, ואם נוכל לצרף עוד לתהליך ההתקרבות לטבעונות בעזרת השוקולד שלנו – אז עשינו את שלנו", אומר ברקת.
The post שוקולד פנדה appeared first on Small Giants 2020.
]]>The post סינדיאנת הגליל appeared first on Small Giants 2020.
]]>אזור התעשייה שבכפר כנא, מקום מושבה של עמותת סינדיאנת הגליל (עץ אלון בערבית), משקף אולי יותר מכל את הפערים בין החברה היהודית לערבית בישראל. "כקילומטר אחד מאיתנו יש את אזור התעשייה ציפורית. ההבדל בין השניים הוא כמו בין קאנטרי קלאב לבין מחנה פליטים", אומרת הדס להב (67), מנכ"לית העמותה.
כן, זו אמנם עמותה, אך לדברי מייסדיה מדובר ב"עסק חברתי" – הגדרה מוכרת בעולם, אך לא כל כך בישראל. ההכנסות מגיעות ממגוון פרויקטים: ייצור ומכירת שמן זית, זעתר, דבש וסבונים, זאת לצד הפעלת מרכז מבקרים, סדנאות בישול ואפייה, סדנאות לקליעת סלים ועוד. כל הרווחים מהפעילות העסקית של העמותה מושקעים במיזמים החברתיים שהיא מקדמת.
מאז 1996 פועלת העמותה לייצור גשר קהילתי באמצעות חיבור בין נשים יהודיות לערביות, עידוד תעסוקת נשים וחקלאות ברת קיימא. בשנת 2003 הצטרפה העמותה לארגון הסחר ההוגן העולמי (WFTO), ארגון המקדם יחס הוגן ליצרנים, במיוחד בארצות העניות.
"יש היום בארץ שיתוף פעולה נרחב בין ערבים ליהודים, אבל אנחנו מקדמים משהו שהוא מעבר לפולקלור של 'בוא ננגב חומוס ביחד'. אנחנו מקדמים שיתוף פעולה שבאמת משרת את שתי החברות", מסבירה להב. "המצב של הנשים הערביות מהווה כבר שנים רבות תמרור אדום עבור מי שמחפש שוויון חברתי. כשהתחלנו לעבוד היו 80% נשים ערביות מובטלות. הבנו שלנשים אין איפה לעבוד", היא אומרת.
חנאן מנאדרה זועבי (40), מנהלת המכירות והשיווק, מאשרת את הנתונים. היא נולדה וגדלה בנצרת ועוד מתקופת הילדות לא אהבה את העובדה שמשפחות ערביות מסורתיות מגבילות את תנועת האישה ומונעות ממנה לקבל החלטות גורליות. "היום, במסגרת העיסוק שלי, אני מביאה שינוי לחברה", היא אומרת.
"הגליל מלא זיתים, אבל לא באמת עושים עם זה משהו. אנחנו החלטנו להפוך את זה לעסק מכניס. גם ברחוב היהודי אין מספיק מודעות לשמן הזית. אני זוכרת שבתחילת הדרך שלנו הסטטיסטיקות דיברו על צריכה של ארבעה ליטר לשנה ברחוב הערבי וחצי ליטר ברחוב היהודי", מסבירה להב.
וכך התחילה העמותה לגייס לקוחות. מסעדת קרן של חיים כהן, לחם ארז של ארז קומורובסקי, מסעדת פרונטו ועוד. עד 2003 שווקה מרבית התוצרת של העמותה בישראל, אבל אז הגיע משבר כלכלי וגם החל להגיע לארץ שמן זית זול מחו"ל. היום 80% מהתוצרת של סינדיאנת הגליל נמכרת לייצוא: בעיקר דרך ארגון הסחר ההוגן WFTO, אך גם באמזון. המכירות בישראל צמחו מעט בתקופת הקורונה בזכות החנות המקוונת שהחלה לפעל לפני כשנה.
בשנה שעברה עמד מחזור ההכנסות השנתי על 1.25 מיליון דולר, זאת על אף העובדה שמאוד קשה לייצא שמן זית, בשל התחרות הרבה ובשל כללי הרגולציה המחמירים שיש לעמוד בהם. כששואלים את מייסדי העמותה איך הם מצליחים להתגבר על הקשיים, הם מיד מתגאים בכך באיכות המוצר שהם מייצרים. "בכל שנה אנחנו זוכים בהרבה מאוד פרסים כי יש לנו שמן זית מעולה", אומרת להב ובטוחה שהמכירות מצליחות בגלל הסיפור שעומד מאחורי העמותה.
בנוסף, מפעילה העמותה בכפר כנא מרכז מבקרים שעד פרוץ הקורונה היה מארח אלפי תיירים מדי שנה. במרכז מועברים תכנים הקשורים לחקלאות ברת קיימא, לכלכלה ירוקה ולשיתוף פעולה בין נשים יהודיות לערביות. "עצם ההגעה למרכז המבקרים, היא זו שיוצרת את השינוי. עצם הפגישה של נשים ערביות, השיח עמן, האינטראקציה והמבט בגובה העיניים – בזה אנחנו משקיעים את כל הרווחים שלנו – ליצור את הפלטפורמה שתעזור לנשים משתי החברות לבנות איזשהו גשר".
"יש ניתוק טוטאלי שבמקרים רבים יהודים לא יודעים הרבה על מה שקורה בחברה הערבית. כשהם מגיעים למרכז המבקרים הם מבינים שאפשר אחרת", מוסיפה חנאן.
משלושה עובדים צמחה העמותה ל-20 עובדות ועובדים: במפעל שבו מועסקות ערביות ויהודיות, במרכז המבקרים ובמטעים.
The post סינדיאנת הגליל appeared first on Small Giants 2020.
]]>The post טחינה הר ברכה appeared first on Small Giants 2020.
]]>המתכון להכנת טחינה עבר במשפחת כהן השומרונית במשך שנים עד שיעקב כהן החליט להפוך את המתכון המשפחתי למפעל. כך נוסדה ב-2008 טחינת הר ברכה האהובה מאוד על רבים מהישראלים.
בניגוד למפעלים המודרניים הפועלים בארץ, בהר ברכה מייצרים טחינה בשיטה מסורתית מזן שומשום אחד בלבד שמגיע מאתיופיה (חומארה) בתהליך שאורך שבע שעות, עד להפקת הטחינה (לעומת שעה בתהליך מודרני).
"למרות שאנחנו לא מפעל מודרני יש לנו את כל התקנים הכי מחמירים בעולם, כולל של ה-FDA האמריקאי, השומשום נבדק בקפידה לפני הוא נכנס לתהליך היצור שמשלב בין הידע המשפחתי לבין ידע של מומחים שאנחנו מעסיקים במפעל", מסביר כהן, שמכהן כמנכ"ל החברה.
המפעל שנמצא בהר גריזים, מקום מושבם של בני עדת השומרונים בישראל, מעסיק כ-30 עובדים, שומרונים, יהודים ופלסטינים ומייצר כ-1.5 טון טחינה ביום. זו שמשווקת בישראל ומיוצאת לארה"ב, לאוסטרליה ולאירופה.
המפעל אינו מנותק מהקהילה שבו הוא פועל. לדברי כהן, בהר ברכה מקפידים לתרום מידי שנה לקהילה השומרונית בהר גריזים. בנוסף, כל פניה שמתקבלת בחברה לסיוע במימון הוצאות רפואיות, כמו ניתוח בחו"ל, נבדקת והמשפחה מסייעת ככל שניתן. מאז פרוץ מגפת הקורונה מחלקת החברה גם ערכות שכוללות כפפות, אלכוג'ל ומוצרים נוספים לתושבי הר גריזים.
"במהלך תקופת הקורונה לא פיטרנו עובדים ולא הוצאנו לחל"ת", אומר כהן. "היו עובדים שהיו בבית, אבל המשכנו לשלם להם שכר כרגיל. אנחנו גם מעניקים סיוע נקודתי לעובדים בהתאם למצב הסוציו-אקונומי שלהם", אומר כהן.
למרות התחרות הגדולה בשוק הטחינה, הר ברכה הצליחה לתפוס נתח שוק ועשתה לה שם בתור טחינה איכותית וייחודית. הצמיחה היתה מאוד מהירה, מספר כהן. מייצור של 400 ק"ג טחינה ביום, עם פתיחת המפעל, עברנו לייצור של אלפי ק"ג טחינה ביום וכעבור חודשיים כבר הגיעו הזמנות מארצות הברית. הטחינה גם זכתה להכרה של אנשי המקצוע ואף זכתה בפרסים שונים בארץ ובחו"ל (שם היא משווקת כ-Tahini). המותג ממשיך לצמוח משנה לשנה, תוך הגדלת היקף הייצוא. בשנת 2019 עמד מחזור המכירות על 25 מיליון שקל.
The post טחינה הר ברכה appeared first on Small Giants 2020.
]]>