יש שאלה אחת שחוזרת על עצמה מאז שחזרתי מניו יורק: ״איך היה השטיח האדום?״
האמת היא שב-2025 לא היה שטיח אדום. הוא היה כחול, עם זרמים של זהב ולבן – מחווה לנושא הגאלה באותה שנה, ״Superfine: Tailoring Black Style״, שבמסגרתה ציינה המט גאלה לראשונה תערוכה שהתמקדה כולה במעצבים שחורים ובמורשת הדנדיזם השחור. גם השנה, ב-2026, השטיח כבר קיבל מראה אחר – שמנת-לבן, מוקף עמודי פרחים ענקיים ומדרגות שנראו כמו גן אנגלי קלאסי. אבל האמת היא שאנחנו לא באמת מדברים על השטיח. אנחנו מדברים על מה שקורה רגע לפני שמישהו דורך עליו.
הוזמנתי למט גאלה 2025 על ידי מותג היהלומים LEIBISH. המותג, שנוסד ב-1979 על ידי ליביש פולנאוור – מלטש יהלומים במקור, הפך עם השנים לאחד הגופים הבולטים בעולם בתחום היהלומים הצבעוניים הטבעיים. מדובר בעסק משפחתי, עם פעילות בינלאומית ומשרדים ברמת גן, ניו יורק, סידני והונג קונג. הם הביאו אותי לניו יורק כאורחת לאירוע ה-VIP שלהם, שהתקיים יום לפני הגאלה – ומשם הכול התחיל להתגלגל.
מלון פייר הוא מוסד ניו יורקי. מאז שנפתח ב-1930, הוא אירח דמויות כמו קוקו שאנל, אליזבת טיילור, קארל לגרפלד ואנדי וורהול. בשנים האחרונות הוא הפך גם לאחת מנקודות המפתח של המט גאלה – בין היתר מאז שליידי גאגא בחרה בו ב-2019 כנקודת ההתארגנות שלה, ושם החליפה ארבעה לוקים בדרכה לשטיח. יחד עם מלונות נוספים באפר איסט סייד – מארק וקארלייל, הוא משמש כמרחב ההכנה של הכוכבים, בעיקר בזכות הקרבה למוזיאון המטרופוליטן. אבל מה שקורה שם לא מתועד: משאיות שמגיעות בלילה עם קופסאות, שמלות על קולבים, צוותי סטיילינג שמתפרסים על פני חדרים. בשלב מסוים, הלובי מפסיק להיות לובי – והופך לגרין רום של האנשים הכי מצולמים בעולם.
במהלך השהות שם, כל כוכב מגיע לבוש ללובי וישר מנסים להבין במי מדובר, מי הדמות הבאה שמגיעה בלבוש משוגע.
שמות כמו פמלה אנדרסון ודמי מור חלפו לידי. לא צילמתי. כן ציירתי. יש לי סרטון שבו אני מאיירת את פמלה אנדרסון בלייב, רגע שלא ניתן לשחזר. אירוע ה-VIP של LEIBISH התקיים בסוויטה הנשיאותית של המלון, ובהמשך נערך רספשן משותף עם פייר – מרחב אינטימי שבו האורחים רואים את הכוכבים ברגע האחרון, כשהם כבר לבושים בלוק הסופי, שניות לפני היציאה למדרגות. זה לא אירוע פתוח; המלון נסגר, והחוויה הופכת לצפייה מאחורי הקלעים של אחד האירועים המצולמים בעולם.
הגאלה עצמה נותרת מחוץ להישג ידם של רוב האנשים: כרטיס בודד ב-2026 עלה כ-100 אלף דולר, ושולחן מתחיל בכ-350 אלף דולר. לרוב, מותגים רוכשים מקומות ומזמינים אורחים מטעמם. אני לא נכחתי בגאלה עצמה – אלא ברספשן – ואני אומרת זאת בגלוי. אבל החוויה שם לא פחות עוצמתית. אולי אפילו יותר במובנים מסוימים, כמו שבעבודתי כמאיירת אופנה, תמיד העדפתי את מאחורי הקלעים מאשר את התצוגה עצמה.
אחת מנקודות השיא הגיעה דווקא אחרי. במסיבת האפטר של Casa Cipriani – מהאירועים הבולטים שמתקיימים סביב הגאלה, התקבצו כוכבים מהשורה הראשונה. הסתכלתי הצידה ופתאום הבחנתי בלא אחר מאשר סטיבי וונדר. בן 71, בשעה אחת בלילה, הוא עמד שם, בתוך ההמולה. עבורי, הוא היה ברשימה הפרטית – רשימת האנשים שכל אמן חולם לפגוש. ניגשתי, הגשתי לו איור שציירתי עבורו, ויצאתי עם רגע אחד מרגש שאזכור לעד.
ולפני יומיים הגאלה של שנת 2026 התקיימה שוב. ביונסה חזרה לשטיח לראשונה זה עשור, ריהאנה ו־A$AP רוקי הגיעו, מדונה, בלייק לייבלי, סברינה קרפנטר – והאירוע המשיך לנוע קדימה, כפי שהוא עושה מדי שנה. הנושא היה ״Costume Art״ עם קוד לבוש ״Fashion is Art״, ולצדו גם מחאות ציבוריות בעקבות תרומות בסכומים גבוהים מצד גורמים כמו ג’ף בזוס ולורן סנצ’ז בזוס.
כשאני מסתכלת על התמונות מהשטיח, אני חווה שני דברים במקביל: נוסטלגיה לרגעים שחוויתי, ובהירות מוחלטת לגבי מהות האירוע. אירוע של אמנות וקסם, מקום בו חלומות הופכים למציאות. אלו היו 24 שעות שלא אשכח לעולם.
