הטבח הנורא ב-7 באוקטובר העיר משלוותם לא מעט בריטים. היו כאלה, בעיקר מבוגרים ומדובר באנגלים בלי שמץ של ייחוס יהודי, שהתקשרו מיוזמתם, מזועזעים מהזוועות, הביעו את צערם, אפילו שאלו אם הם יכולים לעזור.
לא היה צורך להסביר את המובן מאליו, ואכן העיתונים האנגלים הנפוצים כמו הדיילי מייל (כ-730 אלף עותקים ביום), הטיימס (כ-300 אלף) ואפילו הצהובון סאן (כמיליון ביום) "נכנסו" בכל הכוח בחמאס והתגייסו לטובת ישראל. כל זאת, בלי הסברה ובלי שכנועים.
העורכים והמערכות הבינו את מה שהאנגלים קלטו עוד ב-7 באוקטובר והלכו עם זה בכותרות ענקיות ופרשנויות בהתאם. רק במאי האחרון לפי סקר של חברת יוגוב, המובילה בתחום, 48% מהאנגלים אמרו שאין להם מושג אם הם מזדהים יותר עם הצד הישראלי או הפלסטיני. טבח השבת השחורה טרף את הקלפים, וכיום רק 31% אינם מזדהים עם צד זה יותר מהאחר.
בסקר שפרסם הסאנדיי טיימס לציון ארבעה שבועות לטבח, וכשלוקחים בחשבון שמאז הטבח עולה מספר ההרוגים הפלסטינים ברצועת עזה וגוברת הביקורת על ישראל, נראה שלפחות המבוגרים באנגליה – אלה שעדיין קוראים עיתונים וצופים בחדשות הטלוויזיה – עדיין זוכרים מה קרה ב-7 באוקטובר – ומזדהים יותר עם הצד הישראלי. זאת לעומת דור הטיקטוק, הצעירים, שיותר ויותר נוטים לצד הפלסטיני.
הסקר של השבועון סאנדיי טיימס חילק את הנשאלים לארבע קבוצות גיל שונות. בקבוצת הגיל הצעירה ביותר, בני 18-24, נטו 37% לצד הפלסטיני לעומת 13% בלבד לצד הישראלי (17% אינם מזדהים עם אף צד יותר מהאחר ו-34% אינם יודעים). לעומת זאת בקבוצת הגיל המבוגרת ביותר, בני ה-65 פלוס, המגמה הפוכה. רק 12% נוטים לצד הפלסטיני לעומת 30% לצד הישראלי (37% אינם נוטים לשום צד ו-21% אינם יודעים).
המגמה נמשכת גם בקרב שתי קבוצות האמצע למרות שהפער מצטמצם. יותר בני 25-49 תומכים בפלסטינים – 21% לעומת 15% התומכים בישראל. ואילו בקרב בני 50-64 13% בעד הפלסטינים ו-19% בעד ישראל.
70% מאלה שהביעו תמיכה בישראל, אמרו שהטבח המזעזע הוא ששינה את דעתם. לפחות 100 מ-2048 הנסקרים הדגישו את ההבדל בין החמאס לפלסטינים. אם לוקחים בחשבון שבריטניה הכריזה על חמאס כעל ארגון טרור, 66% מהנסקרים הסכימו עם ההגדרה, ו-6% הציגו עצמם כתומכי חמאס. נתון שמסביר את המספר הקטן יחסית של מפגינים עד כה (כ-30 אלף בשבת האחרונה). בקרב קבוצת הגיל הצעירה, 18-24, התומכת יותר בפלסטינים, 11% סבור שחמאס אינו ארגון טרור.
התכווצות העיתונות המודפסת לטובת הרשתות החברתיות משפיעה במיוחד על הצעירים. רובם אינם קוראים עיתונים ואפילו עיתוני החינם בקושי נאספים בתחנות הרכבת. אם בשנת 2006, השנה בה הוצג הסמארטפון (אייפון) הראשון לעולם, מכרו שני העיתונים הסאן (3.2 מיליון עותקים ביום) והדיילי מייל (2.3 מיליון) במשולב 5.5 מיליון עותקים ביום, ואילו היום כל העיתונים היומיים בבריטניה לא מגיעים לנתון הזה. כדי לשכנע את הצעירים, ההסברה של מדינת ישראל חייבת לעבוד שעות נוספות, ובינתיים זה לא נראה כך. אם הכותרות שיכבשו את הרשתות החברתיות יוסיפו להיות על הטרגדיה בצד העזתי, עלולה להתפוגג התמיכה בקרב הציבור הבריטי בישראל.
