Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo
נושאות המטוסים האמריקניות בים התיכון | צילום: ג'יין צ'יימברס, חיל הים האמריקני
נושאות המטוסים האמריקניות בים התיכון | צילום: ג'יין צ'יימברס, חיל הים האמריקני

עוטף עולם: כך טירפד החמאס את הסדר העולמי החדש

המהלך האיראני להשמדת ישראל באמצעות התקפה רב זירתית תוכנן היטב. לבנון, עזה, תימן, סוריה, עיראק – ישראל היתה אמורה להיות מותקפת מכל הכיוונים. אולם מהלכים עולמיים לכאורה לא קשורים, כמו התחרות בין המעצמות - ארה"ב, סין ורוסיה - על דרכי המסחר העולמיים, דחפה בין היתר לקידום נורמליזציה בין ישראל לסעודיה. תהליך זה הניע את החמאס לפעול במהירות ובניגוד לתוכנית הרחבה

מטח הרקטות, חסר התקדים בהיקפו, בישר רעות. עזה פתחה במלחמה על ישראל, אנשיה טבחו ללא הבחנה בתושבי העוטף. ישראלים רבים הבינו כבר בשעת המעשה שמדובר באירוע משנה תודעה בעל ממדים היסטוריים. מהר מאד התברר גם שמדובר באירוע בעל השלכות אזוריות ואף עולמיות.

איחוד החזיתות הוא התוכנית האסטרטגית שהגה מפקד כוח אל קודס לשעבר קאסם סולימאני, שחוסל על ידי האמריקאים בינואר 2020. סולימאני, שבמסגרת תפקידו אחראי על פעילות משמרות המהפכה מחוץ לאיראן, היה לאחד האנשים הנערצים באיראן, מי שהקים עשרות מיליציות חמושות ברחבי המזרח התיכון.

תוכנית איחוד החזיתות היתה אמורה ליצור מצב שישראל מוקפת בטבעת אש – מותקפת בכמעט 360 מעלות בירי רקטות ובכוחות פלישה – בדרך להכנעתה. סולימאני חלם על ירי מסוריה על ידי משמרות המהפכה, ירי מלבנון על ידי החיזבאללה, ירי מעזה ומיו"ש של החמאס והג'יאהד האסאלמי, ירי מתימן של החות'ים ואף מעיראק במזרח, יחד עם התקוממות של ערביי ישראל. חיסולו בתחילת 2020, והתרחשויות בהמשך, כמו מגיפת הקורונה שהתפרצה חודשיים לאחר מכן, היוו מכשול בדרך לביצוע, בעוד יורשו של סולימאני איסמעיל קאאני מנסה להיכנס לנעליו הגדולות.

אירועי שומר החומות במאי 2021 העירו את האופציה הג'יאהדית. בערי ישראל המעורבות התבצעו מעשי לינץ' נגד יהודים, הרס רכוש ואווירה כללית מאיימת. ישראל נתפסה כלא מוכנה לתסריט של מרד ערבי, קל וחומר במקרה שייעשה שימוש בנשק חם. בטהרן הבינו שניתן לבנות חזית ערבית פנימית ולהפנותה כלפי ישראל ביום פקודה. כמה חודשים לאחר מכן חל מפנה חשוב מבחינת האיראנים, אירועים שישפיעו על כל המערכת הגלובלית. בפברואר 2022 החלה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. במקביל התנהלו שיחות הגרעין בווינה, במטרה להחזיר את ארה"ב להסכם הגרעין של אובמה. השיחות התפוצצו במהרה על רקע סירוב האמריקאים להוצאת משמרות המהפכה מחוץ לרשימת ארגוני הטרור האמריקאית.

כרזה של סולימני במצעד בטהרן | צילום: Shutterstock
כרזה של סולימאני במצעד בטהרן | צילום: Shutterstock

רוסיה ואיראן החלו להפיק מסקנות ולקחים. הרוסים החלו לגייס כל חייל שרק יכלו ברוסיה עצמה, ואף העבירו חיילים מזירות לחימה אחרות לזירה האוקראינית. בכך צומצמה נוכחות הרוסים בסוריה למשל, דבר שהיווה הזדמנות לאיראנים להזרים פנימה כוחות. שתי המדינות מצאו עצמן אחיות לצרה. שתיהן היו תחת שלטון סנקציות בינלאומי נוקשה, וביחד מצאו דרך לקיים מסחר וכלכלה תחת הסנקציות המערביות. בנוסף מכרה איראן לרוסיה אלפי כטב"מים זולים ויעילים למלחמה באוקראינה והרוסים יכלו לספק מקלט אפשרי בסוריה עבור האיראנים ממטוסי חיל האוויר הישראלי – בסיסים רוסיים שישראל לא תעז לתקוף.

במילים אחרות, איראן יכלה מעתה להשתלט ללא הפרעה על סוריה, להבריח נשק מדויק ומתקדם לבסיסים הרוסיים בלי שישראל תוכל לפגוע בהם. האיראנים ראו גם במחלוקת הפוליטית הפנימית בישראל כבעלת פוטנציאל לפלג ולהחליש את ישראל בזירה הפנימית. תוכנית איחוד החזיתות הותנעה מחדש. הברית הרוסית־איראנית גם אפשרה לאיראנים לעקוף חלק מהסנקציות. ההתקרבות בין המדינות, שגם לפני כן ניהלו מערכת יחסים קרובה העמיקה את תהליך שקיעתו של העולם במלחמה בין גושית, מלחמה קרה שנייה.

משבר האנרגיה

המלחמה באוקראינה הביאה לזינוק במחירי האנרגיה בעולם, כתוצאה ישירה מהסנקציות על אספקת גז רוסי. האמריקאים הבינו שאם לא תימצא אלטרנטיבה לתלות האירופית בגז ובנפט הרוסי, החזית המערבית נגד הרוסים תישבר.

ביולי 2022 הגיע נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לסעודיה כדי לשכנע את יורש העצר להגביר את שאיבת הנפט בכדי להוזילו. ביקור ביידן בא לאחר שהיה מבקר חריף של יורש העצר הסעודי, על רקע פרשת רצח העיתונאי חאשוקג'י בקונסוליה הסעודית באיסטנבול, בהוראת מוחמד בן סלמן. היחסים מאז בין ארה"ב לסעודיה התקררו מאד, ועתה ניתנה לבן סלמן הזדמנות לנקום. כשנחת בג'דה גילה הנשיא שאת פניו מקבל רק המושל המקומי, דרג זוטר יחסית, מהלך משפיל ומכוון. לאורך הביקור ניסה ביידן להקסים את מארחו אך זה לא נענה לחיזוריו ובעיקר לא לבקשתו לסייע בהוזלת הנפט. מחיר החבית ירד מעט, אך נותר בשנה האחרונה בטווח של 72־85 דולר, לעומת 20־30 דולר בתקופת הקורונה וכ־65 דולר ערב המשבר הרוסי־אוקראיני. הסעודים קיוו לאתחל את יחסיהם עם וושינגטון, אך נותרו חשדנים בהמתינם לצעדים של ממש. הנוכחות האמריקאית במזרח התיכון נותרה דלילה, כמה חודשים קודם לכן עוד ניסו האמריקאים לבחון חזרה להסכם הגרעין, וכעת הקשב שלהם היה באוקראינה ובמצר טאיוון.

השר בלינקן (מימין) מתדרך את הנשיא ביידן על אירועי ה-7 באוקטובר | צילום: קמרון סמית, הבית הלבן
השר בלינקן (מימין) מתדרך את הנשיא ביידן על אירועי ה-7 באוקטובר | צילום: קמרון סמית, הבית הלבן

בסוף אוקטובר 2022 חתמה ישראל על הסכם עם נשיא לבנון מישל עאון על הסדרת גבול ימי בין המדינות, שיפתור גם את חלוקת אזורי חיפוש הגז בים התיכון שהיו במחלוקת בין ישראל ללבנון. עבור מדינות המפרץ ובראשן הסעודים אירוע זה הדליק נורה אדומה נוספת. ההסכם נתפס ככזה שנעשה בין ארה"ב לאיראן. האמריקאים שימשו כמתווכים, וללא ההסכמה האיראנית, לא היה מעז נשיא לבנון, בן בריתו של חיזבאללה, לחתום. במעמד החתימה אף הוקלט ראש הממשלה יאיר לפיד לוחש באוזנו של המתווך הישראלי־אמריקאי עמוס הוכשטיין "יסלחו לך על שהרסת את היחסים עם סעודיה".

התיווך הסיני

כמה שבועות לאחר מכן, בתחילת דצמבר, הגיע נשיא סין שי ג'ינפינג לביקור בסעודיה. בניגוד לביידן התקבל הנשיא הסיני בכבוד מלכים. עסקאות בעשרות מיליארדים נחתמו בין המדינות. אולם בשולי הביקור הייתה ליורש העצר הסעודי בקשה מיוחדת מהנשיא הסיני: תיווך בינם לבין איראן, אחרי שהשיחות בין המדינות שהתנהלו בהפסקות בשנה וחצי שקדמה לביקור הסיני, לא הניבו דבר.

שי זיהה מיד הזדמנות לחזק את מעמד ארצו באזור ולנגוס בהשפעה האמריקאית. שלושה חודשים לאחר מכן, במרץ 2023, נחתם הסכם בתיווך סיני, שבבסיסו הפסקת הלחימה בתימן, וניסיון לפתור סכסוכים בין שתי המדינות בזירות שונות במזרח התיכון.

ההסכם קידם גם את תוכניות איחוד החזיתות. כעת היתה תימן החות'ית משוחררת מהמלחמה בסעודים ויכולה לשמש כבסיס להתקפה על ישראל. מעגל נוסף נסגר. במקביל העלתה איראן הילוך בכל הנוגע לתגבור הכוחות בסוריה. רעידת האדמה בפברואר 2023 שימשה כמסווה אפקטיבי להזרמת כוחות לתוך המדינה, במסווה של שיירות הומניטריות.

זירה נוספת שהתפתחה עבור האיראנים היא בעיראק. במאבק הפנימי בין תומכי איראן בעיראק למתנגדיה, שהביא לקיפאון פוליטי ולחוסר יכולת למנות ממשלה ונשיא, הצליחו הפרו איראנים לנצח ולבחור באנשיהם. המשמעות היא שיחידות השינוע העממיות, אל חשד אל שעבי, הפכו למיליציה החזקה ביותר מאז, עם קרוב לרבע מיליון חיילים ומימון ממשלתי עיראקי במיליארדי דולרים. המיליציה, שהוקמה ב־2014 על ידי סולימאני כדי להילחם בדאעש, הפכה למעין משמר הרפובליקה למשטר השיעי הפרו־איראני בעיראק, והיא אמורה היתה להצטרף למלחמה בישראל, דרך סוריה או אפילו תוך פלישה לירדן. בשל ההתערבות האמריקאית באזור היא כרגע פוגעת במטרות אמריקאיות.

איראן התקדמה לקראת מתקפה רב זירתית על ישראל. במבצעים שביצעה ישראל בעזה ובג'נין נגד הג'יאהד האסלאמי חמאס לא התערב. בישראל פרשו זאת בכך שהוא מורתע, בדיעבד התברר שהסיבה שונה לחלוטין.
אולם חמאס, שהתאמן לפי הדיווחים כשנה וחצי, כלומר מאז החלה ההתקרבות בין רוסיה לאיראן, החליט לא לחכות להבשלת התוכנית האיראנית, ובחר לצאת למלחמה בישראל לבד. רבות האינדיקציות לכך שהוא יצא בטרם איראן סברה שהגיעה העת. ראשית, החיזבאללה לא הצטרף ללחימה ביום הראשון, שבו ישראל נתפסה לא מוכנה ובלאו הכי לא היתה מסוגלת למנוע פלישה נוספת אליה מגבול הצפון. שנית, למרות איומיו על כך שיצטרף ללחימה מלאה אם ישראל תיכנס קרקעית לעזה, נותר החיזבאללה לנהל חילופי אש מוגבלים עם צה"ל, נכון לכתיבת שורות אלה. שיירות תגבור בהולות שזורמות לסוריה מעידות על חוסר המוכנות האיראני לפתיחת חזית מסוריה. גם הירי הספורדי מתימן מעיד על ההפתעה של הציר האיראני מהעיתוי של חמאס. מדוע מיהר החמאס לפעול?

המלחמה הקרה השנייה

המלחמה הקרה השנייה היא תיאוריה המחלקת את העולם לשני גושים עיקריים הנבדלים באופי שונה של המשטר שלהם. האחד, גוש המדינות הדמוקרטיות, ובו חברות ארה"ב, האיחוד האירופי, בריטניה, הודו וכמובן ישראל. מולו מתייצב הגוש הריכוזי, גוש מדינות בעלות משטר סמכותני, כמו סין, רוסיה, צפון קוריאה ואיראן.
שורש החלוקה הגושית נעוץ בשנים שלאחר קריסת ברה"מ ומאמצי המערב להפיץ את הדמוקרטיה בעולם. מדינות רבות אימצו משטר דמוקרטי או לפחות גישה פרו־מערבית וזכו להצטרף למסגרות שהקים המערב, ובראשן נאט"ו והאיחוד האירופי. אולם מדינות רבות חשו באיום על תרבותן עם חדירת המערב וערכיו, ולכן התייצבו כגוש נגדי. בשלושת העשורים שחלפו מקריסת הגוש הקומוניסטי, הצטמצמו הפערים בין הגושים, כאשר המערב חווה משברים כלכליים וצמיחה נמוכה ואילו מדינות ריכוזיות, ובראשן סין, נהנות מצמיחה מהירה וסגירת פערים.

פוטין (מימין) ושי | צילום: Shutterstock
פוטין (מימין) וג'ינפינג | צילום: Shutterstock

שורשי המלחמה הקרה בתחילת המילניום, עת החלה רוסיה להשתקם מהמשבר הכלכלי של שנות ה־90, סין נהנתה מצמיחה דו ספרתית מדי שנה, והחל מתחילת המלחמה בעיראק והזינוק במחיר הנפט, גם צמיחה אדירה בקרב יצרניות הנפט על חשבון הצרכניות במערב.

נקודת המפנה אולי החשובה ביותר אירעה עם פלישת רוסיה לאוקראינה. במערב הופנם שרוסיה וסין מהוות איום גובר על הגוש הדמוקרטי, והבנה זו הביאה לשינויים דרמטיים בסוגיות יסוד רבות בכל מדינה. שבדיה ופינלנד מנסות להתקבל לנאט"ו אחרי שנים של שמירה על ניטרליות; גרמניה מזרימה סכומי עתק להתעצמות צבאית לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה; שוויץ הצטרפה לסנקציות על רוסיה, שינוי היסטורי דרמטי מהקו הניטרלי שבו נקטה מאות שנים; ובמקביל הזרים המערב כמויות גדולות של נשק ומימון לאוקראינים במטרה לבלום את הרוסים.

ההבנה הרוסית על הסתבכות בלחימה דחפה אותם להידוק הקשר עם איראן, מדינה מצורעת נוספת, במקביל כמובן לחיזוק הקשרים עם הסינים, הצפון קוריאנים ומדינות ריכוזיות נוספות. הרוסים זועמים על האופן בו מממנת ארה"ב את אוקראינה ובכך מכה בהם באמצעות פרוקסי – ומחפשים להשיב לאמריקנים באותה המטבע.

אולם רוסיה היא היריבה המשנית בראייה האמריקאית, המלכה במשחק השחמט אם תרצו. המלך הוא סין, המאיימת להפוך לכלכלה הגדולה בעולם ולמי ששולטת בנתיבי הסחר החשובים ביותר ובכל שרשרת האספקה. תוכנית הדגל של נשיא סין שי ג'ינפינג היא יוזמת החגורה והדרך, או בשמה העממי "דרך המשי המודרנית".

הרעיון הוא נתיבי סחר יבשתיים וימיים המבוססים על תשתית סופר מודרנית של רכבות, כבישים, תחנות כוח ונמלי ים, המקצרים את זמני האספקה והופכים אותם לבטוחים יותר. הסינים משקיעים לאורך הפרויקט מאות מיליארדי דולרים במימון ישיר וכן במתן הלוואות הכובלות את המדינות הנוטלות אותן לסין – הלוואות שלא יוכלו לשלם וייאלצו להעניק לסין את הבעלות על חלק מהפרויקטים הנבנים. 154 מדינות משתתפות בפרויקט, והן מייצגות יותר משלושה רבעים מאוכלוסיית העולם ומעל מחצית מהתוצר העולמי. בפרויקט כבר הושקעו כטריליון דולר שהביאו לשינוי דרמטי בתשתיות העולמיות, וככל שהתקדם איים הפרויקט להפוך את סין למעצמה הכלכלית הגדולה ביותר.

שני תהליכים מחלישים את הפרויקט. האחד, מדינות וגופים רבים במערב שהשקיעו בו מושכים מהשקעותיהם מאחר שסין בונה תשתיות בצורה לא "ירוקה", ומותירים את הנטל הכלכלי בידי הסינים, שכבר שוקלים מעבר לתשתיות ירוקות יותר.

התהליך השני מחזיר אותנו למעשה לאירועים שקדמו לטבח ביישובי העוטף. דרך המשי המודרנית, לצד החדירה הסינית לתוך המזרח התיכון כפי שהובן בחתימת ההסכם בין סעודיה לאיראן בתיווך סין, הבהירו לממשל ביידן שעליהם להציג פרויקט מתחרה כדי להישאר במשחק.

ב־9 בספטמבר, ארבעה שבועות לפני הטבח, השיקה ארה"ב את היוזמה שלה בוועידת ג'י 20 – "המסדרון הכלכלי", שיחבר את הודו למפרץ הפרסי ומשם לנמלי הים של ישראל תוך שהוא עוקף 3 מקומות אסטרטגיים ובעייתיים – מיצרי הורמוז החולשים על תנועת המכליות מהמפרץ הפרסי ומצויים תחת דומיננטיות איראנית; באב אל מנדב, שער הכניסה לים האדום מהאוקיאנוס ההודי הנמצא תחת דומיננטיות חות'ית; ותעלת סואץ הנשלטת על ידי מצרים, מייקרת את תהליך השינוע ומאטה אותו.

אולם כדי להניח תשתית לרכבת מהירה שתחבר את הודו לנמלי ישראל דרך סעודיה, יש צורך בנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. האמריקאים כמובן הבינו זאת והחלו לקדם את זה תוך נכונות לשלם על כך – סעודיה מעוניינת בתמורה בברית הגנה עם ארה"ב, בגרעין אזרחי ועוד. הפרויקט הזה מתכתב עם החלום של מוחמד בן סלמן להפוך את סעודיה למדינה מודרנית ובעלת מקורות הכנסה מגוונים ולא רק נפט. גם סעודיה, המתנהלת בזהירות יתרה, העבירה את כל המסרים האפשריים שהיא מעוניינת בכך בעצמה. השקת המסדרון הכלכלי הבהירה שרעיון הנורמליזציה שריר וקיים ואף מתקדם במהירות, זאת לאחר שכזכור בסוף 2022 נראה היה שסעודיה אינה מעוניינת בנורמליזציה, אחרי שזעמה על ההתנהלות האמריקאית והישראלית.

עבור החמאס, והפלסטינים בכלל, מדובר בקטסטרופה. סעודיה היא המדינה הערבית האחרונה שיש לה מנוף לחץ על ישראל. הסעודים הם אלו שהביאו את היוזמה הסעודית שבבסיסה מתן זכות שיבה לפלסטינים, ירושלים עיר בירה ופינוי כל ההתנחלויות בתמורה לנורמליזציה עם העולם המוסלמי. הסכמי אברהם, האיום האיראני וכעת המסדרון הכלכלי הפכו את החברות עם ישראל לנכס.

עתה הבינו בחמאס שאם תהיה נורמליזציה בין ישראל לסעודיה, שכמובן תביא להפשרה עם מדינות אחרות, החלום הפלסטיני לקבל שטח דרך דיפלומטיה ייעלם לחלוטין, כמו גם סיוע כלכלי וכיו"ב.

מחבלי חמאס משתלטים על טנק צה"לי ב-7 באוקטובר | צילום: Shutterstock
מחבלי חמאס משתלטים על טנק צה"לי ב-7 באוקטובר | צילום: Shutterstock

וכך נפתח תהליך שבו המתווכים האמריקאים מדלגים בין ישראל לסעודיה, מקדמים את ההסכם והפלסטינים מביטים בעיניים כלות אחר אובדן החלום שלהם. נוסיף לכך שביידן ראה ביוזמה הזאת חיזוק לקמפיין הבחירות שלו, ולכן היה צפוי להטיל את כל כובד משקלו להצלחת המהלך. ב־27 בספטמבר הגיע השגריר הסעודי בירדן כדי להגיש כתב אמנה כשגריר לא תושב ברשות הפלסטינית. מהלך זה לכאורה היה אמור לפייס את הפלסטינים, אך נתפס כעוד צעד של נורמליזציה בעיניהם מאחר שהביקור לא יכול היה להתקיים ללא הסכמה ישראלית, אירוע בלתי נתפס בעבר.

האם החמאס הקדימו את ההתקפה כדי למנוע את הנורמליזציה? האם העריכו שבשעת לחימה יצטרף הציר האיראני לקרבות בעוד שהסעודים יבקשו להרחיק עצמם מישראל? הבחירה בשמחת תורה עשויה להצביע על הדחיפות של החמאס לבצע את הטבח במועד שבו הוא בוצע. נראה כי הבחירה בחג הייתה מכוונת מתוך הנחה שישראל תופתע יותר אם זה יתרחש בחג, בדומה ליום הכיפורים 1973 או פסח 2002. אלמלא היה נערך הפיגוע ביום זה, היו צריכים לדחות אותו בחצי שנה.

תגובת המערב

האפקט של הטבח המחריד הביא לליכוד חברתי בישראל. אבל יתרה מכך, הוא הביא מדינות מערביות לשנות תפיסה ולרצות לפעול לצד ישראל נגד הטרור החמאסי.

ההבנה כיום במערב היא שאנחנו עמוק בתוך מלחמה קרה עם מדינות דיקטטוריות, ושיש לעמוד לצדה של ישראל כמי שמייצגת את הגוש הדמוקרטי במלחמה הזאת. במשך זמן רב, מרגע שהושבעה הממשלה הנוכחית בימים האחרונים של 2022, סירב נשיא ארה"ב לפגוש את ראש הממשלה נתניהו. רק ב־20 בספטמבר, 11 ימים אחרי השקת המסדרון הכלכלי, נפגשו ביידן ונתניהו. ההזדקקות לישראל כדי לבנות נתיב מסחרי מתחרה לסין הכריעה. אולם לאחר תחילת המתקפה החמאסית ביידן שינה לחלוטין את היחס לנתניהו. הוא הגיע לביקור בישראל, דיבר עם משפחות שכולות ונאם נאום מרגש. עוד קודם לכן התייצב לצד ישראל והצהיר שאם חיזבאללה יצטרף ללחימה אז גם ארה"ב תילחם.

המלחמה של ישראל והמערב בטרור האסלאמי בעזה ובגבול הצפון, היא חלק מהמלחמה העולמית באיראן בפרט, ובגוש הריכוזי בכלל. מדינות העולם נחלקות לאט לאט לפי הקווים הברורים של המלחמה הקרה, קרי, מדינות דמוקרטיות לצד ישראל ומדינות ריכוזיות מנתקות מגע ואף יחסים דיפלומטים במספר מקרים.
ישראל צריכה לזכור את המסגרת של המשחק הגדול. המאבק האמריקאי בסין וברוסיה, לפיו מתקבלות ההחלטות בוושינגטון, ייצרו בבוא העת לחץ על ישראל אם ישרת הדבר את האמריקאים.

המלחמה הנוכחית שמנהלת ישראל ועשויה להתפשט לחזיתות נוספות, מתנגשת בשנת הבחירות בארה"ב. כרגע נראה שהמגמה היא למהפך פוליטי בוושינגטון לטובת הרפובליקנים, התומכים באופן נלהב בלחימה הישראלית. לתוצאות הבחירות תהיה השפעה דרמטית על מהלכים צבאיים ומדיניים בהם תנקוט ישראל בעתיד הנראה לעין. ישראל תצטרך לחשב מחדש את יחסיה עם שורה ארוכה של מדינות, ובהן רוסיה וטורקיה, בעודה מהדקת יחסים עם מדינות מערביות, שברובן צפויות לשנות את גישתן הביקורתית כלפיה. והפלסטינים? הם מגלים מדי יום שהמאבק שלהם, שהסעיר רבים בעולם במשך כמה דורות, כבר לא רלוונטי למשחק הגדול.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן