במאי 2018, בחדר מכירות פומביות צפוף של כריסטיס, הוצג על הבמה הציור "The Rivals" של האומן המקסיקני דייגו ריברה. יצירה זו הוזמנה על ידי אבי אלדריך רוקפלר וניתנה על ידה כמתנת חתונה לבנה דיוויד ולאשתו הטרייה פגי, בשנת 1941. באותו האירוע בכריסטיס הייתה "The Rivals" חלק ממכירת אומנות גדולה, אשר קבעה שיא הכנסות חדש של 835 מיליון דולר.
תוך דקות ספורות מרגע שהוצג, נמכר הציור של ריברה תמורת סכום הנושק ל־9.8 מיליון דולר – שיא שלא רשם לפניו אף אומן אמריקני־לטיני. זהותו של הרוכש, אשר מסר את הצעתו בטלפון, נותרה בגדר תעלומה.
ארבע שנים מאוחר יותר, הופיע "The Rivals" בשנית בכריסטיס, כשהוצע למכירה לצדן של יותר מ־150 יצירות אומנות נדירות. הייתה זו מכירה פומבית שוברת שיאים אשר חשפה לעיניי כל את אחד האספנים הפרטיים הגדולים בעולם, אשר היה במקרה גם אותו האיש שרכש בזמנו בטלפון את הציור של ריברה: המייסד המשותף המנוח של חברת מיקרוסופט, פול אלן.
סכומי עתק
בתחילת נובמבר הוצגו במכירה פומבית שהתקיימה בכריסטיס בשתי פעימות, יצירות שנאספו על יד אלן במשך 26 שנים ומייצגות 500 שנות היסטוריה של אומנות – מבוטיצ'לי ועד האומן בן זמננו מקארתור ביניון. במהלך יומיים נמכרו היצירות שליקט אלן תמורת סכום מרעיש של 1.6 מיליארד דולר – נתון שממצב את האוסף שלו כאוסף הפרטי (לבעלים יחיד) יקר־הערך ביותר שנמכר אי פעם במכירה פומבית.
לפני שהאוסף של אלן הוכתר כאוסף האומנות הפרטי היקר בעולם, החזיק בתואר זה האוסף של איל הנדל"ן הארי מקלאו ואשתו לשעבר לינדה, אשר נמכר לפני כחצי שנה בתום הליך גירושין מתוקשר, תמורת 922.2 מיליון דולר.
ערב המכירה הראשון התמקד ב־60 היצירות היקרות ביותר באוסף של אלן, אשר נמכרו לבדן תמורת 1.5 מיליארד דולר, ושברו כל שיא אפשרי. יצירותיהן של 20 אומנים (כשליש מהמשתתפים במכירה) נמכרו תמורת סכומים שלא היו כדוגמתם בעבר. ג'ספר ג'ונס, אנדרו וייאת, אדוארד סטייכן, יאן ברויגל הבן, תומס הארט בנטון, מקס ארנסט, סם פרנסיס ודייגו ריברה היו בין האומנים שרשמו שיא אישי חדש, כשיצירותיהם נמכרו בסכומים גבוהים מאי פעם.
"Les Poseuses, Ensemble" (הגרסה הקטנה) של ז'ורז' סרה הייתה היצירה היקרה ביותר שנמכרה במעמד זה – תמורת 149.14 מיליון דולר. כמעט פי חמישה (בתוספת עמלות) מהסכום הגבוה ביותר ששולם בעבר עבור עבודה של האומן בן המאה ה־19. יש לציין, כי זאת גם הפעם הראשונה זה 52 שנה שסרה נמכר באירוע מסוג זה. בשנת 1970 ננעלה מכירה של הציור הזה על סכום של מיליון דולר (7.6 מיליון דולר במונחים של היום).
בשנת 1997 רכש אותה אלן מאספן פרטי, תמורת סכום שאינו ידוע. לדברי מקס קרטר, משנה ליו"ר אמנות המאה ה־20 וה־21 בכריסטיס, אשר פיקח על אירוע המכירה הפומבית, הייתה זו אחת היצירות המועדפות על אלן. "זה ככל הנראה הציור הכי חשוב מהמאה ה־19 שנמכר אי פעם בכריסטיס", אומר קרטר. "פול אלן רצה את הטוב ביותר. הוא חיפש יצירות מופת", מסכימה מרגו מורל, מומחית לאומנות מודרנית ואימפרסיוניסטית בכריסטיס.
הציור "La Montagne Sainte־Victoire" של פול סזאן גרף 137 מיליון דולר, כמעט פי שניים מהשיא עד כה ליצירתו של סזאן. "סנט ויקטואר היה אחד מנושאי הציור האהובים על סזאן, אבל כמעט שאין עבודות גמורות של ההר", אומרת מורל כשהיא מתייחסת ליצירה זו, שהושלמה. "זה ממש נדיר. יש משהו כמו 32־37 יצירות בלבד, ברמת גימור גבוהה, שמוצגות במוסדות ציבוריים".
"Verger avec cyprès" של וינסנט ואן גוך שברה גם היא את השיא הקודם של האומן המפורסם – כשנמכרה תמורת 117.2 מיליון דולר. היצירה הזו הופיעה בפעם האחרונה במכירה פומבית בשנת 1935, אז נמכרה תמורת 15 אלף דולר (שהם שווי ערך לכ־300 אלף דולר כיום). "Birch Forest" של גוסטב קלימט נרכשה תמורת 104.6 מיליון דולר ושברה את השיא של האומן מהמכירה של "Bauerngarten" תמורת 59 מיליון דולר בשנת 2017.
95 היצירות הנוספות הוצגו ביום המחרת ונמכרו במשותף תמורת 116 מיליון דולר. היצירה היקרה ביותר שנמכרה ביום המכירות השני היא פסל של קלאס אולדנבורג "Typewriter Eraser, Scale X", שמכירתו ננעלה על 8.4 מיליון דולר. מבית המכירות כריסטיס נמסר כי כל ההכנסות מהמכירה ייתרמו לצדקה, בהתאם לצוואתו של אלן.
חלונות לנשמה
אוסף האומנות המרשים מייצג חלק קטן מהונו העצום של אלן, אשר הקים בשנת 1975 עם חבר הילדות ביל גייטס את מיקרוסופט. ב־2018, שנת מותו, העריך פורבס את הונו ב־20.3 מיליארד דולר. אלן נפטר בגיל 65 מסיבוכים של מחלת לימפומה שאינה הודג'קין, חמישה חודשים אחרי שרכש את "The Rivals". מלבד האומנות שברשותו, היה אלן גם הבעלים של קבוצות ספורט והחזיק בסופר־יאכטה בשווי 278 מיליון דולר ובאוסף מטוסי וינטג'. לאחר מותו, קיבלה אחותו ג'ודי את האחריות על הקרן המשפחתית והחלה מוכרת בהדרגה את רכושו.
אלן נכנס לתחום האומנות רק בתחילת שנות ה־90, לאחר שביקר במוזיאון הטייט בלונדון והבין שהוא עצמו יכול להיות הבעלים של יצירות אומנות מהמדרגה הראשונה. כך מספרת דבורה גאן, ששימשה בין השנים 2006 ל־2016 כמנהלת בכירה בתחום השקעות האומנות בחברת ההשקעות של אלן, וולקן. "כשהיה ילד, הוא תלה פוסטרים של יצירות אומנות בחדר שלו", היא מספרת.
בבגרותו נמשך אלן לג'ונס ולסרה, ולדה־קונסטרוקציה ביצירותיהם, מכיוון שהזכירו לו תכנות. "אני נמשך לדברים כמו הפוינטילזם (טכניקת ציור בנקודות) או ה'מספרים' של ג'ספר ג'ונס, כיוון שהם נוצרו על ידי פירוק של משהו למרכיביו, כמו בייטים או מספרים", אמר בעבר אלן בריאיון. "אבל זה סוג אחר של שפה".
במהלך השנים הוציא אלן סכומי עתק על מוסדות האומנות שלו. הוא פתח את מוזיאון תרבות הפופ בסיאטל וגם ייסד בעיר יריד אומנות, זאת בזמן שהוא מלקט אוסף אישי מאוד מטבעו, וכתוצאה מכך גם מגוון מאוד. כאספן, אלן היה נחוש. באחת המכירות הפומביות הוא ניצח בקרב הצעות מחיר בן 14 דקות, ושילם 81.4 מיליון דולר עבור ציור של מונה.
"להרכיב קבוצה כמעט אנציקלופדית של אובייקטים זה הישג עצום. כדי לעשות זאת חייבים להיות סקרניים מאוד, וגם ממושמעים והחלטיים. והוא היה מאוד החלטי", אומר קרטר. "אני חושב שהדבר הכי יוצא דופן אצלו כאספן, זה כמה מהר הוא התקדם לרכישת יצירות המופת הגדולות ביותר שאפשר למצוא. והוא עשה מעט מאוד טעויות".
צילומים: כריסטיס
"פול לא הסכים להיכנס לקטגוריה מסוימת של אספנים", כתבה לפורבס מיריה לווין, מנהלת אוספי האומנות בוולקן מאז שנת 2016. "הוא רכש אומנות בהתאם לתשוקות שלו, לתחומי העניין ולאסתטיקה האישית שלו, והוא העריך במיוחד עבודות ששיקפו את מכלול היצירה של אומן". כמו שאמר אלן עצמו ל־Newsweek בשנת 2012, "היקף היריעה של מה שאני מתעניין בו מפתיע אפילו אותי לפעמים".
למרות הדברים האלה, אפשר בהחלט למצוא כמה תמות שמאחדות את האוסף שלו. אלן נמשך לציורי נוף, בחפשו חלונות לנפשו של האומן. יקרים לליבו במיוחד היו ציורים של ונציה: שמונה כאלה נמכרו במכירה האחרונה בכריסטיס, היקר שבהם של מאנה. "אפשר למצוא חוטים מקשרים נוספים שזורים בתוך האוסף. הוא כל כך רב־שכבתי ורב־פנים שזה גורם לך להבין איזה גאון אלן היה", אומרת ג'ואנה פלאום, משנה ליו"ר אומנות המאה ה־20 וה־21, אשר פיקחה גם היא על המכירה. "הוא תמיד הסתכל קדימה, והוא נמשך לאומנים שראו את העולם בדרך שונה".
"הוא כל כך נהנה מתהליך בניית האוסף", אומר גאן. "לראות את האומנות, לגלות אותה, ואז לגור עם היצירה וללמוד אותה". אלן שמר בקנאות על פרטי האוסף שלו, כמעט שלא מכר יצירות מתוכו ולא פרסם דבר על אודותיו במהלך חייו. אפילו המכירה המדוברת, על 150 העבודות שנכללו בה, אינה סוף פסוק, טוענים קרטר וגאן. "המכירה הזאת סחטה כל סופרלטיב אפשרי", אומר קרטר. "נעשתה פה היסטוריה גם במונחים של הסכומים, גם במונחים של פילנתרופיה וגם במונחים של איכות יצירות המופת".
לדבריו, ההיקף והיופי של האוסף שהצליח אלן ללקט במשך רבע מאה הוא "הישג שאין לו מקבילה".
