חייו של אלי שוקרון נראים כאילו נלקחו מהסרט הפופולרי 'קזבלן' שהציג את החיים בשיכונים הרעועים של יפו. בעיר העתיקה היו אז חיים שונים לחלוטין והתושבים נחשפו תדיר לחיי הפשע, לבתי המרזח ולחיי הרחוב הפשוטים. שוקרון היה בן 15 בלבד כשנחשף לראשונה לפשע וחש קיפוח ואפליה.
הוא עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1954 ממרוקו, שם עבד אביו כצורף ונחשב לאיש אמיד. כשהגיעה המשפחה ארצה הם נשלחו לגור בשכונת פחונים בחצור. בית הספר בו למד אלי היה מאולתר ומוקם בחצר ביתה של המורה.
המשפחה התגוררה שם במשך שנתיים, עד שדודתו של אלי הגיעה לביקור והזדעזעה מרמת החיים הנמוכה, מה שהוביל אותה להציע למשפחה לעבור לגור ביפו: "יש שם ים, אוניות והרבה אנשים כמונו", הסבירה לסימי, אמו של אלי.
בעצתה, סימי אכן נסעה ליפו ומצאה שם חדר ברחוב ה-60, שלימים הוחלף שמו לרחוב קדם. החדר היה קטן, אך המשפחה כולה, בת 7 נפשות, עברה לשם. אביו של אלי עבד בעבודות מזדמנות והיה מוכר מידי פעם דברי זהב שיצר עוד במרוקו כצורף. לבסוף, האם החלה לעבוד בשוק הכרמל ואלי היה מצטרף אליה לעבודה בחופשות מהלימודים ויצא לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה.
ידיים טובות וחוש הישרדות
הילדות ביפו בעלת האוכלוסייה המעורבת יצרה קשרי חברות ויחסי שכנות טובים. כחלק מקשרי הידידות שרקם אלי עם שכן ערבי שעבד כצבעי רכבים, הוא מצא עבודה במוסכים והחל לעבוד שם בקבלנות. משם עבר לענף הבנייה, החשמל והברזל. כל העת, הכשרון שלו לעבודת יד וחוש ההישרדות שלו עזרו לו להתאקלם במשרות השונות ולהתפרנס בכבוד.
כשהגיע זמנו להתגייס, אלי בחר, בשונה מחבריו שרבים מהם פנו לפשע, והתגייס לתותחנים שם שירת כנהג בוס. במהלך השירות הכיר חבר בשם דוד, תושב צפון תל אביב שלמשפחתו היה עסק מסגור נחשב שעבד בשיתוף פעולה עם הגלריות הגדולות והמוכרות בעיר העתיקה.
לקראת השחרור בתחילת שנות ה-70, דוד הציע לאלי ללמוד למסגר תמונות כדי לרכוש מקצוע. "לא הבנתי למי יש כסף למסגר בכלל תמונות, הרי זה מותרות", מסביר שוקרון. עם זאת, חברו הצליח לשכנע אותו שמדובר במקור פרנסה אמין ואלי התחיל בהשתלמות המקצועית. הוא למד את המקצוע במהרה ולאחר חצי שנה בלבד החל לעבוד בקבלנות בעסק המשפחתי של אותו חבר. פחות מעשור לאחר מכן, אלי המשיך לעבוד במקצוע, התקדם ואף הצליח לרכוש דירה משלו.
בשנת 1982 רכש אלי את חנות המסגור מידי משפחת חברו, שם הוא עובד עד היום. בין לקוחותיו ניתן למצוא ידוענים כמו האמנית אילנה גור, השדרן מני פאר, אספן האמנות מיקי תירוש, הציירת ציונה תאג'ר ועוד.
בימים עברו, מספר אלי, הכל התנהל בצורה ידנית, אך היום המקצוע השתנה מעט. "החיבורים פעם היו באמצעות מסמרים וכמעט כל החומרים היו טבעיים. היום, מטבע הדברים, החומרים השתנו. יש מסגרות עץ או פלסטיק שמגיעות כבר מוכנות, אבל אני אוהב את עבודת היד ושמח בחלקי. טוב לקום בבוקר לעבודה שאוהבים".
הכותבת מיטל כץ בעלת מיזם הסיורים החברתי “בעקבות המקצועות שנעלמים מן העולם” – תיעוד בצילומים. צילום המיזם: Hadas Elder.
עבודות הסיקור ניתנת לאומנים ובעלי מלאכה חינם, ומתאפשרים הודות לכרטיסים שנרכשים לסיורי המיזם. הסבר והזמנת סיורים.
