Contributors
המשאב הכי חשוב לכל אדם בחיים הוא הזמן שלו משום שהוא קצוב. אנחנו מקבלים זמן מוגבל על כדור הארץ ורוצים לנצל אותו כדי לייצר ערך לחיים שלנו. בגלל שהזמן שלנו הוא משאב בעל ערך למעשה מה שאנחנו עושים איתו זה להשקיע אותו, ממש כמו במניות או נדל"ן. כשאנחנו משקיעים זמן במשהו, מתעמקים בנושא בלימודים או עוסקים בעבודה בידיים, אנחנו מפתחים את היכולת הזאת אצלנו ומשתפרים, מתמקצעים ובסוף הופכים למומחים.
בזמן שאנחנו עושים זאת אנחנו מסתכלים לעתיד. אנחנו יכולים לשאול את עצמנו, "מתי כל שיעורי הפסנתר האלו יתחילו להשתלם?", או לחלופין, "מתי אוכל לעבור למשרת פיתוח בכירה או ניהול ולהרוויח כפול מהיום?". בכל רגע של ערות אנחנו בוחרים מה לעשות והבחירה היא שקובעת את מסלול חיינו.
עולה שאלה: אם בעולם ההשקעות מילת המפתח היא "פיזור" – למה אנחנו לא עושים אותו הדבר עם הזמן שלנו? למעשה אנחנו מפזרים את ההשקעה בזמן שלנו, בין העבודה והבית, המשפחה או החופש, דהיינו ה-"זמן הפנוי". אבל בתוך העולם הזה שנקרא "עבודה" אנחנו ממש לא מפזרים את ההשקעה שלנו כמו שאנחנו עושים בתחומים אחרים.
מהצד שני, אנחנו בהחלט עוברים בין עבודות שונות לאורך הקריירה שלנו. למעשה, הזמן החציוני להישארות בעבודה בתחום המחשבים לפי הנתונים של לשכת הסטטיסטיקה התעסוקתית של הממשל הפדרלי בארה"ב עמד על 3.9 שנים בשנת 2020, ירידה דרמטית מהנתונים בשנת 2014 למשל, בה הזמן החציוני עמד על 5 שנים.
לעבור בין עבודות זה דבר טוב מאוד בשביל הגיוון, וגם כדי לשמור על תחרותיות בשכר ובסט היכולות האישיות שלנו. יש אפילו שמתייחסים לאופציות שאספו מחברות שונות בתור "תיק המניות" שלהם ובאמצעות מעבר בין עבודות בהייטק הם מפזרים את ההשקעה בו.
לשיטה הזאת ניתן לקרוא כ"פיזור בטור", מאחר ואנחנו מפזרים את ההשקעה שלנו בסדרה של מהלכים עוקבים. כל זה טוב ויפה אבל מה עם לעבוד במספר מקומות במקביל ולא באותה צורת טור? גישה זו נקראת POLYWORK – ובעברית, פוליעבודה.
וורן באפט אמר שאם לא נמצא זמן לעשות כסף בזמן שאנחנו ישנים – נעבוד עד שנמות. שיטת POLYWORK גורסת שפיזור טוב של השקעה של זמן, ממש כמו בעולם במניות, יתבצע על ידי עיסוק בכמה דברים במקביל. בעולם ההשקעות אנחנו פורסים תיק ובו מניות רבות, תעודות סל או אגרות חוב מתחומים שונים בשוק (למשל: טק, פיננסים ונדל"ן). התיק מבצע תשואה חיובית בהתאם למהלכים בשוק, כך שאם אזור אחד נמצא במיתון, כמו למשל הנדל"ן, אז אזור אחר כמו תחום ההייטק מפצה על הביצועים הנמוכים.
וורן באפט טען שאם לא נמצא זמן לעשות כסף בזמן שאנחנו ישנים – נעבוד עד שנמות. שיטת פיזור העבודה גורסת שכמו בעולם המניות, יש לעסוק בכמה נושאים במקביל
האנלוגיה, אם כן, היא לעבוד במספר מקומות במקביל ולקבל משכורות ממספר עבודות בו זמנית. במבט ראשון זה נשמע לנו לא הגיוני, הרי הזמן שלנו מוגבל ועוד לא מצאנו את השיטה להתפצל בין מקומות. עם זאת, זו האנלוגיה המושלמת של זמן-חיים למניות משום שאם היינו יכולים להתייחס לזמן שלנו כתיק מניות – היינו מפזרים אותו בחכמה כדי להקטין סיכונים מחשיפה למקור הכנסה יחיד. אם אופציה בעבודה אחת נסגרת, יהיו לנו עבודות אחרות שיסייעו לנו להתקיים.
לפי היגיון זה, כולנו היינו צריכים לעבוד במספר עבודות במקביל, אך זה לא כך במציאות. למה? ראשית, יש יותר אנשים שכבר נוהגים לעבוד בכמה עבודות במקביל, הרבה יותר ממה שאנו נוהגים לחשוב. לפי סקר של חברת POLYWORK, מעל ל-60% מהמשתתפים בין גיל 21-40 (קרי מילניאלז ובני דור ה-Z), אמרו שבשנה האחרונה הם עבדו בעיסוק נוסף במקביל לעבודה היומית שלהם.
70% מהם גם אמרו שהקורונה החריפה את מגמת "ההתפטרות הגדולה", תופעה נפוצה בארה"ב שמהווה עדות נוספת לשינויים שעובר שוק העבודה (לראייה, בחודש ספטמבר בלבד נרשמו 4.4 מיליון מתפטרים ברחבי ארה"ב). זו עדות נוספת לכך שהשיטה הנוכחית של עבודה במקום אחד במשך חמישה ימים בשבוע – פשוט לא עובדת יותר.
אם כך, ההתפטרות נמצאת בשיא של כל הזמנים והיא מונעת בעיקר מהרצון של אנשים "לפזר את ההשקעה" שהיא הזמן שלהם, בין מספר מקומות במקביל. העובדים ה-"מקביליים" לאו דווקא עובדים במספר משרות חלקיות אלא לוקחים חלק בסוג של עסק צידי שמניב להם שכר, משהו שעושים אחרי, לפני (או בזמן) שעות העבודה המרכזית . בתקופת אי הוודאות הגדולה ביותר שידעה האנושות זה עשורים רבים, הקטנת סיכונים בנושא הכנסה והתנהלות פיננסית נמצאת בראש הרשימה ועושה רושם שהרבה אנשים מצטרפים לקהילת הפוליעובדים.
למה עבודה במקביל היא דבר טוב? הנטייה היא לחשוב שמיקוד והתמקצעות בדבר אחד מביאים בהכרח לתוצאות הטובות ביותר. אפשר לחשוב על דוגמה של מוזיקאי מחונן שיודע לנגן על הרבה כלים. מוזיקאים יודעים שכל כלי מפיק צלילים בתדרים דומים רק בדרכים שונות ושצריך רק לדעת איך לתפעל את הכלי והמוזיקה כבר תצא.
ברגע שמתמקצעים בנושא אחד, אפשר להיכנס לנושאים משיקים ודומים בקלות. יתרה מכך, העיסוק בנושאים דומים במקביל מביא להפריה של רעיונות מעבר לחוצצים שבין התחומים. בעולם האקדמיה הדבר נקרא להיות "אינטרדיסציפלינרי" או "POLYMATH" – כלומר עיסוק בתחומים שונים עם נקודות השקה.
כמה מהאינטלקטואלים המוצלחים והידועים ביותר בהיסטוריה נהגו כך, כמו ניוטון, אדיסון ודה וינצ'י. אבל הכוונה היא לא שכדאי לשלב עבודה בכתיבת קוד עם עבודה באתר בנייה. אם ניקח לדוגמה את עולם התוכנה, עבודה במספר פרויקטים דומים אך שונים בחברות שונות תביא להפריה של רעיונות ביניהם. למשל, תוכלו לקבל רעיונות באילו ספריות כדאי להשתמש ואילו תהליכי ניהול פרויקט מומלץ ליישם בצוות. מכאן אפשר לטעון שפוליעבודה זה למעשה טוב גם עבור הארגונים ולא רק עבורכם באופן אישי.
משבר הקורונה החל לסדוק את החומה הבצורה של משרה מלאה ועבודה מהמשרד, אבל לפוליעבודה כסטנדרט רווח – הדרך עוד ארוכה
אז איך מתחילים? ראשית יש להבין שעולם העבודה היום עוד לא בנוי לפוליעבודה. מרבית המעסיקים ידרשו מכם לעבוד משרה מלאה, לפחות 40 שעות עבודה במשך חמישה ימים. סביר להניח שהם גם יעגנו בחוזה סעיפי אי-תחרות ואי-עיסוק בתחומים דומים. זה נובע מכך שמקום העבודה שלכם מעוניין שתרכזו את רוב המאמצים והמרץ שלכם במיזם שלהם ובו בלבד, ועבור זה הם מוכנים לשלם.
משבר הקורונה התחיל לסדוק את החומה הבצורה של המשרה המלאה ועבודה מהמשרד, אבל הדרך לפוליעבודה כסטנדרט רווח עוד ארוכה. עם זאת, תגלו שישנן הרבה הזדמנויות לעבוד בעוד עבודות במקביל, והדרך הקלה ביותר היא לעבוד בייעוץ. תחום הייעוץ מהווה מטרייה רחבה של שירותים, הכוללים עבודה בתור עובד מן המניין שמקבל כסף כעצמאי. עבודתו כוללת כתיבת דו"חות ותכניות אסטרטגיות להנהלה, אך צריך לקחת בחשבון שלא קל למצוא עבודות בתור יועץ ושצריך רשת חזקה של קשרים כדי שהעבודה תזרום.
דרך נוספת היא לפתוח עסק קטן בהתבסס על הכישורים שלכם, בין אם הם בעולמות הטכנולוגיה, האומנות, השיווק או כל דבר אחר שארגונים או אנשים פרטיים צורכים. עסק זו מחויבות מאוד גדולה ולכן צריך לעשות זאת בכובד ראש, מאחר ויש תשלומים לתחזוק העסק שאינם קשורים בהכנסה שלו. זה מביא אותנו לאפשרות נוספת: למצוא עבודה נוספת במשרה חלקית ואולי אפילו לרדת באחוזי משרה בעבודה ה-"ראשית" שלנו כדי לפנות זמן ומקום לעבודה הנוספת שלקחנו על עצמנו.
ישנן הרבה דרכים לפוליעבודה אבל כרגע אין שיטה אחת ברורה. על כל אדם למצוא את המסלול שלו כדי למקסם את הפוטנציאל של הזמן שלו. עם זאת, משתלם לחשוב על הזמן בתור השקעה שאפשר ורצוי לפזר כדי להפחית סיכונים. בעיקר במציאות המשתנה של היום, יש לייצר בטחונות ואזורי חיץ עבור עצמנו סביב המצב הפיננסי שלנו.
פיזור הזמן אולי נשמע כמו משהו שמביא לירידה בפוקוס, ביזור יתר שעלול להוביל לבינוניות בכל התחומים, אך למעשה פיזור יכול להביא דווקא ליצירתיות והפריה גדולה מאוד. רוצים להתחיל? גשו לעבודה.
ד”ר רועי שילקרוט הוא מדען ראשי בחברות בארה”ב ובישראל, עמית מחקר במכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס (MIT) בו הוא מרצה בנושאי בינה מלאכותית, ובעבר פרופ’ למדעי המחשב באוניברסיטת סטוני ברוק בניו יורק. הוא פרסם מאמרים וספרים בנושא והוא חתום על מספר פטנטים בתחום.
ה- Contributors של פורבס ישראל הם כותבים עצמאיים שנבחרו על ידי מערכת פורבס, מומחים בתחומם, המספקים פרשנות וסקירת תופעות עכשוויות בתחום התמחותם. התוכן הוא מטעמם ובאחריותם והוא אינו תוכן ממומן.
