שעות ספורות לפני סגירת הרשימה לכנסת ה־24 הודיע ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו על בחירתו בגלית דיסטל־אטבריאן לשריון במקום העשירי ברשימת הליכוד – הגבוה ביותר מבין השריונים שקיבל. שנה וחצי אחרי, נראה שההשקעה שלו החזירה את עצמה בגדול, בטח לעומת שיבוצים שביצעו אחרים, כמו אלו של נפתלי בנט וניצן הורוביץ שהתפוצצו להם בפנים.
דיסטל־אטבריאן הפכה מהר מאוד לאחד הקולות האופוזיציוניים החזקים והתקיפים ביותר, מרואיינת רהוטה ומבוקשת שגם פעילה מאד ברשתות החברתיות. יחד עם חבריה לאופוזיציה הפעילה לחץ בלתי פוסק על חברי הכנסת המתנדנדים – עידית סילמן וניר אורבך – עד קריסתה המהדהדת של הקואליציה השברירית. בכך יש לה חלק בלתי מבוטל בהישג הפוליטי של הפלת הממשלה.
לצד עמדות נוקשות ותקיפות נגד מערכת המשפט והתקשורת, המזוהות מאוד עם מי שפתח לה את הדלת לפוליטיקה, דיסטל־אטבריאן נחשבת כיום לאחת המקורבות למשפחת נתניהו. זוהי עמדת זינוק לא רעה בכלל במרוץ לזכייה בתיק חשוב בממשלה הבאה, אם תקום בראשות נתניהו, ואם תצלח את משוכת הפריימריז בליכוד.
